#
אוי, השנינות.
סופרים אמריקאים-יהודים משתמשים בה כאילו היתה איזה תכונה גזעית, המבדלת אותם מסופרים לא-יהודים. וכך הם כותבים (הרבה פעמים בגוף ראשון) ספרים כמו שנונים, כאילו קומיים, שכאילו מסתירים-המון-רצינות עמוקה-מאחור. הם כאילו אוטוביוגרפיה של הירחמיאל: זה שגדל במשפחה מוחצנת שלא ממש הבינה אותו, לא ממש אהבה אותו, עם סוג של אמא שתלטנית (כמובן!), ונסיונותיו להשיג לעצמו קצת... משהו עולים בתוהו ונ

שאני אגיד לא לכל שִׁרְבּוּט פעוט של וונגוט? אין מצב שזה יקרה!
לפני יובלות קראתי את בית מטבחיים 5 בתרגומו הנפלא של יורם קניוק ולא נרגעתי עד עצם היום הזה.
קורט, כמו יורם ידע לצייר ולכתוב ואת שתי המתנות הללו שילב ביצירותיו.
אני חושבת שגם הוא, כמו איש העט הישראלי היה הלום קרב ועל מנת להתמודד עם הזוועות שעבר כשבוי בגרמניה של מלחמת העולם השנייה, כתב מראות, התרחשויות ותחושות שהדהימו והחלישו בו זמנית ק

נחמד, קצת לא הבנתי מה הרעש הגדול סביב קורט וונגוט ואולי זה קשור לעובדה שזה הספר הראשון שלו שאני מנסה, או שתמיד אפשר להאשים את המתרגם;

ככה או ככה הספר בנוי מכמה וכמה סיפורונים קצרים, חלקם סבירים חלקם דווקא לא רעים בכלל- אבל כ''ז מבחינת עלילה בלבד, מה שמוביל אותי לכתוב שסתם ככה לא הייתי קורא עוד מזה, נחמד וזהו.

ואולי זה רק אני.

אחרי חודשיים מלאי עיתונים וללא ספר אחד לרפואה ('צום קריאה' - תופעה התוקפת אותי לאחר חודשים מאסיביים של ספרים ללא הפסקה) - כמה סימבולי להמשיך עם ספר שזוהי כותרתו.
ולפני שאמשיך ואתנפל על שאר הספרים הממתינים לי על המדף, ראוי הספר שאקדיש לו מספר מילים.
ציניות, הומור, רגישות, שנינות ובוטות נסבלת בהחלט ואף משעשעת, כל אלה מלווים את הקריאה מהשנייה הראשונה ועד לסופה (ואיך הוא נגמר מהר הספר הזה).
רצף של

אני אהבתי!! נהניתי מכל מילה בספר.
ספר שקל מאוד להתחבר אליו. יש בו משהו שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עימו.
הספר מתאר 7 ימים בחיי משפחה שיושבת שבעה על מות האב. מטבע הדברים, ישנן מריבות , מעלים זכרונות, הוויה של משפחה יהודית.
אהבתי את הזרימה של העלילה, צחקתי ממעשי קונדס שנעשו ומתאוריו של המחבר. ספר מהנה מאוד!!

ספר מקסים מעניין מבדח. על משפחה שנאספת עם מות האב. ההלוויה יושבים שבעה בבית ההורים 3 אחים ואחות. הנשים והבעל והנכדים.
לומדים להכיר כל אחד ואחד הריבים הכעסים המכות. המשברים שעוברים כל אחד מהמשפחה. אבל נשארים ביחד אומרים מה שחושבים. עם זה טוב או רע. השכנים החברים החברים מילדות של כל אחד. המשפחה הרחוקה כולם באים לנחם. הולכים מכות ואחר כך משלימים וצוחקים.
לכל אחד ואחד יש בעיות חלקן נפתרות. נפרדים

ספר מצוין, לדעתי.
קודם כל, נרקמו פה דמויות שונות כשלכל אחת מהן יש היסטוריה ואישיות ואופי משלה. לכל אחד אפשר להתחבר בצורה מסויימת, לכל אחת אפשר לאחל משהו אחר, את כל אחת אפשר להבין (אפילו את הורי). זה לא דבר שפשוט לעשות כסופר.
העלילה עצמה מנווטת את עצמה מנקודת ההתחלה שבה ג'ד מגלה שאביו נפטר בשיחת טלפון משעשעת, והדמויות הן אלו ששולטות בסיטואציות, ולא הפוך. זה דבר שראוי מאוד להעריך.

דבר שני, הספר