רק הזמן מפריד ביננו., ביקורת שירה, התגלות בעולם השירה, ביקורות שירה, שפורסמו בספרים, בכתבי עת ספרותיים ובעתונות, שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה, שירה למכירה, רוצה, קבלה, חסידות, משיחיות, מדף ספרי השירה, "מחכה לו שיבוא" -חייבת לרכוש., שירה, יהדות, יהדות, הגות והיסטוריה יהודית, עדות ישראל למכירה, ליד המיטה, ספרים שקראתי, ספרים על חתולים, מסקרנים ומרגשים, רוצה לקרוא , ספרים שאני רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, סימנתי בגלל סימניה, ספרי קריאה, והכחול היום כחול מאוד, סיפורת על באר שבע, חתולים-ספרים שקשורים לחתולים, קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה, קְרִיאַת יַם סוּף, שידה-ע-שמאל-למעלה, פרוזה, מיאו, ספריעד- ספרי קריאה (אהבה, מתח ועוד), תומחר , ראשונה, דו, מיצי מיצי פצ'ה קוצ'ה, בכל שיר יש סיפור-השירים שלי , ספרי שירה, חסרים על המדף-ספרים שחייבים לרכוש., נובמבר 2009, לקנות, מאותגרת , רשימת קריאה חדשה., פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה, רוצה לקרוא , לקנות כשחוזר לארץ, מעניין, מסקרן, מעניינים, מדף ספרים, קריאה, I need to read this, פסיכולוגיה, ספריעד- הגות, פילוסופיה וחברה, ספריעד- יהדות, מחשבת ישראל, קודש, יודאיקה, כשלסבתא יהיו מדפים, ספרייה, ספרים על השביעי באוקטובר, מה יבטיחו לילדי סתיו שנת 23?, עוד ...

1.

הרמב"ן - התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש מאת חביבה פדיה ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) הנו אחת הדמויות המופלאות בתולדות היהדות. איש הלכה ובעל חידושים לתלמוד, פרשן מקרא, מקובל, משורר, רופא, מתפלמס עם הנצרות ועוד; דמות רנסנסית מובהקת. הרמוניה, סתירות ומתחים, מגמות דיאלקטיות - דחף גילוי ומגמת הסתר - יוצרים בצירופם את המורכבות שבתורותיו. כתביו הנם מגילומיו המרכזיים של צומת בתולדות היצירה היהודית - ההיסטורית, שבה התגבשו דפוסים סוגתיים חדשים, פרופ' חביבה פדיה מאירה בספר שלפנינו את המושגים הפרשניים פשט, דרש, קבלה - המייצגים רבדים בפרשנות המקרא שלו, שיש בה גם זיקות להגות הפילוסופית של זמנו. כתביו הנדונים בספרה מציינים את המעבר מטיפוס חשיבה "דרשני" לטיפוס חשיבה "פרשני", וכן את התמורה ההיסטורית מדפוסי תודעה המבוססים על מסורות שבעל - פה לסוגיית ההעלאה על הכתב. בעיוניה המרתקים של חביבה פדיה נעשית הבחנה בין אפיוני הדרשה למסורת המתהווה של פרשנות; יחידת ההתייחסות בדרשה היא הסיפור, התהליך הוא סימולטני והראייה היא סינופטית, תמונתית. לעומת זאת, בפרשנות המילה היא יחידת התייחסות, והמהלך (הפרשני) ממנה ואילך הוא קווי, סינכרוני. דרכי ההרמנויטיקה המתלבנות כאן הנן בעלות משמעות לדורות. כיום אף נודעת להן אקטואליות גם מעבר לתהומי פרשנותם של טקסטים קאנוניים, על רקע זה מתבקש להתוודע אל תורות הרמנויטיות מודרניות. חטיבת עיונים אחרת בספר זה מוקדשת לרעיון החזרה הנצהית הארכיטיפית, קיום של מחזורים קוסמיים בתוך ההיסטוריה ושאיפת החזרה אל המקור - ההתעלות אל האלוהות. חביבה פדיה היא נצר לשושלת של גדולי תורה וקבלה, ממגלמיה המרכזיים של המורשת התרבותית - הספרדית בבבל. משחר ילדותה בירושלים היא גדלה על ברכי תורותיו של סבא - רבא שלה, הרב יהודה פתיה, גדול המקובלים בדורות האחרונים. בבית גידולה ספגה גם את המסורת המוסיקלית ואת מורשת הפיוט היהודיות - הבבליות. פרופ' פדיה, הנמנית עם סגל אוניברסיטת בן - גוריון בנגב, היא חוקרת תורת הסוד היהודית מאז ספרות ההיכלות ועד אבות החסידות הבעש"טיתי ספריה: השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי - נהור (ירושלים תשם"א), המוקדש לעיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים והמראה והדיבור - עיון בטבעה של חוויית ההתגלות במסתורין היהודי (לום אנג'לם תשס"ב), שכבר זוכה לדיונים ערים בקהיליית הוקרי מדע הדתות בחו"לי ידועים גם מחקריה בתחומי הגות ופרשנות. חביבה פדיה היא גם משוררת, המתבלטת בקול ובסולם מוסיקלי ייחודיים. ספרי השירה שלה: מתיבה סתומה (תשנ"ו), מוצא הנפש (תשס"ב) - שניהם בהוצאת עם עובד - זוכים להדים מתמשכים ולא רק בישראל ועתידים להתפרסם במהדורה דו - לשונית בארצות - הברית. בספרה הרב - תחומי על הרמב"ן מתלכדת למדנות מורשתית עם תרומה מקורית למדעי היהדות בזמננו. אברהם שפירא...

2.

בעין החתול מאת חביבה פדיה עשרות סיפורים מרתקים על דמויות עירוניות דרים בכפיפה אחת עם חקירת החתול כנווד בתוך המרחב האורבני. דרום-מזרח. באר שבע. שטח ההפקר. העיר הטורקית הישנה שעל שפת נחל באר שבע היבש היא הקצה של באר שבע החדשה. מרחב פתוח. חסרי-בית וקדושים נודדים. נשים בודדות. חיות רדופות. החרדים הרואים את עצמם כשרידים אשר ה' קורא, צאצאי הפליטים של שואת יהודי אירופה, משפחות מזרחיות, אלה המכונים משת"פים (משתפי פעולה), צדיקים נסתרים, מקובלים דרומיים – תערובת סמיכה, אפלה ומוארת בו בזמן. הפריפריה היא מצב החירום של המרכז. מצבה של החיה והמצב האנושי וקולות מודרניים ועתיקים המעידים מהי חיה ומהי היסטוריה מסתבכים ומתפתלים זה בזה ושוזרים יחדיו את סיפורם האחד של אנשים וחיות. שברי הסיפורים הולכים ומתבררים כפסיפס במסגרת חדשנית הפורצת את גבולות הרומן ושבה וממקמת אותו ברגע הפתוח של ראשית ז'אנר זה. מציאות משעשעת ומסתורין אפל. ספר פרוזה ראשון של המשוררת חביבה פדיה. ...

3.

קבלה ופסיכואנליזה - מסע פנימי בעקבות המיסטיקה היהודית מאת חביבה פדיה לאורך מסע חיינו נלך בדרכים רבות, נעטה מסיכות מרובות ונציג פנים שונות. כל אחד מאיתנו יפסע בדרך משלו אל התבוננות פנימית ואל חיפוש עצמי, ואלה עשויים להשתנות בהתאם לתקופות המתחלפות ולתחנות החיים המשתנות. על פי התבניות שמציעה הפסיכואנליזה אנו פועלים לחידוד ולשיוף התפתחותם של התפקודים הנפשיים, ואילו הקבלה מתמקדת בהארה של תודעתנו המתערערת תמיד. שתי הדרכים מציעות טרמינולוגיה עשירה ומרתקת לתיאור כמיהותינו הכמוסות. ספר זה מתעד את מסעו של האדם המיסטי בתהליך התפתחות בלתי פוסק. תוך מחשבה עיונית מרשימה בהיקפה, המצביעה על קשרים ייחודיים בין פרויד, ויניקוט, קליין ויונג לבין רבי נחמן, ספר הזוהר, הבעל שם-טוב והאר"י – מציעה חביבה פדיה תפיסה מחודשת של המיסטיקה היהודית בעימות עם שדות משמעות חיצוניים. פדיה יוצרת ובד בבד מפרשת. היא מתווכת את הקבלה לשפה הפסיכואנליטית בלי לייתר את סגוליותה, ומציגה בפנינו ספר שהוא כל-כולו גשר: בין מזרח ומערב, בין קודש לחול, בין נחשים ונשרים לנביאים ובני מלך, בין מי התהום העמוקים של המיסטיקה היהודית לבין הראייה הצלולה שמציעה הפסיכואנליזה. חביבה פדיה היא סופרת, משוררת, חוקרת הדת היהודית, מבקרת תרבות ומנהיגה רוחנית. מהאינטלקטואלים המשפיעים והבולטים בישראל. בת למשפחת המקובל הנודע, הרב יהודה פתיה מבגדד. ראש מרכז אלישר לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מלמדת קבלה, חסידות ומיסטיקה יהודית, אקטיביסטית בנושאי מזרחיוּת, שלום, סביבה אורבנית וזכויות בעלי החיים. זוכת פרס יהודה עמיחי לשנת 2012. מתגוררת בעיר באר שבע ואם לבת....

4.

השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי נהור - עיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים מאת חביבה פדיה בפרובנס של המאה הי"ב החלו לעלות לפני השטח העדויות הראשונות בדבר היקבלה': תודת סוד יהודית, שמוסריה הציגוה כמי שבאה אליהם במסורת. ספר זה מציע מעקב מדוקדק אחרי רמזי הסוד שהם מוסרים. הספר מעלה את קיומה של תורה הממשיכה במובן הרוחני והמיסטי את יסודות הפולחן הקדום. למשל, הגייתו של השם המפורש מבטאת עבור המקובלים את סוד האלוהות ואי - הגיית חלק מאותיותיו מרמזת על הפגימה, על גלות השכינה. פגיעתו של עמלק בכיסא הכבוד היא גם חורבן מקדש של מעלה. המשמעות הבולטת של החורבן היא החורבן הרוחני והפגימה במערכת האלוהות. הספר מראה שהמקובלים היו בעלי דימוי עצמי של כוהן ושל קרבן כאחד. הוא מצביע על תפיסתם העצמית כמקדשי השם וכבוני מקדש של מעלה ברוחם. מן הדיון במקדש מתרחב הדיון לעיר ולארץ: מה הייתה עמדת המקובלים באשר לגלות, הרוחנית והקונקרטית, ובאשר לארץ ישראל, ארץ של רוח וארץ ממש. הספר גם מבקש לבחון באיזו מידה תפיסות אלה של בית המקדש ופולחנו הרוחני ניזונו ונתמכו באקלים בתי המדרש של פרובנס. כן הוא מסרטט כמה קווים עקרוניים לראשית הקבלה שעניינם המעבר מתרבות שבעל פה לתרבות שבכתב, המעבר מאזוטריקה לגילוי והתפצלות ענפי הידע מאופן הנחלתם המאחד בתוך כותלי בית המדרש. פרופ' חביבה פדיה היא חוקרת ומשוררת. מחקריה עוסקים בפואטיקה, בפנומנולוגיה ובהיסטוריה של הדת היהודית ומתמקדים בעיקר במסתורין היהודי הקדום ובזיקותיו למדרש ולמקרא, בראשית הקבלה ובראשית החסידות. מלמדת במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן - גוריון בנגב....

5.

מרחב ומקום - מסה על הלא-מודע התיאולוגי-פוליטי - קו אדום כהה # מאת חביבה פדיה הספר מציע אנליזה של הכוחות הפועלים על ההווה הישראלי מתוך המקורות ההיסטוריים והמיתיים של היהדות, ופורש דיון מורכב על הזיקות שבין ההיסטורי לבין שאלות ותובנות מתחום הסוציולוגיה והפסיכואנליזה. מתוך חתירה לפרק ולהבין את יחידת המקום העירומה - המייצגת גאולה עבור הקולקטיב – מציעה פדיה אנליזה המבחינה בין ארבעה ממדי מרחב: הסימבולי, הדמיוני, הממשי והמציאות. כך היא חוקרת כיצד מוטען המרחב - או המרחב-זמן, על המקום, ומנתחת פערים בין קבוצות שונות הפועלות מתוך תודעה שונה של מרחב וזמן. נוסף לכך נדונות הפרדיגמות של יחסי אבות ובנים וזיקת האם-בן מנקודת הראות של מרחב וקהילה, וכבסיס להבנת קהילות טראומטיות ואפוקליפטיות. חביבה פדיה בוחנת את התנודות שחלו בזרמים המיסטיים היהודיים המודרניים מהאלוהי אל ההיסטורי ואל הפוליטי, ואת הטרנספורמציות המורכבות בין האלוהי ובין המשיחי, האדמתי והמדיני. זהו מחקר שמפענח בו-זמנית הליכים של הדתה, פונדמנטליזם, כיתתיות וטרור, ואת החילון השקוף המתחולל בתוך הדת גופה....

6.

מתיבה סתומה מאת חביבה פדיה

7.

מוצא הנפש מאת חביבה פדיה ביבה פדיה היא משוררת וחוקרת בתחום מדעי היהדות. מלמדת במחלקה להיסטוריה. באוניברסיטת באר שבע. מספריה: ``עיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים`` (מגנס); ``המראה והדיבור: עיון בטבעה של חווית ההתגלות במסתורין היהודי`` (כרוב, לוס אנג`לס); ``הרמב``ן: זמן מחזורי, תורה והתעלות`` (עם עובד). ספר השירה הקודם שלה ``מתיבה סתומה`` ראה אור אף הוא בהוצאת עם עובד. במרכז השירים תנועת הנפש בין קטבי זהב וחושך, מטאמורפוזות של השלת מהויות קודמות והתגלמות בתוך מהויות חדשות, כמיהת ואימת השיבה של המקור....

8.

המיתוס ביהדות מאת חביבה פדיה

9.

דיו אדם מאת חביבה פדיה ספר שיריה זה של חביבה פדיה מהווה מהפך של יחסי הגלוי והסמוי ברובדי שירתה.מבע השירים העז,הישיר והמדויק של הקונקרטי בנוף,באורבניזם ובעולם,מפנה מבט אל הנפשי הפוליטי והחברתי,בנועו מן ההתרסה אל השירה הלירית.אם בספרי שיריה הקודמים "מתיבה סתומה" ו"מוצא הנפש",היה הקורקטי מוטמע כגרעין סמוי,לעיתים קשה לאיתור,והדחף המטאפיזי היה הדחף הגלוי והמארגן את השדה הלשוני-עתה היחסים הפוכים: המטאפיזי היה הנטמע והדחף אל העולם פורץ. במקביל לתנועה החזקה בין הקונקרטי ובין המטאפיזי נמתחת גם תנועה בין שני ערים,ירושלים ובאר שבע,ובמובן מסוים היא מהווה בת קול נוספת של התנועה מן השירה אל הפרוזה,המאפיינת גם את ספרה הקודם "בעין החתול". ...

10.

אי M מאת חביבה פדיה אלינור נוסעת אל איים בים הדרומי עם מענק מחקר לעבודה גנטית־אנתרופולוגית. הרחק מהריסות חייה, אחרי מות אמהּ ולאחר גירושיהּ, היא מהופנטת אל חיות, מיתוסים, שבטיוּת וכוהנות גדולות. המסע הקיצוני אל תוך המקום הזר מתברר כמסע אל תוך עצמה ואל תוך חייה. היא מפרקת ובונה מחדש את המשפחה שעזבה ואת הגנאלוגיה שלה, המוכחשת. כצפוי או שלא כצפוי, הופך המסע גם למראה המשקפת את תמונת הישראליוּת שלה, אך בעיקר חושפת את שכבות התודעה שבין ציוויליזציה נשית לזו הגברית, בין אֵם ומאהבת לבין גבר ובן, מאבק שהשיח על המערב והמזרח הוא רק הערת שוליים בו. זוהי יצירה ייחודית בפרוזה הגותית, הכתובה בתנופת מחשבה יוצאת דופן ומערבת סיפור ופיוט, ריאלי ופנטסטי, דרשה ומסה, לשון חכמים ולשון יום־יום. חביבה פדיה היא חוקרת תרבות, משוררת וסופרת. כלת הפרס בחקר הקבלה על־שם גרשם שלום לשנת 2018 . יצירותיה הקודמות בפרוזה הן "בעין החתול" (2008) ו"חותמות" (2014)....

11.

חותמות מאת חביבה פדיה קובץ סיפורים זה כמו מתבונן מבעד זכוכית מגדלת על שאלות יסוד שנוגעות ליחסים בין בני אדם קרובים: קשרי אהבה בין בני זוג, אהבת אב ואם, קירבה משפחתית וקשת הרגשות הנובעת מכל אלה. באמצעות מגוון ייחודי ומלא-דמיון של דמויות, מבררת פדיה את יחסי הכוחות הסמויים מן העין שבתוך הבית, בין קירות. בני זוג שמתנהלים כצעצועים בעלי תוכנת הפעלה; מלאכים השולטים ממרום מושבם על יחסים בין בני זוג; אב שמנסה להציל את בנו מחורבן נפשי; אישה שמבינה שהגבר שלה הוא רק כפיל – כל דמות מככבת בד בבד בסיפורה הפרטי, ובסיפור המרכזי של הספר על אודות חורבן-בית והמתחים שקשורים אליו. אותן דמויות מככבות במעמד שונה בסיפורים השונים, וגיבורי המפתח חוזרים לעתים כגיבורי משנה בסיפורים אחרים. התהפכויות קטנות לכאורה של אמצע החיים מעוררות שאלות טרנסצנדנטיות על גורל ועל בחירה. כל זאת תוך התמודדות עם גיבורים מיתיים כמו נרקיס ופיגמליון, עם מסורת אלף לילה ולילה ועם תיבת הכלים העצומה של הקבלה והחסידות. זו מספרת על ישות קדומה עשויה זכר ונקבה, אשר נוסרה לשניים ומרגע הניסור מוגלה האדם לתוך העולם. בלשונה הייחודית והדחוסה, המערבת חול וקודש, גמרא ואגדה, יצירה עברית פיוטית ויצירה מערבית גותית – סוקרת חביבה פדיה את שטחי ההפקר האתיים, שבהם מייחל אדם להכרה ולמבט חומל. חביבה פדיה היא סופרת, משוררת וחוקרת מחשבה יהודית, משורשי משפחת מקובלים בעיר בגדד. מתגוררת בעיר באר שבע, אם לבת. מהאינטלקטואלים המשפיעים והבולטים בישראל. פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמיתה בכירה במכון ון ליר ומנהלת בית הספר לכתיבה יוצרת של "הליקון". מלמדת קבלה ומיסטיקה יהודית. אקטיביסטית בנושאי מזרחיוּת, אורבאניוּת, שלום וזכויות בעלי החיים. זוכת פרס יהודה עמיחי לשנת 2012. זוהי יצירתה השנייה בפרוזה. ...

12.

הליכה שמעבר לטראומה - מיסטיקה, היסטוריה וריטואל מאת חביבה פדיה

13.

הפיוט כצוהר תרבותי - כיוונים חדשים להבנת הפיוט ולהבנייתו כתרבותית מאת חביבה פדיה הספר הפיוט כצוהר תרבותי: כיוונים חדשים להבנת הפיוט ולהבנייתו התרבותית הוא ספר חלוצי בשלב החדש של חקר הפיוט בתרבות היהודית והישראלית. חזרתו של הפיוט למרכז הבמה של התרבות העברית, בבחינת שיבתו של המודחק, מחייבת מצד אחד ארגון מחדש של השדה המחקרי ושל תחום הידע, ומצד אחר פנייה אל העדות האישית; חזרה זו מחייבת גם בחינה של היצירה השירית העברית החדשה, בהיותה השדה הראשון שבו מתחוללת שיבתו של המודחק. הספר מגלם במבנהו את המשימות האלה: דרים בו בכפיפה אחת מאמרים פרי עטם של חוקרים ואנשי אקדמיה, ומאמרים ורשימות שעניינם עדות אישית של יוצרים בתחום השירה, הספרות, המוזיקה והתאטרון. הספר מבקש להיות אבן פינה למלאכת המיפוי הפרדיגמטי של קווי השבר, היצירה והזהות במרחב הארץ-ישראלי, בצומת שבו נפגשים טורקיה וה"מזרח" בגלגולי האימפריה העות'מאנית מכאן, והשואה, הקולוניאליזם הבריטי וראשית ימי המדינה מכאן. הוא מדגים את כוחו של הפיוט לשפוך אור על תרבויות הפזורה היהודית לדורותיה ולמרחביה ולתרום להבנת מגוון סוגיות הקשורות בהן – בכלל זה סוגיית המרחב היהודי-ערבי המשותף וסוגיית המגדר והקהילה; והוא עושה זאת בשלב תרבותי יהודי-ישראלי שבו מצטלבים מבנים והבניות של זיכרון ושכחה, גלות וגאולה, קדושה וחולין, הצטלבות המתגלמת בפריצת הפיוט למוזיקה הישראלית העכשווית....

14.

שיבתו של הקול הגולה - זהות מזרחית: פואטיקה, מוזיקה ומרחב - קו אדום כהה # מאת חביבה פדיה חמשת השלבים בשיבתו של הקול הגולה: הראשון, שנות ה-20' עד שנות ה-60' –שילובים והטמעות של מזרח ומערב, ניסיון לייצר את הישראליות כחיבור של 'רוסי ובדואי' תוך דילוג על המזרח; השני, שנות ה-70' – פריצת הקול המזרחי מפרברי תל-אביב באמצעות מוזיקת הקסטות, המוזיקה המאופיינת כ'מזרחית', מתווכת באמצעות הצבע הים תיכוני; השלישי, שנות ה 80- ' – ייצוב, הטמעה, יצירת איזון תרבותי, יצירתי וממסדי חדש, הצבע המוזיקאלי המתווך הוא המזרח הרחוק; הרביעי, שנות ה-90' – מוזיקת הרוק: משולי הארץ פורץ קול מזרחי עירום, בעל סממן אוניברסאלי, בלתי תלוי בדרך כלל במורשתו, אך משלב פרגמנטים של זהות מזרחית מקומית או קהילתית; ולבסוף החמישי, שנות האלפיים – התנועה הכפולה של פריצת מוזיקת הפיוט והמוזיקה הליטורגית מבית הכנסת החוצה, הקופסא השחורה של זיכרון יהודי-ערבי, והליכי הספיריטואליזציה של מוזיקה על ידי מוזיקאים צעירים בעיקר ממוצא מזרחי, ובעקבות כך המרצת אמני רוק ופופ להתקרב אל הפיוט ולשלב אותו בעשייתם המוזיקאלית. חביבה פדיה משמשת פרופ' מן המניין באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ראש מרכז אליישר לחקר יהדות ספרד והמזרח ועמיתה בכירה במרכז המצוינות "דעת המקום". בקיבוץ המאוחד ראו אור ספריה: מרחב ומקום (2011), הפיוט כצוהר תרבותי (קובץ מאמרים בעריכתה בשיתוף מכון ון-ליר, 2013), דיו אדם (שירה, 2009), הגיהינום הוא גן עדן ברוורס (שירה, 2016)....

15.

הגיהנום הוא גן עדן ברוורס מאת חביבה פדיה שירתה של חביבה פדיה מעמידה את אחד הקורפוסים הפואטיים המרשימים ביותר של השירה העברית בימינו. בספר שיריה האחרון, החמישי במספר, טוענת פדיה כי הגיהינום הוא גן עדן ברוורס, ומקוננת על אבדן האהבה: "האהבה לא רק שאינה עזה כמוות/ אינה שמחה כמו שעשוע/ אלא רפה היא כמו צעצוע כשהסוללות נגמרו" (עמוד 16). דומה כי המלנכוליה הכרוכה בהבטה- לאחור היא אחד הצירים המבריחים את הספר כולו; ציר אחר הוא היחסים העמוקים עם האם, והאבל על מותה. פדיה מצליחה להנכיח את המעשה השירי כדבר מה הנעשה בשדה המאבק להבסת הכאב, לניצחון החיים על המוות. בריאת האמנות יש מאין, יצירת היופי בעולם, הם התחמושת שאינה נגמרת לעולם, אולם מניה וביה הם מסגירים את “כוחות האימה” נגדם הם נדרשים לפעול. ספר השירים הגהינום הוא גן עדן ברוורס ממוקם באופן סימבולי ב"אמצעו" של ספר השירים הקודם של פדיה, מוקדמים ומאוחרים (הוצאת גמא, 2015) שכינס את שיריה המוקדמים ביותר - עוד בטרם פרסמה את ספר שיריה הראשון- מתיבה סתומה (1996ׂ) -ואת העכשוויים, שנכתבו בימים אלה. בדיפטיך שיוצרים שני הספרים מצליחה פדיה "למתוח את הזמן" ולפסל אותו לצרכיה. הזמן השירי אינו חופף לזמן הכרונולוגי, וההווייה, ההתקיימות בזמן, נמתחת עד לכדי כמעט קריעה. שירתה המורכבת של פדיה נעה בגמישות בין מרחבי אסוציאציות עשירים להפליא, בין הרגיסטרים השונים של העברית, ויוצרת למעשה באר עמוקה אשר נשאבים אליה ושואבים ממנה בו זמנית. שדה המתח בשיריה של פדיה מבקש לנקב את לב לבו של המצב האנושי, ולהגיע הלאה, הלאה, אל מחוץ לעולם, אל הטרנסנדנטי, אל הרליגיוזי, אל המיסטי. השורה החותמת את הספר כולו, "וַאַנִי בְּתוֹךְ אֵינְסוֹף", מותירה גם אותנו, הקוראים, במקום הגדול ממידתנו, מידת האדם. קציעה עלון...

16.

יהדות: סוגיות | קטעים | פנים | זהויות - ספר רבקה מאת חביבה פדיה

17.

7.10 יומן שיחות בעת מלחמה מאת חביבה פדיה מלחמת ה-7 באוקטובר פרצה בשמחת תורה. שבוע לאחר מכן התחילה קריאת התורה מבראשית. במצב חירום זה, ובמה שנחווה כטראומה וכשבר אפיסטמולוגי, הקריאה של הבריאה מציעה בכל פרשה מעין מסע מאחרית הדברים לראשיתם. בהחלמה מאסון יש צורך להתבונן מחדש אחורה, להרכיב נרטיב קרוע. השקפה על מושג התורה כהתחלה שאיננה יש מאין, אלא רגע של פוסט- חורבן הנוגע בשאלות העקרוניות העצומות של ייעוד וגורל, ברית, עדות, עקדה, זיכרון ושכחה, בשם האב ובשם האם, בקדמה. המושג פרשת השבוע הומר ספר זה למושג פרשת דרכים, צומת רווית סתירות וניגודים, הן פילוסופיות והן פוליטית ותיאולוגית. מבחינה פילוסופית ומבחינה תיאולוגית-פוליטית: 54 פרשיות דרכים. המסע בן חמשת החודשים התחיל כקינה ועדות על האירוע שפצע את לב הישראליות, והמשיך בזעזוע מאובדן הדרך; במבואות סתומים בשל העמקת השבר; בהלם ובאלם, ובשבירת הלוחות; בהתנפצות צו קטגורי מוסרי; בתקווה עמוקה ותפילה לעצירת המלחמה, החזרת החטופים ושיקום עזה; בהבנה ששני משכים היסטוריים ארוכים של ישראל ושל פלסטין בונים את הטראומה הקולקטיבית. שבירת הלוחות חוסמת את כל הצמתים: גושי סלע גדולים מכל מה ששיערנו חוסמים את פרשות הדרכים. ״אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״ (תהילים לח, יח). מהיכן מתחילים?...

18.

מוקדמים ומאוחרים מאת חביבה פדיה ספר השירה של פרופ’ חביבה פדיה “מודקדמים ומאוחרים״ מאגד לראשונה את השירים שכתבה בעודה נערה צעירה, בטרם פרסמה ולו ספר שירה אחד, ובפער של עשרות שנים את השירים שכתבה בימים אלו ממש. מכאן שם הספר “מוקדמים ומאוחרים״...

19.

הודו מאת חביבה פדיה משוררת מגיעה אל מקום כדי להשקיף על עצמה מרחוק. זהו מחזור שירים שחובר בעקבות מסע בהודו, אך גם בנפאל, בקטמנדו ובטיבט, בין אגמים ונהרות, מוזיקאים, פועלי מלאכה ומקיימי פולחן. המסע עורר שיח פנימי, שעניינו ערך עליון והאופן שבו הוא משתקף בעולם. בריבוי צורות, בצריחות הטווסים, בזמרת הילדים, בעבודת המקדשים, במלאכת הבנאים – בכל אלה רואה המשוררת כוונה של התחיות. זוהי התבוננות שמתוך הנפש והלאה, בתנועה שחותרת לקראת הבהרה. הנדידה אל המרחק מתגלה כזרות מבורכת. גם האור הזר עובר דרך מנסרה פנימית, בדומה למושג ההשתוות בעולם המחשבה הקבלי. חביבה פדיה הולכת בעקבות המקום, נאחזת בתקווה ובאהבה, נוסעת רחוק ומביטה אל הנוף שאינו אלא תמונה פנימית. כך היא ממשיכה את פרויקט הכתיבה יוצא הדופן שלה, שאין דומה לו בספרות העברית. פרופ' חביבה פדיה היא חוקרת תרבות, משוררת וסופרת. כלת הפרס בחקר הקבלה על-שם גרשם שלום לשנת 2018. הרומאן הראשון שחיברה, בעין החתול (2008), זכה למעמד של ספר פולחן....

20.

המזרח כותב את עצמו מאת חביבה פדיה המזרח כותב את עצמו הוא ספר מחקר ועיון הפורץ דרך בהבנתה של ישראל את עצמה, ומהווה נקודת ציון ארכימדית במחשבה היהודית בישראל. הוא מעניק קווי מחשבה ראשונים להיסטוריוגרפיה של המזרח המציעה נקודות יחוס ונקודות מכוננות חדשות על ציר הזמן שלה שאינן בהכרח תלויות הכינון היורופוצנטרי. מאמרה המקורי של חביבה פדיה פורש את ההיסטוריוגרפיה היהודית ומתבונן בה דרך מטפורה ייחודית: מטפורת הבכי ובתוך כך מציעה העמדה מחודשת של השיח מזרח מערב ומה בין בכי להתבכיינות. מאמרו של אבי אלקיים טומן בחובו הצעה נועזת, מרתקת, הפותחת פתח לקיום הדדי ומכובד בין יהודים וערבים: לשלב את סורת אל- פאתיחה בתפילה היהודית, שלוש פעמים ביום. אלקיים מציין תקדימים לכך , משילוב דברי בלעם ועד אימוץ השם "לילת אלקדר" לערב שבועות, בקרב יהדות תימן. דוד סורוצקין פורש בידענות מניפה רחבה של יהדות ימי הביניים בין אסלאם ונצרות, וחיים עובדיה מספר על מורשתו של הרב יוסף משאש,  המעמיד לא פעם אופוזיציה לרב עובדיה יוסף. במהלך ייחודי, בוחר איתן כהן "לאמץ" את צפת כמקום מזרחי, ולבנותה כמקום המציע אופציה אחרת לישראל כולה. מרים פרנקל בוחנת מחדש את שיח החורבן והגאולה ביהדות ימי הביניים ומבקשת להציע פרספקטיבה חדשנית לבחינתו. יהודה מימרן מלמד אפולוגיה על היהדות המסורתית, אופציה מכילה באופייה, שכמעט ונעלמה מן המרחב הציבורי הישראלי. מאמרו החותם של מאיר בוזגלו עומד על הממד הרוחני העמוק הטמון בחזרה אל ההגייה העברית התקנית, המטעימה את העיצורים הגרוניים, ונוסק לגבהים טרנסנדנטיים מעבר למצוי  במחקר האקדמי. ספר עיון רב תחומי, מרתק וחדשני, ספר חובה לכל ישראלי....