היות והספר הגיע אלי כ"ספר לבן", וללא תמצית המוצגת בדרך-כלל על הכריכה האחורית, הייתי משוכנעת שאני הולכת לקרוא ספר על "השואה". אבל זה לא...

הספר עוסק ביתומים שנשלחו ברכבות מניו-יורק למקומות אחרים, במטרה להימסר למשפחות אומנה. רכבות היתומים נעצרו בתחנות מעבר, ובאותן תחנות היתומים הועברו למשפחות, שראו בהם "כוח עזר זול" לתחזוקת משקי הבית, ובמקרים מסוימים אף התעללו בהם. (תקופת המשבר הכלכלי עולמי 19

"אם החברה לא תקבל את התפתחותה החופשית של האישה, אזי יש לעצב את החברה מחדש. (ד"ר אליזבת בלקוול 1869) – עמוד 309

"ספינת הגורל" עוסק בתקופה היסטורית. בין השנים 1788 ל-1868 הוגלו כ-162,000 נידונים מבריטניה ואירלנד למושבות עונשין באוסטרליה (מתוך ויקיפדיה).

עם תחילת המהפכה האמריקאית נאלצה ממשלת בריטניה למצוא מקום חליפי לאסיריה, ואוסטרליה נבחרה כמקום חילופי למושבות עונשין. רוב האסירים הוגלו בגין ב

״הילדה ברכבת״-<mark>כריסטינה בייקר קליין</mark>

הוצאת ידיעות ספרים
229 דף

בין השנים 1854-1929 אירגנו ״האגודה למען הילד״ הסעת יתומים שעלו לארהב, נטושים ולבדם, הם נסעו בתוך רכבות שעברו מעיר לעיר ופירסמו מודעות למי שמחפש ילד/ה נטוש ואומלל, לאמץ בחינם. הרבה אומצו מתוך אהבה והרבה ״אומצו״ ככוח עבודה חינם והתעללו בהם.
לא היתה את הטכנולוגיה של היום, בלתי אפשרי לתעד כל יתום להיכן הלך וזו היתה כמו מכירת פרות בתח

רכבות הילדים היתה תופעה שהחלה בסוף המאה ה-19 ועד לסיום שנות השלושים של המאה ה-20. בצפון מערב ארה"ב, בעיקר בערים הגדולות ובעיקר בניו-יורק, נאספו יתומים מהרחובות ומבתי היתומים ונשלחו מערבה לשמש כוח עבודה זול וצעיר. הכל נעטף כמובן בעטיפה אידיאולוגית, אבל היה אכזרי באותה מידה כמו השחורים שנחטפו באפריקה ונשלחו לעבדות בדיוק באותה מדינה.
המלווים ברכבות היתומים הרגיעו את הילדים ואמרו להם שהם נשלחים לבתים

את הספר הזה לקחתי כי קראתי שני ספרים מעולים "ספינת הגורל" ,
"רכבת היתומים" של אותה הסופרת. אך כגודל הציפייה...
זה התחיל לא רע. הנופך של הציור המפורסם והדמויות האמיתיות בסיפור תורמים לסקרנות
לגלות מי הייתה <mark>כריסטינה</mark> ואיך נראו חייה של בחורה צעירה נכה החיה בחור נידח וכל שאיפתה
היא ליהנות מהדברים שהחיים מציעים לכל אדם אחר....לחיות, להתרגש, להתאהב, להרגיש, לרוץ ולצחוק...
אפילו שסבתה לימדה אותה

למה בעצם לא קראתי את רכבת היתומים, אתם שואלים?
(אתם לא, מה אכפת לכם בכלל ומאיפה לכם לדעת מה קראתי ומה לא).
רומן היסטורי, נושא כואב ומרגש, קצת זיגזג בין אז להיום. אי אפשר לתרץ את זה בכתיבה כי לא קראתי אז אין לי מושג איך הכתיבה.
אני מתרחקת מספרים כאלה. ספרים שנותנים לי תחושה שנטוו סביב פרשייה היסטורית עסיסית. ספרים שהיו יכולים בעצם להיות כתבה צבעונית בעיתון של סופשבוע, אבל עם קצת מאמץ, מותחים קצת

נקודת המפנה בהתייחסות החברתית לילדים היתה ילדה קטנה, מארי אלן וילסון שמה, שחיה - אם אפשר לקרוא לזה חיים – בניו יורק ב 1871 אצל אם מאמצת מתעללת. הילדה שהיתה בת 9 נראתה כמו בת 5, סבלה מתת תזונה, עבדה בפרך, הוכתה מדי יום ונאסר עליה לעזוב את הדירה בה חיה. מצבה הנואש הובא לתשומת ליבה של אטה אגנלר, פעילת למען ילדים שניסתה לעשות משהו. המשטרה הביעה סימפטיה אך לא היה בסמכותה לעזור. גם העיריה היתה חסרת ס

הספר מומלץ נכתב בהשראת ציור מפורסם של צייר אמריקאי ידוע אנדרו וייאת, אשר שנים רבות צייר בעירה קטנה על חופי מיין.האזור סובל מחורפים קשים, קור ורוחות ועונת קיץ קצרה אך יפיפיה. אינני יודעת כמה מהספר שואב מההסטוריה האמיתית וכמה נכתב בהשראת הציור אבל התוצאה מצוינת.הסופרת מעבירה לקורא בתאוריה את נופי האזור חיי התושבים המקומיים עם ההסטוריה של המקום היופי והקושי . המצוירת הינה <mark>כריסטינה</mark> אשר חיתה עם משפחת

"רכבת היתומים" הוא רומן היסטורי ענייני, שכוחו בשקט שלו, באורח הדיווחי שהוא נוקט. הטרגדיה של דור מהגרי האליס איילנד מוכרת לנו כיהודים, ואמנם נוכחת ברמיזה בשם יהודי שמגיח בחטף בספר ומיד נעלם, אבל זה רומן אוניברסלי על הגירה. בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ מוות המוני של מהגרים לאמריקה במפעלי-היזע (sweat shops) של ניו יורק ושיקגו, בתעשיות שונות ובהפגנות המוניות. מקרי מוות אלה - והתגובה האדישה, שלא לומר העוי