“בספרו "מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה" (הוצאת מערכות, מודן ומשרד הביטחון, מהדורת 2019), ביקש התיאורטיקן והפרשן הצבאי הבריטי בזיל הנרי לידל הארט לענות על השאלה שהניח בשם הספר. לידל הארט טען כי מאחר ומקבלי ההחלטות ברמה הלאומית, המדינית והצבאית לא למדו ולא הפיקו לקחים מניסיון העבר הדבר מציב למעשה סימני שאלה מדאיגים על ההווה.

לידל הארט, שלחם כקצין חי"ר בקרב על הסום במלחמת העולם הראשונה ושילם בגופו את מחיר הבורות ואי־הלימוד של לקחי העבר, טען בספר, במידה גבוהה של צדק כי "רבים נתפסו למנהג הרומאנטי לייחס להבזק של השראה בשעת הקרב את מה שהיה למעשה פרי של זרעים שנזרעו זמן רב לפני־כן – פיתוחן של דרכי לחימה חדשות אצל המנצחים, או ניוון לא־הכרחי בדרכי הלחימה של המנוצחים" (עמוד 20). שקופאים על השמרים ולא משתנים נופלים לאותם פחים שאליהם נפלו צבאות רבים לאורך ההיסטוריה ובכלל זה הצבא הצרפתי בקו מז'ינו, צה"ל לפני מלחמת יום הכיפורים ועוד. 

בספר מנה המחבר את תנאי הלוחמה המודרנית ובכלל זה "הציוד הטכני המגוון, המיבצעים הדורשים ניידות גבוהה, ומצבי הקרב המשתנים במהירות. ההצלחה הצבאית תלויה במידה גוברת ביוזמה האישית, הנובעת מצידה מתחושה של אחריות אישית" (עמוד 55). מנגד, קביעתו כי בשל כל אלו נדרש צבא מקצועי נראית לי פחות רלוונטית לצה"ל. 

הפתרון שנכון לצה"ל, על רגל אחת, מתחיל במודל גיוס החובה, שמבטיח שנוער איכותי (בין שמרקע סוציו־אקונומי נמוך או גבוה) יתגייס ליחידות השדה, המבוקשות והפחות מבוקשות. איך להשאיר את הטובים לשירות ארוך, זו כבר שאלה של מסלולי שירות (מסלול משולב שכולל תחנות במערכי השדה המודיעין והסייבר למשל, שיבטיח אתגר ואפשרויות תעסוקה באזרחות, הוא פתרון אחד), תחושת אתגר אישי ולאומי, ועוד. מיושן ככל שזה נשמע, הפתרון בטווח הזמן הנראה לעין הוא כנראה המשך שימור מודל צבא העם.

לקח חשוב במיוחד שאותו ניסח המחבר בספרו נגע למושג הניצחון. "אנו למדים מן ההיסטוריה שניצחון שלם מעולם לא הביא בעקבותיו את התוצאה שהמנצחים מצפים לה תמיד – שלום מלא ובר־קיימא. בכל ניצחון טמונים זרעי המלחמה הבאה, משום שהניצחון מעורר בלב המנוצחים שאיפה לנקמה ולהשבת זכויות ומצמיח יריבים חדשים" (עמוד 72). מלחמת יום הכיפורים, שבאה בעקבות הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים, היא דוגמה טובה לכך. הניצחון הפחות שלם במלחמה זו הביא עמו שלום ארוך, בין היתר משום שגם לצד השני היו היו בה הישגים.

למעשה, קבע, "ניצחון במובנו האמיתי פירושו כי מצב השלום, ומצבה של האומה, הוא טוב יותר לאחר המלחמה מאשר לפניה. ניצחון מעין זה אפשרי רק אם ניתן להשיג הכרעה מהירה, או כאשר משאביה הלאומיים של המדינה ערוכים למלחמה ממושכת. המטרה חייבת להיות מותאמת לאמצעים" (עמוד 73). כרמטכ"ל נהג גדי איזנקוט, לפעול לאור לקח זה, בכל האמור בשיפור מצב המדינה בסיום הפעלת הכוח ועל החובה להפעיל את הכוח להשגת הכרעה מהירה ולאור מטרה ברורה, וגם להשמיע אותו לא פעם, במילותיו שלו.

בהקדמה למהדורה החדשה כתב אלוף אהרון חליוה (שהיה המג"ד שלי בצנחנים), ראש אגף המבצעים, כי "במטרה לחזק את התרבות המבצעית־מקצועית בצבא, בחרתי לחלק ספר זה, כדי להציג פן חשוב נוסף של הלמידה המבצעית: למידה מן העבר. הצבא, בשונה מגופים ומקצועות אחרים שאינם נדרשים להפעלת כוחות וללחימה, מחויב לבסס את הידע של מפקדיו על היכרות רחבה ועמוקה עם הידע הצבאי הרשמי (התורות והתפיסות), ולעסוק בפיתוחו ובשכלולו באמצעות תרגילים, משחקי מלחמה ותוך קריאת ספרות ענפה ומגוונת להרחבת הידע בנושאים הקשורים במקצוע הצבאי" (עמוד x). ואכן הספר טומן בחובו לקחים שנותרו רלוונטיים לכל צבא באשר הוא.”