“חביבה פדיה היא פיגורה מכובדת בעולם הספרות הישראלית. פרופסורית להיסטוריה ותרבות ישראלית באוניברסיטת בן גוריון, משוררת פוריה שכתבה ספרי שירה מצויינים ביניהם מספר שירים שהולחנו, מהם אחד שאני אוהב במיוחד הוא "הלוחש במכוניות" מתוך אלבום המופת של ברי סחרוף 'אתה נמצא כאן'. השיר הזה הוא דוגמא לשפתה של פדיה המאחדת מספר משלבים של השפה העברית: שירת ימי הביניים דוגמת ריה"ל, שפת קודש וחילוניות מזרחית. הנה”

“על ירח זר - קריאה בשיר של חביבה פדיה "בישימון חמה" ------------------------------------------------------------------ השיר הארספואטי הזה הוא חגיגה של נוף ומקום בתוך הנוף הנפשי כל כך של הכותבת: "בִּישִׁימוֹן חַמָּה אֲנִי יָרֵחַ זָר/ נִכְסָף אֶל הַהִלָּה הַמְּחוּקָה/ נִדָּח בְּעֹֹמֶק עָכוֹר". הפעלים "נכסף" ו"נידח" מתארים מקום רחוק ביחס להימצאותו של ה"אני" הביוגרף. דומה שמאז שירי ההתגלות המיסטיים”

“הקליגרפיה והציור (מתוך כתב־יד של "עץ חיים" לר' חיים ויטאל) על כריכת ספר השירה הראשון של חביבה פדיה, מעידים על מתחם כתיבה זו ומאיירים נכון ובהשראה. בספר, לא עומד כנהוג "סדר שירים" והוא מכיל מקטעי שירה סדורים מ־א' ועד כ"ח (בגימטרייה=כֹּחַ). שיר א' פותח במילה "קְרַע". אפשר שמילה זו מממשת את הפואטיקה כולה: "כְּמוֹ הִקָּרַע רְקִיעִים מֵרְקִיעָם/ ...לִהְיוֹת מַיִם בּוֹכִים/ כְּמוֹ רֶגַע בְּרִיאָה מִתְר”

“את הספר קניתי בגלל החתול. בקריאה היתה לי הפתעה כשגיליתי שבאר-שבע היא מקום העלילה. שנה וחצי גרתי בעיר הדרומית והספקתי להכיר אותה קצת, כך שהקריאה בספר היתה לי מסע בזמן למקומות מוכרים וחביבים. באר-שבע של לפני שלושים שנה, יש לציין, כך בערך בספר וכך גם אצלי. יש כאן סיפורים וקטעים קצרים, כשהחתול במרכז. וגם באר-שבע. ממבט של ההשרדות וגם של פילוסופיה רחבה יותר. היו קטעים שהיו לי קצת אקדמיים מדי (ודילגתי ע”

“חביבה פדיה היא פיגורה מכובדת בעולם הספרות הישראלית. פרופסורית להיסטוריה ותרבות ישראלית באוניברסיטת בן גוריון, משוררת פוריה שכתבה ספרי שירה מצויינים ביניהם מספר שירים שהולחנו, מהם אחד שאני אוהב במיוחד הוא "הלוחש במכוניות" מתוך אלבום המופת של ברי סחרוף 'אתה נמצא כאן'. השיר הזה הוא דוגמא לשפתה של פדיה המאחדת מספר משלבים של השפה העברית: שירת ימי הביניים דוגמת ריה"ל, שפת קודש וחילוניות מזרחית. הנה”

“על ירח זר - קריאה בשיר של חביבה פדיה "בישימון חמה" ------------------------------------------------------------------ השיר הארספואטי הזה הוא חגיגה של נוף ומקום בתוך הנוף הנפשי כל כך של הכותבת: "בִּישִׁימוֹן חַמָּה אֲנִי יָרֵחַ זָר/ נִכְסָף אֶל הַהִלָּה הַמְּחוּקָה/ נִדָּח בְּעֹֹמֶק עָכוֹר". הפעלים "נכסף" ו"נידח" מתארים מקום רחוק ביחס להימצאותו של ה"אני" הביוגרף. דומה שמאז שירי ההתגלות המיסטיים”

“הקליגרפיה והציור (מתוך כתב־יד של "עץ חיים" לר' חיים ויטאל) על כריכת ספר השירה הראשון של חביבה פדיה, מעידים על מתחם כתיבה זו ומאיירים נכון ובהשראה. בספר, לא עומד כנהוג "סדר שירים" והוא מכיל מקטעי שירה סדורים מ־א' ועד כ"ח (בגימטרייה=כֹּחַ). שיר א' פותח במילה "קְרַע". אפשר שמילה זו מממשת את הפואטיקה כולה: "כְּמוֹ הִקָּרַע רְקִיעִים מֵרְקִיעָם/ ...לִהְיוֹת מַיִם בּוֹכִים/ כְּמוֹ רֶגַע בְּרִיאָה מִתְר”

“את הספר קניתי בגלל החתול. בקריאה היתה לי הפתעה כשגיליתי שבאר-שבע היא מקום העלילה. שנה וחצי גרתי בעיר הדרומית והספקתי להכיר אותה קצת, כך שהקריאה בספר היתה לי מסע בזמן למקומות מוכרים וחביבים. באר-שבע של לפני שלושים שנה, יש לציין, כך בערך בספר וכך גם אצלי. יש כאן סיפורים וקטעים קצרים, כשהחתול במרכז. וגם באר-שבע. ממבט של ההשרדות וגם של פילוסופיה רחבה יותר. היו קטעים שהיו לי קצת אקדמיים מדי (ודילגתי ע”