ביקורת ספרותית על חותמות מאת חביבה פדיה

---

חביבה פדיה היא פיגורה מכובדת בעולם הספרות הישראלית. פרופסורית להיסטוריה ותרבות ישראלית באוניברסיטת בן גוריון, משוררת פוריה שכתבה ספרי שירה מצויינים ביניהם מספר שירים שהולחנו, מהם אחד שאני אוהב במיוחד הוא "הלוחש במכוניות" מתוך אלבום המופת של ברי סחרוף 'אתה נמצא כאן'. השיר הזה הוא דוגמא לשפתה של פדיה המאחדת מספר משלבים של השפה העברית: שירת ימי הביניים דוגמת ריה"ל, שפת קודש וחילוניות מזרחית.

הנה דוגמא:
הלוחש במכוניות
המרעיד פנסים בקידה והודיות
ומשפיל את גובהם הקשה בהתנשאם
בשעת חושך מושלם

גם הפרוזה שלה הוא ערבוב משלבים שבבסיסם שפת הקודש בתוספת נקודת מבט קבלית. משהו בסגנון מדע בדיוני-קבלי-מעורב-פיוטי. אבל התוצאה לצערי לא מעניינת, מרוחקת ולא פעם מאולצת. בסיפור הראשון 'עדות' סיפור בעל ניחוח קבלי, הוא מעיין מונולוג של מלאך ויחסו עם מלך מלאכי המלאכים. השפה היא פיוט מרתק אבל הסיפור משמים ומנוכר. בסיפור השני זה אף קיצוני יותר. סיפור על רובוט שמתוכנת לחיות רק בשני בתים ומגיע איכשהו לבית שלישי. אולי רמז לבתי המקדש וכמיהתו המוקדמת מדי של הציבור היהודי-דתי להקמת הבית השלישי. מאולץ ולא מעניין. וככה גם שאר הסיפורים, שפה עשירה וייחודית שעוטפת עלילות קלושות ולא מעניינות מספיק. המסר שבחלקם שקוף מדי.

אתנחם בעוד שורות מ"הלוחש במכוניות":
השומר את הירח הכתום,
לרגע מופלא של תום
ובאים פרשנים ומנסים לבאר
אם ממנו אורו או לא משלו
הנושם בוילונות הריקים
גאות כנפי מלאכים
הנאנח בסביבונים החלולים

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על חותמות