“אל הספר הזה הגעתי בזכות שני ספריו המופלאים הקודמים של פוטוק "הדגול" ו"ההבטחה". האם הספר הזה עומד ברמה שקבעו שני הקודמים? עומד גם עומד, אם לא יוצר תקדים משל עצמו.
הספר הזה עוסק בחריג, חריג גדול, אבל גם בהתנגשות הכוחות בין הכללי לפרטי, בין האב לבן, בין רצון מנהיג הקהילה לרצון הפרטי. בסוף זה נגמר בדמעות.
מיהו אשר לב? אשר לב הוא בנו של ר' אריה לב ורעייתו רבקה. את שלושתם אנו פוגשים בברוקלין כשאשר רק בן ארבע וכבר אז הוא נוהג לשרבט ולצייר ממש הוא מצייר בגיל 6. האב רואה בזה משוגת ילדות ומקווה שהמנהג הזה, שמקומו לא יכירנו בין החסידים, יחלוף לו עם חלוף הילדות.
אבל הילדות חולפת ואשר לב מצייר בצורה כשרונית ולא מעלה בדעתו כלל להפסיק תחביב זה עד שהוא נתפס מצייר על חומש באמצע שיעור תורה. מובן שהוא הופך ללעג ולשנינה ומה שמציל אותו זה פועלו של האב, דיפלומט בשליחות הרב הראשי של הקהילה החסידית ליאדוב. האב נשלח לכל קצווי אירופה, להקים מחדש ישיבות שנהרסו בסיוע הנאצים והסובייטים. פועלו זה נועד לשיקום יהדות אירופה וכבוד רב נופל בחלקו של האב, כבוד עד כדי הערצה לאלה שהציל. אבל אשר אינו מפסיק מלצייר עד שהרב פועל להשגיח על הנער ומוסרו ללמוד ציור אצל צייר יהודי מפורסם, יעקב קאהן החילוני.
למרות שהאב עובר לגור למשך שנים אחדות באירופה, האם נשארת עם אשר ולמרות שמנסים לשכנע אותו לעבור לאירופה עם האב והאם, הוא נשאר במריו ומסרב לעזוב את לימודי הציור. האם נוסעת בגפה ואשר עובר לגור אצל דודו, שם גם מותקן למענו סטודיו. בסופו של דבר הופך אשר לצייר עילוי, עובר לידיה של אנה שייפר, זקנה הדורה ועשירה בעלת גלריה ידועה. לאחר התערוכה הראשונה נקבעת גדולתו של אשר לב ובסופו של דבר הוא מוצא עצמו באירופה.
באירופה הוא מצייר ציורים בהם מעורבים אמו ואביו ואף דמויות שלא יכירם מקומם אצל צייר יהודי חסידי. בתערוכה הבאה העניין נגמר בדמעות ואשר לב מוצא עצמו רחוק מביתו וארצו בשל הציורים הפרובוקטיביים.
את הספר קשה מאוד להניח מהיד. אין ולו רגע של נפילת מתח. עקשנותו של אשר לב להתמיד במתת האל שקיבל מול עקשנות האב נגמרים בניצחון לא ברור. האמנות גוברת על הצו השבטי, השבט גובר על הפרט המוקא החוצה. ספר כביר, מרתק, כתוב בחכמה אין קץ. יוצא מן הכלל.”
