הקדמה ראשונה:

בחזור מארצות הברית, היה אמור להיות לנו קונקשן של חמש שעות בבוסטון. איך מבלים חמש שעות עם שלושה ילדים עייפים שישנו רק שלוש שעות בלילה ואולי עוד שעה וחצי בטיסה? התלבטנו אם שווה לנסות להספיק משהו בבוסטון או שנהיה עייפים מדי, אולי נלך לנמל, הציע בעלי, אני חשבתי שאולי עדיף למצוא איזו פינה לקרוס בה ולהעביר את הזמן איכשהו.
אבל אחרי שהתיישבנו במטוס, הודיעו פתאום על תקלה, הציעו לנו להישאר

שדות תעופה זה דבר מורכב. אתה אמור לבלות בהם כמה שעות ומקווה שלא תשעמם יותר מדי. יש שדות תעופה כמו בטנזניה ששם שוקלים את המזוודות עם משקל ידני כמו פעם ואחרי השקילה היא עולה לעגלה כי אין מסוע (המטוס גם מחכה לך מיד מחוץ לדלת).

באתיופיה יש כיסאות לשינה אבל המקום עצמו נראה כל כך מוזנח ומלוכלך שרק בא לך לברוח כבר משם. אפילו ברגל ויש את שדות התעופה שכיף להיות בהם ואין בעיה להעביר שם כמה שעות. אחד כזה

ספרי מתח שמתהדרים בתואר "ספרי מתח פסיכולוגיים", כפי שלעתים קרובות נכתב בגב הספרים, עושים לי פריחה, ולא מהסוג של פרחים מלבלבים.
ובאמת, איך נעניק לספר קצת עומק, חשיבה ותובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות? מה הבעיה? נכנה את הספר "מותחן פסיכולוגי", ונוסיף איזה סופרלטיב חביב. מותחן פסיכולוגי מרתק, למשל. והנה יש לנו ספר מתח מעמיק שמיטיב להתבונן בנפש האדם. קל ופשוט.

גם בגב הספר הזה נכתב "מותחן פסיכולו

לפני כחמש וחצי שנים עברנו דירה מהיישוב שבנינו בו בית וגרנו בו למעלה מעשרים שנה אל דירה אחרת ביישוב אחר שבו לא הכרנו אף אחד, לפחות לא באופן ישיר. בשבת הראשונה הלכתי לבית הכנסת ובסיום התפילה אחת המתפללות עשתה איתי היכרות. אמרתי איך קוראים לי והיא אמרה "השם שלך נורא מוכר לי", אבל היא לא היתה מוכרת לי בכלל. המשכנו לדבר ולחשוב מאיפה מכירות, ופתאום היא אמרה "אני יודעת! מהמיילים". מה שקרה זה שבמסגרת העבו

הספר הזה שוכב אצלי הרבה זמן על המדף וממתין בסבלנות לתורו. הספר הראשון שקראתי מפרי עטו של אותו סופר, "רצח ראוי", לא זכור לי לטובה וזה יצר חשש וחוסר רצון לקרוא את הספר הזה.
לפני כמה זמן ראיתי עליו המלצה של בלוגרית שאני מעריך את טעמה והחלטתי לתת לו צ'אנס.
עלילת הספר מובאת בגוף שלישי בעיקר מפיהן של הגיבורה והשכן הרוצח שלה לסירוגין. בתחילת הספר יש תחושה של כתיבה קצת שטוחה אך זה משתפר בהמשך. בגדול הספ

רצח ראוי, <mark>פיטר סוונסון</mark>
סוגה: מתח
במילה אחת: טוויסט ועוד טוויסט ועוד אחד
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: שני זרים נפגשים בשדה תעופה, מתחילים לשוחח וטווים את רצח אשתו של אחד מהם בכדי לנקום בה. משם העלילה תגלגל באופן שלא תוכלו לצפות. הרצח כנראה היה ראוי.
מד"ב: לא.
מתח: זה לא מסוג הספרים המצמררים שמחזיקים אתכם על הקצה לכל אורכו. העלילה די רגועה והמתח הולך ונבנה.
טכנולוגיה: אין.
אלימות: לא ממש, למעט

במלחמה בין דעאש והכוחות של אסאד בסוריה, אני מאחלת הצלחה לשני הצדדים. שיהרגו אחד את השני אינשאללה. גם עם משפחות פשע זה הולך, רק שלא יהיו חפים מפשע בתווך.
וזה מה שקורה בספר הזה. ולא, אין בו דעאש ואסאד אלא סתם כמה דמויות מתועבות אחרות, אבל אם אתה אדם נורמטיבי אתה מאחל הצלחה לשני הצדדים.


ההוא גילה שההיא בוגדת בו ורוצה שהיא תמות. וההיא חומדת את כל הכסף של ההוא ורוצה שהוא ימות. וההוא רוצה שההוא

מהו פחד? האם התקפי חרדות אלו פחדים שיקרה לנו הנורא מכול? לכל אדם לגיטימי זה טבעי. אבל קייט חווה פחדים כאלו לעיתים קרובות. לאחר טראומה קשה שעברה על ידי האקס שלה, חייה השתנו מהקצה אל הקצה.

קייט ובן דודה קורבין עושים חילופי דירות, קייט לבוסטון וקורבין ללונדון. את קורבין קייט לא ראתה מעולם והוא לא אותה, אמה של קייט תיווכה ביניהם. חסכה לקורבין כסף לשכירות של דירה, כי הוא היה חייב לעבור לשם בכ״מ מטע

#

דבר אחד אפשר להגיד על <mark>סוונסון</mark> – הוא בעל חשיבה מקורית ורעיונות לא בנאליים. אין הכוונה לנושאים שטרם שמענו עליהם אלא לדרך חדשה לטיפול בנושאים שלמרבה הצער אינם חדשים כלל.

מעשה באמנית דו-קוטבית שהאירוע הראשון של המחלה שלה, לפני שנים רבות, קיבע אותה בדמות אובססיבית שמאמינה לדמיון שלה. אחת שאין מה להאמין לה בשיט. האמנות שלה אפלה, אפילו כשהיא מאיירת ספרי ילדים. היא ובעלה עברו לא מזמן לגור בשכונה ח