דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה.

שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מתאר לא רק פיסת היסטוריה, הוא מתאר את הטבע האנושי - בגלוי וללא כיסוי. שיקאגו של אותה תקופה היתה עיר תוססת, שעיקר תעשייתה על בתי מטבחיים ותעשיית הבשר, מדממת, מסריחה ומלוכלכת. היריד שקם היה כל מה שהיפוכה: עיר לבנה, נאו-קלאסית, אלגנטית, חלומם שהתגשם של אדריכלים מגודלי-אגו, שהמוני בני אדם הגיעו אליה מרחבי ארה"ב ואירופה, שסיפקה את הרעב המתמשך של בני אדם לשעשועים אם לא ללחם...כל זאת באווירה של משבר כלכלי הולך ומחריף, פשיטות רגל והתאבדויות. במקביל החייה לארסון את דמותו המזוויעה של הנרי הולמס שהיה כנראה הרוצח הסידרתי המתועד הראשון, שפעל בעיר באותה תקופה והיה אחד הפסיכופתים שתאור מעשיו ובעיקר חוסר החשדנות של קורבנותיו (ושל הרשויות) מדהימים אותנו היום.

הספר כתוב על בסיס תחקיר מעמיק ויסודי, כולל תמונות, ציטוט ממכתבים, ראיונות, יומנים, מאמרים וספרים. הוא מעלה לנגד עינינו התנהלות אנושית שניתן להבינה, ובונה את הדמויות הראשיות בקפדנות רבה. הספר כתוב היטב, מרתק לכל אורכו ומאפשר להיכנס לתקופה ולהיות שם. מי שאוהב סיפורים מבוססים על מקרים שהיו - ומעריך אמינות וניתוח, יאהב את הספר הזה. ולמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דוקומנטריים - אהבתי אותו מאד.

דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה.

שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מתאר לא רק פיסת היסטוריה, הוא מתאר את הטבע האנושי - בגלוי וללא כיסוי. שיקאגו של אותה תקופה היתה עיר תוססת, שעיקר תעשייתה על בתי מטבחיים ותעשיית הבשר, מדממת, מסריחה ומלוכלכת. היריד שקם היה כל מה שהיפוכה: עיר לבנה, נאו-קלאסית, אלגנטית, חלומם שהתגשם של אדריכלים מגודלי-אגו, שהמוני בני אדם הגיעו אליה מרחבי ארה"ב ואירופה, שסיפקה את הרעב המתמשך של בני אדם לשעשועים אם לא ללחם...כל זאת באווירה של משבר כלכלי הולך ומחריף, פשיטות רגל והתאבדויות. במקביל החייה לארסון את דמותו המזוויעה של הנרי הולמס שהיה כנראה הרוצח הסידרתי המתועד הראשון, שפעל בעיר באותה תקופה והיה אחד הפסיכופתים שתאור מעשיו ובעיקר חוסר החשדנות של קורבנותיו (ושל הרשויות) מדהימים אותנו היום.

הספר כתוב על בסיס תחקיר מעמיק ויסודי, כולל תמונות, ציטוט ממכתבים, ראיונות, יומנים, מאמרים וספרים. הוא מעלה לנגד עינינו התנהלות אנושית שניתן להבינה, ובונה את הדמויות הראשיות בקפדנות רבה. הספר כתוב היטב, מרתק לכל אורכו ומאפשר להיכנס לתקופה ולהיות שם. מי שאוהב סיפורים מבוססים על מקרים שהיו - ומעריך אמינות וניתוח, יאהב את הספר הזה. ולמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דוקומנטריים - אהבתי אותו מאד.