» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (186):
הספרייה העברית בברלין,
ספרים שצריך לקרוא,
ספר בסדר ,
ספרי מתח שאהבתי,
ספרים ישראלים בעיניי,
ספרים שקראתי/סיימתי לקרוא ב-2019,
אמנון דנקנר,
רמה 2- קראתי ואהבתי,
ספרים שקראתי,
הווי ישראלי,
הומור וסאטירה וקומיקס וקריקטורות ו...,
קריאה - מבוגרות.ים,
סיפורת - מקור,
תמיד זמין 42,
זלי תקרא בהמשך,
ממתינים על מדף הספרים,
אני אקרא מתישהו,
הספרים שקראתי ,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
קראתי ואהבתי,
ספרים שקראתי,
רוצה לקרא,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
סיפורים (כולל ספרי כל הסיפורים),
ספרות מקור,
ספרות מקור ,
פרוזה ושירה,
קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה,
פרוזה,
תומחר ,
תקשורת ועיתונאות ,
העולם הערבי (בעיקר מצרים) ,
ספרים שקראתי,
ספרות מקור 20 ש"ח לספר,
רשימה,
מתח, מסתורין ובילוש ב-20 ש"ח,
צרפת (הוצאת נהר ועוד ...),
ספרים שאני רוצה לקרוא,
עיון למכירה,
ספרים לקריאה בעתיד הקרוב,
ספרות מקור ,
אישים - ביוגרפיות ותכתובות וזיכרונות ויומנים וסיפורי חיים של דמויות למיניהן, תרתי משמע,
ספרים שקראתי לאחרונה,
ביוגרפיות, סיפורי חיים וספרי זכרונות למכירה,
ספרים שמכרתי,
אני אקרא מתישהו,
ספרים,
ביוגרפיה,
יש בספרייה,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
מתכוונת לקרוא,
רוצה לקרוא,
שקראתי,
מתוכננים,
מחכה על המדף,
צריך לקרוא,
מקווה לקרוא,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
מומלצים - אקרא בקרוב,
התישבות היהודית ,
מומלצים ולא על המדף,
צריך לקרוא,
ספרים שקראתי,
מומלצים שאין לי ורוצה לקרוא,
ספרים שקראתי :),
ספרים שקראתי,
כל הספרים שקראתי,
רק הזמן מפריד ביננו.,
רשימה,
ספרים שרוצה לקרוא,
ספרים שקראתי ב2009,
חייבת לקרוא,
רשימה,
מתכוונת לקרוא,
קראתי,
ספרים שקראתי,
לבדוק אם יש בספרייה,
מועדון ספרים מומלצים,
ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב,
צריכה לקרוא,
קראתי ואהבתי,
ספרים שבטוח אקרא שוב,
ספרים שהפסקתי באמצע,
צריך לקרוא,
רשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי... (מזל שלספרים יש סבלנות וחיי מדף נצחיים!) :-),
ספרים שאני רוצה לקרוא,
מומלץ,
לקרוא,
מחכים על המדף,
ספרים שמושכים את העין,
ספרים מצויינים,
ספרים שאני צריכה לקרוא,
אולי מתישהו,
מהאוניברסיטה,
ועוד ספרים,
מחכים על המדף,
למכירה עד 20 ש'ח,
חדשים על המדף ,
ספרות מקור - מומלצים,
סתם יושב על המדף,
בא לי,
ספרות מקור ,
הפסקתי באמצע,
הספרים האהובים ביותר שלי,
על השידה (אישי),
I'm Coming Out so you'd better get this party started,
ממתינים על המדף,
רשימה 15,
קראתי,
על המדף,
לקרוא,
קראתי,
טובים,
הומלץ,
ספרי קריאה,
מועמדים ראויים לפרס ספיר (לעתים ראויים מהזוכה),
פרוזה מקור למכירה,
קראתי,
קראתי ואהבתי,
ספרים שקראתי,
סיפורי התבגרות,
עזבתי באמצע- לא התחברתי,
עותקים כפולים (אישי),
רוצה לקרוא,
2014,
439,
קראתי,
שואה,
ספרים לקריאה,
על הכוונת,
תמר מהגולן,
פרוזה ( כלבויניק :) יש גבול למידת ההשקעה בקטלוג),
מעוניינת לקרוא,
מחכים לי על המדף,
ספרים שקראתי,
ספרים עם שמות בלתי אפשריים,
מחכה על המדף,
ספרים שקראתי,
יש לי -עברית מקור,
ספרים שקראנו (או לפחות ניסינו),
ספרים טובים,
כפולים,
196 הספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא,
מחכים על המדף 1,
רוצה לקרוא,
תוצרת הארץ,
ספרים אפשריים,
שמלה תקופתית עניים אל האופק,
ארזת לבד?,
מחכים על המדף 3,
95 - ספרים שקראתי,
30 - יש בבית,
רחל - רשימת קריאה כללית,
רשימה,
ספרים יפים,
דרך הגב, נשים,
קלאסיקות לקרוא,
מועמד,
טוב וטוב,
ספרים לקרוא,
נו, זה...איך קוראים לזה?..,
מאותגרת , רשימת קריאה חדשה.,
רוצה לקרוא :),
המלצות מהאינטרנט,
2867-2025,
23-25,
על מזוודות ורכבות,
MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם,
B6,
להט"ב ומגדר (רשימה בבנייה),
ממתינים על המדף,
בתכנון.,
רמה 4 - ספרים שלא סיימתי, סיימתי ולא ממליצה עליהם, סיימתי וחבל שקראתי עד הסוף,
ספרים שקראתי 2011,
אולי אקרא,
ספרים מעניינים ,
ספרים לקריאה,
הספריה שלי,
* ספרים (כללי),
הומור, סאטירה, קומיקס, חכמת חיים למכירה,
הושאל לסימה,
פעמיים,
כָּל מְגָדִים,
תמיד זמין 41,
הספרים הטובים שקראתי,
להוציא פרוזה,
עוד ...
|
|
1.
|
|
בבית קטן, בירושלים של שנות החמישים, גר ילד יתום מאם עם אביו ועם משפחה נוספת, והילד מתנהל בעולם כגלמוד המבקש אהבה בכל אשר יפנה. אל בני הבית הזה, שכל אחד מהם נושא עמו שק של כאב, מצטרפת בלילה גשום אחד גברת שפניה חבולים ומבטה מבועת, ובלבה פקעת של סודות.
עוד באותו לילה מתברר שמתחת לאיפור ולשמלה מסתתר גבר במנוסה. "הדודה אווה", כך קורא לו הילד היתום ונפשו נקשרת בעבותות של אהבה אל הזר המוזר הזה, שמסתגר רוב הימים בחדרו, מתפרנס מכתיבת רומנים רומנטיים ושותה בצמא את דיווחיו של הילד על סרטי האהבה שהוא רואה בקולנוע. על העבר - הדודה אווה אינו מדבר לעולם.
היחסים העדינים הנרקמים בין הילד לבין הדודה אווה, הכמהים כל כך לנפש קרובה, אינם מחזיקים מעמד זמן רב.
ימיו ולילותיו של דודה אווה מאת אמנון דנקנר בהוצאת אחוזת בית, עורכת הספר: שרי גוטמן, ציור עטיפה: לינדה מונטגומרי, עיצוב עטיפה: מעין פרוינד, 560 עמודים....
|
|
2.
|
|
אמרתי לו כי נדמה לי שגיליתי את סודו ואף התחלתי לפרט באוזניו את מה שמצאתי בכתביו. תגובתו הפתיעה והרעישה אותי: אחרי ששמע במתיחוּת חלק קטן מהדברים נפל על הרצפה, געה בבכי רם והחל להטיח את ראשו בקיר ולרקוע ברגליו היחפות על הרצפה. שעה ארוכה ניסיתי להרגיע אותו והייתי מבוהל מאוד ממה שחוללתי. הבאתי לו מן המטבח שתי כוסות מים והוא שתה, התעשת מעט ואז, שעוּן אל הקיר, פניו חיוורים, החל מדבר פתאום בשקט ובמהירות כמי שכפאו שד. הוא דיבר שעה ארוכה, ולא זו בלבד שאישר את חשדותי אלא הוסיף פרטים רבים. הרגשתי שאלה דברי אמת היוצאים, אולי בפעם הראשונה, מתוך נפש מיוסרת. "פתאום הפסיק והחל שוב לגעות בבכי ולהטיח ראשו בקיר ושוב הייתי צריך להרגיע אותו, אולם בעוד אני מלטף את ראשו ומגיש מים אל פיו, חזר לעשתונותיו, הזדקף, הביט בי במבט עוין ואמר לי שאינו רוצה שאסע איתו לניו-יורק, שהוא מתחרט על כל עניין הביוגרפיה ושאינו רוצה לראות אותי עוד. במלים 'לך מפה, לך מפה עכשיו', גירש אותי מביתו.
כשהחל אמנון דנקנר בתחקיר סיפור-חייו של דן בן אמוץ, חשב שהוא יוצא למסע מסומן היטב בעקבותיו של חבר שחי לכאורה חיים פומביים וגלויים. אך ככל שהעמיק לנבור במחילות חייו של בן אמוץ מצא סודות אפלים וגילויים קשים ומפתיעים על האיש שלכאורה כולם ידעו עליו הכול. זהו אפוא סיפור-חייו של דן בן אמוץ, ובמידה רבה אף סיפורה של החברה 'שבתוכה פרח. זהו סיפור חושפני, מדהים, לעתים בלתי-בסבל - ומרתק מאין כמותו. בתוך כך הוא מעלה הרהורים על נסיכי התרבות שבחרה החברה הישראלית להכתיר. ...
|
|
3.
|
|
"מגע הקסם של הבל גאגין" הוא מופע מסחרר הכתוב באהבה גדולה לדמויות ולמקומות בירושלים של שנות ה-60, עיר הולדתו של הסופר אמנון דנקנר.
הקברט הצבעוני שנפרש בפני הקוראים מאוכלס ביותר מ-170 טיפוסים ירושלמיים בלתי נשכחים, שרוקדים בלי הרף בראשו של המחבר, וכולם "רוקעים בשמחה ברגליים מפזזות, מעשנים, צוחקים, מתנשקים, מתקוטטים ומזמרים".
מלצריות שופעות, פקידי מס נקמניים, רווקים מאושרים, שיכורים טובי-לב, שחקני שח ערמומיים, אלמנות בוכיות, אמהות שמקריבות את עצמן ואבות עצבניים - כולם הם שחקניה של הקומדיה הדנקנרית המצחיקה עד דמעות.
בין הסיפורים שבה ועולה דמותו של הבל גאגין, ירושלמי טוב-לב בעל מראה של אינטלקטואל בריטי ושיער דליל, שמאמין בתמימותו - ולרוע מזלם של סובביו - כי ביכולתו לפתור קשרי אהבה שעלו על שרטון, בעיות משפחתיות סבוכות וצרות רבות
אך בכל פעם שהבל גאגין מנסה לסדר את העניינים - משהו בלתי צפוי משבש את התוכניות וממיט אסון על כל המעורבים. כך בסיפור על זַבְדי המאושר, רווק מושבע שמבקש לחמוק מכל התמסדות זוגית ומצהיר, בעצת הֶבֶל גאגין, על אהבת נצח לסברינה קוּרץ האימתנית, אלופת ישראל ביידוי פטיש, שמרצה מאסר עולם על חלקה בפרשה שנודעה לימים כ"מרחץ הדמים ברחוב נרקיס".
הפרובינציה הירושלמית של דנקנר, על כל גווניה, קולותיה ומראותיה, היא עולם של ריאליזם-מאגי מבעבע, של מרקם אנושי צפוף ועשיר, מצחיק ומדמיע, קיים ומומצא כאחד. זוהי קהילה סגורה של תפקידים חברתיים נוקשים, אך בו בזמן "מקונדו" ירושלמית מלאת קסם ודמיון, נופי ילדות ומקומות שהיו ואינם. מעטים הסופרים המסוגלים להעמיד עולם תוסס, מצחיק ונוגע ללב שכזה, ובכך להעניק חוויית קריאה נדירה בשלמותה.
הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר פירסם עד כה 13 ספרים. ספרו הקודם, ימיו ולילותיו של הדודה אווה, ראה אף הוא אור בהוצאת אחוזת בית, והיה לרב-מכר ולאחד מהמועמדים הסופיים לפרס ספיר 2008....
|
|
4.
|
|
כמו הפרפר שהיכה בכנפיו באינדונזיה, וגרם לשלג בניו - יורק - מישהו עצבני, שצעק "פצצה" בבית - קפה בפאריז ב1895 - , אולי התחיל את הסיפור הזה, שמתרחש בירושלים של היום. ציור של טולוז - לוטרק (מ1892 - ) הוא הרבוס (חידת - הציורים) שקושר בין ההווה של הספר לבין שרשרת רציחות בפאריז של סיף המאה ה19 - , ומרמז לפיתרון של שרשרת מקרי - המוות בירושלים, כעבור 103 שנים. מה שמחבר את רוב הדמויות בהווה הוא מחלוקת בין היסטוריונים "ציונים" ל"פוסט - ציונים" סביב הנרטיב הישראלי. ויש גם סיפור אהבה שמפציע אט - אט - עדין, רגיש ומשעשע. חדוות העלילה חוגגת. לדנקנר כישרון - סיפור נדיר לעולל עלילות מבריקות, והשמחה לספר מתקיימת כאן בעזרת עין מצוינת לדמויות ולמצבים ישראליים. עיבוי המתח, ובעיקר ההתרה החריפה, עם הפתעה על גבי הפתעה, מעניקים לנו רומאן בלשי המקיים דיאלוג של שווה - עם - שווים עם הקלאסיקה של הז'אנר. אבל יש כאן הרבה יותר מרומאן מתח משוכלל, שמצליח גם לגעת בלב. מה שהופך את הספר ל"חוצה - גבולות" הוא החתרנות שלו במסגרת הז'אנר. אלא שבדיוק כאן נאלץ כותב "גב הספר" להתאפק מגילוי העלילה ולהסתפק בהכללות שיובנו רק בתום הקריאה ברומאן. בכל כתיבתו הספרותית בודק דנקנר את קו - הגבול שבין בדיה ל"מציאות", ואת כוחו של סיפור לחולל מציאות, לאו - דווקא ליצגה. וכך גם כאן: המהלך השגור של הסיפור הבלשי (רצח - בילוש - פענוח), שבו החקירה צוברת עובדות ביחד עם פרטים לכאורה - לא - שייכים, ונועלת אותם לבסוף באמצעות קפיצה רבת - השראה לסיפור 'שיושב מצוין' ושמסביר את הרצח שהיה בהתחלה - מהלך זה מתהפך כאן. החקירה (גילוי "האמת") קודמת כאן לכל הרציחות, הסיפורים קודמים ל"מציאות". שורת ייצוגים (כולל הציור של טולוז - לוטרק) מכיננת את המיוצג. המאבק העיקרי בספר הוא מאבק בין סיפורים (כולל מאבק בין שני נרטיבים לאומיים). מישהו מביים סיפור ש:שים - לאל סיפור אחר, מישהו מכין פענוח עתידי של סיפור, ומישהו מנסה לחבל בפענוח הזה בעזרת סיפור נגדי. לכן, בעצם, המאבק הוא בין "פרשנויות". הרומאן הבלשי אמור לספק לנו 'פיתרון מושלם, שאינו מותיר שום שאלה פתוחה, כשהכל מתקשר בתעלומת הרצח'. אבל ברומאן של דנקנר, המסע בעקבות הפרשנות הממצה, "הנועלת" את מרב הפרטים, חושף שכבות של מציאות, שכבות של "אמת". לא רק שפרשנות סרק מוליכה לפרשנות "האמיתית", שלא היתה אפשרית בלעדיה, אלא שיש גם כמה פירושים, שכולם נכונים ורלבנטיים לספר (אבל רק אחד מהם רלבנטי לחידת הרציחות). ומה שמכריע לבסוף את הכף בשקלול בין הפרשנויות הם דווקא פרטים לגמרי לא - שייכים, סמטאות צדדיות. ולכן אנחנו נשארים בסוף גם עם רצח שלא היה, ועם נסיון - לרצח, ורצח נוסף, ששייכים ל"סיפור" אחר. בצד ה?ליק של התלכדות הפרטים הכל - כך הגיונית נותר אתר של "היגיון" אחר, לא - רציונלי - פעולתו של מישהו שהאינטואיציה המטורפת שלו חשה ברוע אחר, שנובע מתוך הציור. הפיתרון הרציונלי אינו חובק - כל. ודמויות הספר עצמן תוהות מי או מה "עשה את הסיפור": תלוי איזה סיפור. מול הז'אנר הבלשי, הבנוי על פענוחם של צירופי - מקרים ואיתור קשרים, עומדת המציאות הישראלית, שבה כולם איכשהו קשורים לכולם, צנופים עימם ברשת צפופה. הפקעת הזאת שולחת זרקור אירוני אל עצם הסיפור הבלשי הישראלי, שבו כולם מועמדים להיכנס אל צירופי - המקרים. ההבנה הנכונה של הטקסט מ1895 - , הפותח את הספר, ושרק בעמודים האחרונים של הרומאן מתבררת הרלבנטיות שלו - מעניקה לכאורה להיסטוריונים הישנים ניצחון גדול מול ה"פוסט - ציונים". אבל גם אם מסתבר שהדמות שכתבה את הטקסט הזה כתבה אותו כמונולוג בגוף - ראשון של מישהו אחר, ולא כווידוי שלה - עצמה - בכל - זאת יש בעצם הכתיבה בגוף - ראשון לא מעט הזדהות עם בעל המונולוג. מפלתם של ההיסטוריונים החדשים אינה שלמה איפוא. האם דנקנר אוגף כאן מימין וגם משמאל ? מ.פ....
|
|
5.
|
|
עיתונות במיטבה אמורה לתת לנו תמונה עד כמה שאפשר אמיתית של המציאות. אך מי יוכל לתפוס את המציאות הישראלית הזאת, שבה הדראמות הרגשיות מכות על ראשינו בתכיפות ובעוצמה שאין דומה להן? אכן, ברגע מסוים חדל אמנון דנקנר - שהתחיל את דרכו כעיתונאי מבריק - מלכתוב כעיתונאי בלבד. בסיפורי סוף השבוע שלו ב``הארץ`` העז לפתוח כיוון חדש בפרוזה העברית: עוד המאורעות חולפים על פנינו ביעף, וכבר הוא תופס בציצית ראשם ובטלטלה רבתי הופך אותם לסיפור - וזאת, כמובן, ב``עצבנות`` הראויה לקצב של המציאות עצמה: שיהיה מוכן לדפוס בעיתון של יום שישי. קובץ הסיפורים הזה, הראשון של דנקנר, מופיע ממש ``על פי בקשת הקהל``, עם ציוריו של דודו גבע - על פי בקשת המחבר....
|
|
6.
|
|
בספר זה יוכל הקורא ללמוד איך בקיץ אחד פרחה לפתע רינה אוסטר והרוותה את כל ירושלים אירוטיוּת עזה – וכך אירע שהושחתו פניו של אבינועם רבינא, בעלה של עוזרת-הבית של משפ' דנקנר; אדון פָּרָחוֹדְניק הטיל חבילה שלמה של מרציפנים על ריצפת חנותו וצעק לעבר אשת שותפו ובן-דודו: "אני אוהב אותך, גיטה!"; המורה הזקן למתמטיקה שורר בבאס חרישי למרגלות הבית ברח' נרקיס; ואילו הנער דנקנר ספג סטירת-לחי מחוקר-הקבלה הפרופסור גרשום שלום. כאן יסופר איך ניסה הנשיא בן-צבי לגרוב בסתר את גרביו של סבו של דנקנר, שהושלכו אליו מן המרפסת של בית המשפחה הסמוך לבניין הכנסת הישן. יתגלה מדוע באמת הסתיימה ועידת-השלום במדריד באקורד מלנכולי. יובהר מה פשר שמלת המשי הלבנה שנראתה באיטליה, שהודפס עליה המשך מעמ' 6 של הידיעה בעיתון על פסק-הדין במשפט אייכמן, ועוד ועוד. אפילו יתברר שחנה'לה המפורסמת, שלכלכה את שמלת השבת שלה כשסחבה שק-פחם על הגב, בעצם המיטה אסון על העולם. לדנקנר כישרון נדיר לחולל עלילות מפתיעות ומוזרות, עם פואנטה מעבר לפואנטה, ועין מצוינת לחשוף את הקוריוז בפרטים של מה-בכך, ומצד שני, את היומיומי, הטבעי והמובן-מאליו במצבים המוזרים ביותר. התענוג של הקורא בקריאת הסיפורים הללו – שיש בהם שפע הומור, גרוטסקה, מתח והפתעות – אינו דבר שאפשר לזלזל בו; אבל בקריאה מצטברת מתגלה הספר כיותר מזה. אצל דנקנר הקיום האנושי הוא מאמץ מתמיד לעבות את חוטיו של איזה סיפור. לפעמים מה שקורה לאדם הוא צומת שבו כמה סיפורים נפרדים מתלכדים לרגע, בלי לדעת זה על זה; במקרים רבים יותר יש קצר בין הסיפורים. המלאך הטוב של הסיפור האחד הוא השטן של האחר; הנוכל הבינלאומי, הממית חרפה על הוריו כגיבור של סיפור אחד, הוא בסיפור אחר הילד שאהב את הוריו יותר מדי ובזבז על זה את החיים שלו. מאחורי כל סיפור רוחש וחי כאן סיפור הפוך שנראה "אמיתי" יותר, אבל בעצם הוא פשוט בדיה אחרת, שהזה או יזם מישהו. לא אחת מוצא עצמו אדם בחיפוש אחר הסיפור האבוד שהוא מככב בו, בלי דעת, כדמות מרכזית. העיקרון הוא: אמור לי מהם סיפוריך, ואומר לך מי אתה. ספרו של דנקנר 'ימיו ולילותיו של הדודה אווה' (2008) היה לרב-מכר.
...
|
|
7.
|
|
כל סוף שבוע בוקעים רעמי צחוק מרבבות בתים בישראל, כשקוראי "הארץ" פותחים את מוסף יום שישי בעמוד שבו מתפרסם מדורו של אמנון דנקנר "החיים בעיר". בכושר המצאה, בהתבוננות חדה בחיי היומיום, בחום ובחוכמה ובהומור מטורף ואנין, דנקנר מגלה לנו כי החיים שלנו הם דבר הרבה יותר מצחיק מכפי שידענו. הכישרון הנדיר שלו ליטול מצבים שגורים ורגילים ולגלות בהם את הצד המגוחך, המפתיע, מחמם את הלב והאנושי קנה לו מעריצים רבים שמדורו עושה להם את השבוע. זהו ספר על הדברים הקטנים והגדולים החיים ההופכים אותם לקרנבל בלתי פוסק של שמחה. זהו ספר אופטימי, אינטליגנטי, חריף, אוהב, ובעיקר - מצחיק עד דמעות. ספריו האחרונים של אמנון דנקנר: "איפה היינו ומה עשינו" (עם דוד טרטקובר), "שרמן בחורף", "הקיץ של רינה אוסטר"....
|
|
8.
|
|
...שרמן מוזעק באישון לילה כדי לאתר ילדה, שדומה כי נחטפה. הדבר האחרון שידוע עליה הוא שהמורה שלה אספה אותה במכוניתה, ומאז נדמה כאילו פערה האדמה את לועה ובלעה את שתיהן. המשטרה כולה עומדת על רגליה, ושרמן, הטוב שבחוקרים, מתחיל לגשש. עד מהרה נחשף בחקירה חומר עכור ומוזר, אלא ששבועות עוברים ואיש אינו שומע עליהן דבר.
הייתכן ששרמן הדגול נסחף ונתקע באיזו גרסה בלתי אפשרית, אולי בהזיה? הדבר האחרון שהייתם מצפים שיקרה בעיר קטנה ושקטה בצפון הארץ הוא שבתו בת ה-12 של ראש העיר, שהוא גם חבר כנסת, תיעלם פתאום ושאתה תיעלם גם המורה האהובה שלה. הדבר האחרון שהייתם מצפים הוא שבארון הבגדים של אשה בודדה, שקטה ועכברית, שתלמידיה הם עולמה, יימצאו תלבושות ואבזרים שיעידו על סטיות מיניות אפלות. הדבר האחרון שהייתם מצפים מאדם בגיל העמידה, חובש כיפה שחורה, מקפיד על שינה בצהריים, כפייתי בענייני סדר, ניקיון וצחצוח ומתלבט בשאלות מוסריות - שעיקר עיסוקו יהיה פענוח פרשיות פליליות מסובכות. אבל זהו סגן ניצב שרמן, קצין החקירות האגדי של משטרת ישראל, האיש שתמיד מגיע לפתרון הנכון, בדרכו שלו, גם כשעליו להתנגש בממונים ובעמיתים החוששים שירד מן הפסים. הדבר האחרון שתעלו על דעתכם הוא הסוף המפתיע של שרמן בחורף - פתרון התעלומה שאליו מגיע סגן ניצב שרמן אחרי שהוא לומד כמה דברים לא נעימים על הטבע האנושי ועל עצמו.
אמנון דנקנר הוא סופר ועיתונאי מן הבולטים והמקוריים בישראל....
|
|
9.
|
|
"מחפשים את גואלמן", מאבדים את הצפון, מסתבכים בלבנון חוזרים בתשובה, יורים, גונבים, עושקים ומתייפחים. סחרחרת של סוחרי קרקעות, פוליטיקאים מושחתים, אנשי צבא מתוסכלים ורבים מטורפים מסתובבת בסיפוריו של אמנון דנקנר המציירים בצבעים עזים את הסיוט המחריד והמגוחך שמאחורי המציאות הישראלית. מי שרוצה לפענח את ישראל של שנות השמונים חייב להשתמש בצופן של דנקנר כתיבתו הספרותית-עיתונאית קנתה לה קהל נלהב. סיפוריו ורשימותיו של דנקנר עוררו ויכוחים ציבוריים והוא נחשב היום לאחד הכותבים בעלי ההשפעה. אמנון דנקנר עד לכתיבת ספר זה הספיק להיות דתי חילוני, ג'ובניק, וחייל קרבי, פקיד בכיר בממשלה, קבלן לעבודות עפר ומשפטן, הוא כותב בעיתונים מ-1976. תחילה כחבר מערכת "הארץ" ומ-1984 הוא חבר מערכת "דבר". הוא נשוי ואב לשני ילדים....
|
|
10.
|
|
כשנחת הנשיא סאדאת בישראל, הוארו מיד חדרים אפלים רבים, מזימות רבות נירקמו, ידיים רבות פתחו מגירות, שלפו מכונות כתיבה ועלילות ביון החלו נרקמות על הרקע המפתה של המאורע המהפכני. עלילת "אל תירו בנשיא" – מבריקה, עוצרת נשימה ומהממת.
"אל תירו בנשיא" שונה מכל מה שקראתם עד כה בנושא העתיק של מזימות התנקשות בראשי מדינות.
במירוץ מטורף ועקוב מדם, המשתרע על פני מדינות רבות, שוצפת העלילה כדי להגיע, סמוך לסיומה, למפנה מפתיע ההופך אותה על פיה. אולם בסיום מדהים שאינו ניתן לניחוש שוב משתנים פני הדברים, כדי להוכיח פעם נוספת, כי בעולם הביון שום דבר אינו כפי שהוא נראה – ולפעמים הוא יותר מדבר אחד.
"אל תירו בנשיא" מצייר תמונה ריאליסטית של עולם הביון, בו אין רשעים ומלאכים אלא הרבה אנשים אפורים, אפופי פחדים ומוטרדים, הפועלים במנגנונים המונעים גם על-ידי תחרות פנימית, תככים וסכסוכים אישיים.
...
|
|
