מאז מלחמת-העולם הראשונה מעורר קפיטן לידל-הארט,יותר מאשר כל אדם אחר,את המחשבה על בעיות צבאיות.אפילו אלה שאינם מסכימים לדעותיו,והללו רבים הם,נכונים להודות בכך. בימי מלחה"ע הראשונה,בשמשו קפיטן ברגימנט חיל-הרגלים הקל היורקשירי, "הרגימנט הפרטי של המלך",עסק לידל-הארט בפיתוח אורחי-אימון בנוסח "תרגולת קרב".ב-1918 הוטלה עליו משימת העריכה מחדש של תקנון שירות-השדה הבריטי,תוך החדרתם והכללתם של אורחי-הפעולה הגרמניים החדשים של הסתננות והתקפת הלם."ספר-ההדרכה לחיל הרגלים הבריטי" מ-1920 וכרך על אימון בנשק קל,שהיוו את הבסיס לאימון חיל-הרגלים בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם,היו פרי עטו. ב-1924 ,בהשתחררו משירות צבאי מחמת פצעיו,נעשה לידל-הארט תחילה לסופרו הצבאי של ה"דיילי טלגרף",ומאוחר יותר של ה"טיימס" הלונדוני.ב-1931 היה כבר כה מפורסם כמבקר צבאי וכמנתח-בעיות צבאיות,שכאשר הוצג לפני קהל שומעים מכובד ב"מכון השירותים המאוחדים" צוין כאדם "ששמו נודע לא רק בבריטניה אלא אף בארצות אחרות,ואשר השקפותיו רכשו להן כבוד אפילו בקרב אויבינו הותיקים,הגרמנים". אותה שעה כבר תורגמו כתביו של לידל-הארט לגרמנית ולרוסית.הוא היה תומך נלהב בשיבה אל לחמה ניידת על ידי ניצול הטנק,וכתביו על נושא זה נקראו על ידי אנשים כגודריאן,שטען בהיותו שבוי מלחמה בידי בעלות-הברית כי הרבה ללמוד מלידל-הארט. מניתוחו את נצחונות העבר - בספרו "אסטרטגיה" מסיק לידל-הארט כי לא יצדק שום מצביא שיתקיף אויב ישירות היינו,בדרך לה יצפה המפקד האויב - ובמקום לבקש להפר את שיווי משקלו של האויב,על ידי התקפתו צריך שיווי משקל זה להיות מופר,באמצעי זה או אחר,עוד לפני שתיפתח ההתקפה עליו. ...

מדוע איננו לומדים מההיסטוריה? שאלה זו היא אחת מן השאלות המטרידות ביותר את הוגי הדעות בכלל, ואת ההיסטוריונים בפרט. ולא בכדי-התשלום הכבד שמשלמות אומות בדם ובדמים משום שלא נלמדו היטב לקחי העבר ולא הופקו הלקחים מנסיון העבר, מחייב את מקבלי ההכרעות ברמה הלאומית, המדינית והצבאית לחשבון נפש נוקב. היוצא מכך היא שהעדר יכולת והעדרם של מנגנונים להפקת לקחים ולהסקת מסקנות, מציבים בעצם סימני שאלה מדאיגים על ההווה. הספר שלפנינו מביא את עיקרי הפילוסופיה ההיסטורית של לידל הארט. עקרונות אלה השתנו אך מעט ברבות השנים. הוא האמין בחשיבותה של האמת ושגילויי האמת הוא חסר ערך אם אין נותנים לה ביטוי ואם איננו מסיקים ממנה מסקנות בתחום העישייה והחינוך... הוא ידע להעריך את האומץ המוסרי לבקש ולהפיץ אמיתיות בליתי פופולאריות...

שתי מדינות נאבקות ביניה- קרתגו ורומי. מאבקים אלה ידועים בהיסטוריה כשלוש המלחמות הפוניות. המפקד הקרתגי הגדול, חניבעל, נלחם במלחמה הפונית השנייה ברומאים ומנחיל להם מפלה אחרי מפלה. הוא חוצה את האלפים וחודר ללב איטליה. העיר רומא אחוזת בהלה-דומה והנה חניבעל עומד בשעריה של וקרב הקץ. בשעת חירום זו, לאחר תבוסת קאנה המחרידה, מתבלט במערכות הרומאים מנהיג צעיר: בן אצילים, ס קיפיו שמו. אביו הקונסול נפל בקרב נגד הקרתגים בספרד, סקיפיו בנו, נבחר עתה על יד העם כמצביא לזירת ספרד. בטכסיסיו השנונים גובר על הקרתגים, הודף אותם לים - ומעביר את זירת המלחמה לאפריקה, לאדמת קרתגו עצמה. חניבעל נחפז לעזרת מולדתו - הוא עוזב את אדמת איטליה, בה נחל ניצחונות כה רבים, וחוזר לאפריקה. ומכאן, במערכת זאמה הנודעת, מנחיל סקיפיו, אשר שינה ושכלל את הטקטיקה של הרומאים, מפלה לחניבעל - הראשונה בדרכו של זה כמצביא - וזוכה על כך לכינוי "סקיפיו אפריקאנוס". בספר זה מעלה לפנינו ההיסטוריון והפרשן הצבאי הנודע, תמונה מרתקת של הקרבות ומצבי המלחמה השונים בהם נתגלה סקיפיו בכל גדולתו. אולם הגורל התאכזר לו, הרחק מעירו שאותה אהב, בילה סקיפיו אפריקנוס הגדול את שארית חייו כגולה־למחצה....

התיאורטיקן והפרשן הצבאי הנודע, סיר בזיל לידל הארט, משוחח עם מפקדים בכירים בצבא הגרמני מיד עם תום מלחמת העולם השניה. רונדשטט, גודריאן, האלדר, מנשטיין, קלייסט, בלומנטריט, שטודנט ואחרים משוחחים עם לידל הארט כחיילים מקצועיים. יש לרשמים וללקחים הכלולים בשיחות אלה חשיבות עצומה בפיענוח התהליכים ההיסטוריים, הצבאיים והאסטרטגיים של התקופה כפי שנראו מן הצד הגרמני של הגבעה. האם היה היטלר גאון אסטרטגי כפי שנראה בתחילת המלחמה? מדוע לא ניסו הגנרלים החשובים ביותר שלו להדיחו? מדוע איפשר היטלר את הפינוי מדנקירק? מה דעת הגנרלים הגרמנים על יכולת הלחימה של הצבא הא דום? מה חש גנרל הרותם את כישוריו לשירותה של רודנות חסרת מעצורים? לידל הארט, שפילדמרשל וייוול כינה אותו "הסופר הצבאי המגרה והחושב ביותר", כתב ספר שהוא לא רק היסטוריה צבאית קלסית, אלא גם תעודה אנושית מרתקת. הוא מתאר את המאורעות בעטו של היסטוריון ופרשן מעולה, ומשיב על השאלה – מי היו אותם גנרלים, שכמעט המליכו את שליטם המטורף על אירופה כולה....