ביקורת ספרותית על החיים עצמם מאת פאביו וולו

---

פאביו וולו הוא שם העט של פאביו בונטי שהוא סוג של מגה סלב באיטליה. יש לו תוכניות רדיו וטלויזיה, הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר, ובטח עוד כמה דברים. המחשבה שעולה בראש נוכח שלל עיסוקיו היא : תפסת מרובה לא תפסת. אבל דווקא מצליח לו. אני אוהבת את הכתיבה שלו. הוא תמיד כותב על מערכות יחסים, ובשפה נקייה וישירה בלי להוליך את הקורא סחור סחור, מגיש את הסיפור, כמו הפתיחה של הספר הזה. ישר לפנים:

"אין דבר מסוכן יותר לזוג מאושר מאשר ילד.

ילד הוא לא דבק, אלא נפץ שיכול להעיף הרחק, לשני קצות החדר. צריך לרצות בכל מאודנו להיות יחד, צריך להיות מוכנים להיאבק על הקִרבה, כדי שנוכל להושיט יד ולגלות את ידו של האחר. ללא הרצון, ללא התשוקה להיות יחד, ילדים יכולים להיות תירוץ מושלם לעזוב." (עמ' 12)

וולו כתב סיפור על זוגיות, על הורות טריה, על המעבר מזוגיות למשפחתיות שגם אם הוא משמח- לא תמיד הוא חלק. מזוג אוהב הפכתם להורים. פתאום נכנס גורם שלישי לחייכם בדמות תינוק חמוד, וזה מפקיע את חייכם לטובתו. משנה את סדר יומכם. משני אנשים בעלי חיים מלאים ומגוונים הפכתם להיות קודם כל הורים. שימו את חייכם על hold, השתנו סדרי עולם.

ליאו הקטן הפך את עולמם של ניקולא וסופיה. מזוג מאוהב ומלא תשוקה הם הפכו להורים טריים ועייפים החגים סביב התינוק הדורש כל דקה מזמנם ומכוחם. אז כן, אלה החיים עצמם. לפעמים הולכים קצת לאיבוד בתוך ההורות, וקצת מאבדים את הזוגיות בדרך. פאביו וולו בנה סיפור יפה, כל כך מהחיים שכל הורה לבטח מכיר, ומאוד מעורר הזדהות.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על החיים עצמם