מלחמת ה-7 באוקטובר פרצה בשמחת תורה. שבוע לאחר מכן התחילה קריאת התורה מבראשית. במצב חירום זה, ובמה שנחווה כטראומה וכשבר אפיסטמולוגי, הקריאה של הבריאה מציעה בכל פרשה מעין מסע מאחרית הדברים לראשיתם. בהחלמה מאסון יש צורך להתבונן מחדש אחורה, להרכיב נרטיב קרוע. השקפה על מושג התורה כהתחלה שאיננה יש מאין, אלא רגע של פוסט- חורבן הנוגע בשאלות העקרוניות העצומות של ייעוד וגורל, ברית, עדות, עקדה, זיכרון ושכחה, בשם האב ובשם האם, בקדמה.
המושג פרשת השבוע הומר ספר זה למושג פרשת דרכים, צומת רווית סתירות וניגודים, הן פילוסופיות והן פוליטית ותיאולוגית. מבחינה פילוסופית ומבחינה תיאולוגית-פוליטית: 54 פרשיות דרכים. המסע בן חמשת החודשים התחיל כקינה ועדות על האירוע שפצע את לב הישראליות, והמשיך בזעזוע מאובדן הדרך; במבואות סתומים בשל העמקת השבר; בהלם ובאלם, ובשבירת הלוחות; בהתנפצות צו קטגורי מוסרי; בתקווה עמוקה ותפילה לעצירת המלחמה, החזרת החטופים ושיקום עזה; בהבנה ששני משכים היסטוריים ארוכים של ישראל ושל פלסטין בונים את הטראומה הקולקטיבית.
שבירת הלוחות חוסמת את כל הצמתים: גושי סלע גדולים מכל מה ששיערנו חוסמים את פרשות הדרכים.
״אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״ (תהילים לח, יח).
מהיכן מתחילים?