“יש לי תמונה מאוד קטנה ואישית מהמלחמה ההיא, היא חוזרת אלי לעתים כסיוט ...
בני מחזורי היו בחזית, ואני בדואר. לשם היגע המורה שלי יום יום, בגוף שפוף, בעיניים חרדות ואדמות מחוסר שינה. בקול רועד שאל, האם היגיע דבר מה מנחומי שלי ? עברו הימים וחלפו, והאיש המשיך להגיע כשהוא הולך ודועך, הוא הבין יותר ויותר, שהאין בשורה היא הבשורה.
לאחר שעברה תחנות רבות בחיפוש אחר החייל שנעלם בחולות סיני, חזרה החבילה ש”