ביקורת ספרותית על הילדה ברכבת מאת כריסטינה בייקר קליין

---

למה בעצם לא קראתי את רכבת היתומים, אתם שואלים?
(אתם לא, מה אכפת לכם בכלל ומאיפה לכם לדעת מה קראתי ומה לא).
רומן היסטורי, נושא כואב ומרגש, קצת זיגזג בין אז להיום. אי אפשר לתרץ את זה בכתיבה כי לא קראתי אז אין לי מושג איך הכתיבה.
אני מתרחקת מספרים כאלה. ספרים שנותנים לי תחושה שנטוו סביב פרשייה היסטורית עסיסית. ספרים שהיו יכולים בעצם להיות כתבה צבעונית בעיתון של סופשבוע, אבל עם קצת מאמץ, מותחים קצת מפה ומשם, בוזקים הרבה רגש ופלפל - בשביל הדמעות, הופכים אותם לספר.
למה להתרחק מהם, אתם שואלים?
(כן, אני יודעת שאתם לא).
ובכן, סתם.
כי החיים קצרים ועמוסים וויקיפדיה תתמצת לי בלי החלק של הדמעות בסוף.
כי את מעט זמן הקריאה שיש לי אני מעדיפה להקדיש לספרים שרוצים לעשות יותר מאשר לספר סיפור צבעוני סוחט דמעות. (או פחות מזה, אם אני לא במצב הרוח הנכון).
אין לי התנגדות עקרונית, אתם מבינים.
בעולם תאורטי שבו יש לי אינסוף זמן הייתי נותנת צ'אנס.
אם נגיד הייתי חוזרת להיות בת 12 בחופש הגדול...

אז לא חזרתי, אבל הילדים שלי היו בחופש, ולהם היה זמן פנוי בשפע ולמה שלא ילמדו פרק שולי אך צבעוני בהיסטוריה של ארה"ב דרך ספר בינוני וסביר?
אין סיבה.
הספר הזה הוא עיבוד לילדים של רכבת היתומים.
מולי אייר, היא ילדת אומנה שיחסיה עם משפחת האומנה שלה מורכבים ומעורערים. לא ברור למה בהתחשב בעובדה שחסרונותיה הבולטים הם גניבת עותק ישן של ספר מהספריה (ספר, כן? לא שאני בעד גניבת ספרים, אבל אם כבר לגנוב משהו, אז ספר ישן מהספריה מעיד יותר על טעם טוב מאשר על נטיות פליליות) ואובססיה קלה לסידור החדר שלה (מה ששמעתם. ואם גם לכם עברה המחשבה שאם ככה אז אולי עדיף להחליף את הילד הפרטי שלכם בילד אומנה מהסוג הזה - תתביישו לכם, ולכו לסוף התור).
סיפורה משתלב בסיפורה של ויויאן דיילי הקשישה, בוגרת אחת מרכבות היתומים, בהן נשלחו יתומים ברחבי ארה"ב, לכאורה בשביל למצוא בית מאמץ, בפועל, בלא מעט מהמקרים - לחיים שאינם רחוקים מחיי עבדות.
ספר סביר, מעניין במידה, מעביר את הזמן.
אפשר היה לקרוא בויקיפדיה, אבל אנחנו מדברים פה על החופש הגדול, אז כמה שיותר ארוך - יותר טוב.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על הילדה ברכבת