הספר עדיין הריח ניחוח עדין של חנות ספרים למרות שהוא אצלי כבר כמה שנים. לא זוכרת איך קיבלתי אותו ולמה אבל צרם לי מאוד שהקלאסיקה הזו מונחת לי על המדף ואין לי מושג מה בתוכה.
כלומר, כמובן שאני מכירה את הסיפור של הנסיך הקטן. כמובן שקראתי את הספר. פעם, מתישהו. אבל אם תשאלו אותי באיזו שנה המספרים כנראה לא יצוצו לראשי כזיכרון טרי. בילדות, היה לי את הספר הזה בגרסה של כריכה חומה ומתפוררת. הוא תמיד היה שם, תמיד נגעו בו אצבעותיי ופעם בכמה זמן הייתי מרפרפת בו. לקרוא ממש? לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה. טוב, זאת כנראה ההזדמנות.
זה די קשה לתת סקירה לספר שנחשב כנכס צאן ברזל. זה אפילו יותר קשה להתחיל לקרוא ספר כזה שמגיע עם כל כך הרבה ציפייה. שאלתי את עצמי האם אפול למרגלותיו כפי שמצופה ממני?
אז כן, אהבתי את הספר אבל הוא לא שינה את חיי. הוא בהחלט מרגש אך ישנם ספרים שריגשו אותי יותר. זה מרגיש לי מוזר להתחיל לכתוב כאן את כל הרבדים העמוקים שהספר מדבר עליהם, הדימויים, המשפטים האמירות... פשוט מאוד, זה ספר שנאמר עליו הכל. ואולי הוא לא נגע בי מספיק לעומק כדי שיהיו לי דברים משל עצמי להגיד עליו? אני לא יודעת.
אני רק יכולה להגיד שהנסיך הקטן הוא ספר שובה, מרגש, עם אמירה גדולה בהרבה ממה שמוצג על הדף.
החיבור האישי המשמעותי שמצאתי לי בספר נגע בנושא החלומות. בעולם שבו מרגיש מגוחך להגיד בקול רם את החלומות שלך, בא "הנסיך הקטן" ומציג אמת אחרת. מעולם לא נתתי לציניות הפופולרית של ימינו מקום יותר מידי גדול בחיי. כי בסופו של יום, אין בושה בלחלום. מקווה שאמשיך לחלום עד אחרון ימיי.
"הייתי רוצה לדעת אם הכוכבים מוארים כדי שכל אחד יוכל למצוא את הכוכב שלו באחד הימים. הסתכל בשלי. הוא מעלינו ממש..."

















