ביקורת ספרותית על האחים סיסטרז מאת פטריק דה-ויט
ספר טוב

---

תמימות היא התייחסות לכל נושא כפשוטו, חוסר יכולת לראות זוויות אחרות ומורכבות המסתתרות בו. בדרך כלל היא מאפיינת ילדים וחלק מ"החוכמות" הילדותיות שאנחנו כל כך מתענגים עליהן מבטאות תמימות. בשפה העברית "תמימות" משמעה גם שלמות. אולי אלה שהמציאו את השפה חשבו שהיא מידה שמן הראוי לשאוף אליה. הספר הזה עוסק (גם) בתמימות, והמספר את הסיפור אמנם אינו ילד, ולפעמים גם לא כל כך חמוד, אבל הוא תמים באופן שובה לב.

הסיפור עוסק בשני אחים באמריקה של אמצע המאה ה 19, שהם רוצחים שכירים בשרותו של בעל ממון שמפעיל אמצעים עסקיים שונים - ובינהם רוצחים - על יריבים ושותפים עסקיים. האחים ששמם נודע לפחד ולשמצה הם צ'רלי הבכור השש אל אלימות ומדון וחולם יום אחד להיות רב כוח כמעסיקו, ואיליי הצעיר שהוא בחור שמנמן ומנומש, צייתן, אמפתי ותמים. הסיפור מתרחש במספר חודשים בהם שני האחים רוכבים לקליפורניה למצוא מישהו שמעסיקם רוצה לחסל.
זה מערבון העוסק בתרבות שרווחה בשנים אלה באיזורי הספר האמריקאים: כל דאלים גבר, חיי אדם (ובהמה...) אינם נחשבים, המנצח הוא השולף המהיר ביותר, מחפשי זהב נוהרים "לעשות מכה" ואלה שמצליחים מבזבזים את כל מה שהצליחו להשיג, ומחפשים עוד. החזקים מרוויחים, נשים וילדים צריכים להתקיים איכשהו. גם שמו הגאוני של הספר מוסיף למימד הקומי והסרקסטי.

הסיפור כתוב מצויין ומרתק מאד. בפרקים קצרים ובהירים הוא עוקב אחר מסעם של השניים, אחר ההבדלים הברורים באישיותם, וגם אחר התפתחותו של איליי מבחור תמים, פתי מאמין העושה מה שאומרים לו וכובש את רגשותיו וחמלתו על חלשים ועל בעלי חיים, להתפתחות של מודעות והבנה, ולהתחלה של התבגרות והתמודדות עם מציאות שתמיד נראית אחרת כשמבוגרים. יש בו גם תאורי אלימות וזוועות שהיה לי די קשה לקרוא (במיוחד מה שנגע לסוס), אבל הם קידמו את הסיפור, והיו משמעותיים לעלילה.

אהבתי אותו מאד. כאילו מערבון המסופר מהזווית של "האנשים הרעים". אף פרש בודד טוב וטהור לא יגיע בצהרי היום להציל את הנדכאים. הסיפור מפוכח וציני, משתמש באירוניה והומור, חלקו שחור, וקורא תיגר על תפיסות רומנטיות. ולו מישהו היה אומר לי שאקרא מערבון הייתי פשוט צוחקת. אבל - הנה, עובדה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האחים סיסטרז