הביקורת נכתבה ביום שני, 11 ביולי, 2011
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
אפשר לסכם את הספר הזה במילים בודדות "רוב מהומה על לא מאומה". דן בן-אמוץ לא רק ערך מסיבת פרידה מחברים לפני מותו (ממנה זכור בעיקר המערכון שלו עם שייקה אופיר) אלא גם השאיר בקשה שהעיתונאי אמנון דנקנר יעלה בספר את סיפור חייו, ואני זוכר את הסערה שהיתה סביב צאתו לאור. זה היה כנראה כתוצאה מכך שהחברים הקרובים של בן-אמוץ ידעו עליו דברים שלדעתם מוטב שלא כולם היו יודעים אותם.
תרומתו היתה גדולה מעבר לפרוייקט על לשון הסלנג עם נתיבה בן-יהודה (עוד לפני שמישהו בכלל שמע באותם ימים על הלשונאי רוביק רוזנטל), וספרים כמו "לא שם זין" שגם זכה לעיבוד קולנועי. אישיותו היתה עצומה, ומשום מה העדיפו שהיא תשאר בגדר רב נסתר על הנגלה. הכעס היה מופנה לדנקנר והוא הושמץ לא מעט, אבל בסופו של דבר הוא אולי בסך הכל עשה את מה שהוטל עליו. היו לבן-אמוץ כל מיני חידודי לשון (בדומה למשורר, דוד אבידן) כמו "עם אובד" על משקל שמה של אחת ההוצאות הגדולות בארץ, ובעניין של ספרים כדאי להזכיר את סלידתו מספריות ציבוריות שהוא תמיד ראה אותן כגוזלות כסף מסופרים, מעצם זה שהן קונות עותק אחד של ספר ויש לא מעט קוראים (אותם מינויי הספריה) שקוראים אותו, במקום שכל אחד יקנה עותק משלו.
חשיבותה של הביוגרפיה היתה בשעתו בעיקר בגלל כל הסנסציות והיום חשיבותה היא יותר שדור שלא זכה להכיר את דן בן-אמוץ ידע עליו ועל תרומתו, למרות שהיא עוסקת יתר על המידה באישיות שלו.
משום מה זכרתי את המערכון של שייקה אופיר עם דן בן-אמוץ, שנקרא "אבו זאכי" כאילו היה, כמו שהזכרתי
בהתחלת דבריי במסיבת הפרידה, אבל מסתבר שזה היה קטע במסיבת יום הולדת של האמרגן, פשנל.
אז הנה אני מתקן את עצמי, ומביא קישור לקטע.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנקה
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
לאב"פ, אתה יכול להתחיל עם "כמעיין המתגבר" שלה.
לדעתי הטוב שבהם וגם המפורסם ביותר.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
מייקל, תודה על התוספת
באמת המליצו לי לאחרונה לקרוא מספריה של איין ראנד. אני יוצא מתוך הנחה שאתה אולי מכיר משהו מכל מה שהיא כתבה. האם היית ממליץ על משהו מסויים?
|
|
|
MIKHEL
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
דן בן אמוץ
היה פדופיל, הוא אימץ את משנתו של ד"ר משה קרוי שטען בין היתר שהאדם האידיאלי מבחינתו היה אדם אגואיסט רציונליסט שדואג רק לטובתו שלו, וזאת בהסתמך על תורות שונות ומשונות, בין האנשים שקרוי העריץ הייתה איין ראנד. שדגלה באובייקטיביזם, זכותו של היחיד לא לעשות דבר למען החברה אלא לעבוד למען עצמו בלבד וכי פעילות למען הזולת היא הרסנית מעצם טבעה.דן בן אמוץ העריץ את קרוי, לכן הוא יצא בין היתר נגד הספריות הציבוריות,
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
אני מנסה להיות תמציתי
ולכן אני לא נכנס לכל פרט, ודאי שהיו לדן בן-אמוץ עוד חידודי לשון, קצרה היריעה מלהזכיר את הכל אבל מה שהזכרתי קשור לעניין עם הספריות, לכן בחרתי להביא דווקא את הדוגמא של "עם אובד". בעניין המהומה, נכון שאחת הסיבות שגרמו לה היו היחסים שלו עם אמא שלו, אבל אני בין אלה שחושבים שזה עניינו האישי ולא עניינו של אף אחד אחר. למה להבדיל ממנו, כשהח"כ לשעבר, יוסי שריד הודה על משהו דומה בקשר שלו עם אמא שלו שרחצה אותו עד גיל מאוחר אף אחד לא הזדעק על זה?
|
|
|
Mr. Vertigo
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
אתה באמת לא...
זוכר על מה היתה המהומה? הרעש סבב סביב היחסים שלו עם אימו, וטיב היחסים הללו אכן היו ראויים למהומה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
אני לא קוראת ביוגרפיות
אבל בדן בן אמוץ יש הרבה יותר ממסיבת פרידה בתקשורת, חברים כועסים וביוגרף מושמץ. ובנוסף היה לו כישרון ספרותי ניכר וחידושי לשון רבים ומגוונים - לא רק עם אובד.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
לא זכרתי מאיזה ספר העניין הזה לקוח
עברו לא מעט שנים מאז קראתי כמה מספריו של בן-אמוץ. לגבי ההערה שלך, יש משהו במה שאת אומרת אבל לדעתי זה בדיוק כמו דברים אחרים שאנחנו עושים מתוך הרגל ורק כשמשקיעים קצת יותר מחשבה לא תמיד מבינים למה אנחנו פועלים בדרך הזאת. נכון שאומרים שסוף מעשה במחשבה תחילה, אבל ההרגשה הזאת חוזרת אחת לכמה זמן בכתביו.
|
|
|
יפעת
(לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
בלזכור ולשכוח יש מין משפט מוזר כזה על הספריות הצבוריות
וזה נראה לי מוזר מאוד, כיוון שהוא מזכיר בספר עצמו השאלת ספרים בספריה (כפעולה שעשה).
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
