ביקורת ספרותית על אור בוקר ראשון מאת פאביו וולו
ספר לא משהו

---

את הספר הזה אור בוקר ראשון כתב פאביו וולו.

מר וולו הוא גבר, והוא כותב ספר מגרונה של אישה. גיבורת הרומן שלו: הלנה.

זו לא פעם ראשונה שגבר כותב מגרונה של אישה, אבל זו פעם ראשונה שהעניין צורם לי כל כך.

הסיפור מספר על הלנה שגרה במילאנו, איטליה, עם בעלה מזה הרבה שנים, פאולו. אין להם ילדים ויש להם משרות טובות וחיי נישואים משעממים. משעממים את הלנה בכל אופן, ונראה שלפאולו לא אכפת. הלנה מנסה לדבר איתו ולהעיר את ההרגל והשגרה אבל היא לא ממש מצליחה, ובמקרה בדיוק התחיל בעבודה שלה שיתוף פעולה עם בעל עסק חתיך הורס שנדלק עליה. מה היא תעשה?

נשמע אחלה סיפור, שלהרבה נשים יהיה קל להזדהות איתו, כי מי לא חווה שיעמום בחיי נישואים לאורך הרבה שנים?

אבל פה מתחילות הבעיות:

- הספר רצוף קלישאות וסטיגמות על הנשים שהרדימו את החשק שלהן עם שגרה רדודה ובעל שיש לו ליבידו נמוך. ופתאום מגיע החתיך הרגיש שמוציא מהן (לאט לאט! ) את הנמרה. זה נשמע כמו פנטזיה של גברים, וגם הטיפול השטחי בתסכול של הלנה מעיד כי לא אישה כתבה אותו. קשה לי להזדהות עם דמות כזאת.

- הספר בנוי מקטעי יומן וקטעים של סיפור מעשים בזמן הווה, והחלקים השנים מודפסים בפונט שונה כדי שנבין. הבעיה היא שגם חלקי היומן שהלנה כותבת לעצמה נכתבים לעיתים כסיפור בגוף שלישי, מה שפוגע באמינות.

לסיכום: ספר ששלח אותי להרהורים על טיב נישואיי, ועל מערכות יחסים, ואסרטיביות ופלירטוטים. ההרהורים מעולים. הספר – נחמד, ולא יותר.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על אור בוקר ראשון