ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 25 במאי, 2020
ע"י פרל
ע"י פרל
"סקיפיו מסוגל היה לחלוק מלקות צבאיות יפה-יפה ובכשרון מזהיר לא פחות מכל מצביא גדול אחר, אבל מבטו היה מכוון אל מעבר למלקה אל מטרתה" (עמוד 208).
בספרו "סקיפיו הגדול מנפוליון" (הוצאת מערכות, 1964) העלה התיאורטיקן והפרשן הצבאי הבריטי, באזיל הנרי לידל-הארט, על נס את המצביא הרומאי פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס שלחם נגד מפקד צבא קרתגו, חניבעל, במלחמה הפונית השנייה (218-201 לפנה"ס).
"אנו חיים בתקופה של התפכחות, והולכים ונוכחים לדעת שהטבח אינו זהה עם הנצחון, וכי "השמדת כוחותיו העיקריים של האויב בשדה המערכה" היא לכל המרובה אמצעי למטרה ולא מטרה בפני עצמה, כדרך שמבשריה העיוורים של תורת קלאוזוביץ השלו את עצמם, וגם את העולם, להותנו. בעתיד, עוד יותר מבעבר, יעמוד הצורך לחקור ולהבין את יחסי־הגומלין בין הכוחות הצבאיים, הכלכליים והמדיניים, שבאיסטרטגיה אין להפריד ביניהם. ומשום שסקיפיו יותר מכל מצביא גדול אחר הבין וכרך את הכוחות הללו באיסטרטגיה שלו, על אף המגבלה ה"חדישה" כל־כך שלקה בה – שהיה משרתה של ריפובליקה, ולא שליט יחיד כל־יכול כאלכסנדר, פרדריקוס ונפוליון – הרי חקר חייו יש בו עניין ההולם במיוחד את זמננו. ועל הכל ראוי הוא לחקירה ולימוד חדשים משום שבכל תוכניותיו, כמדיניות, כאיסטרטגיות וכטקטיות, כיוון תמיד אל היעד הפסיכולוגי־נפשי" (עמוד 9), כתב לידל-הארט בהקדמה לספר שיצא לאור באנגלית בשנת 1926.
כאמור, המפקד הקרתגי הגדול, חניבעל, הנחיל לרומאים בראשית המלחמה הפונית השנייה מפלה אחרי מפלה. הוא חצה את האלפים, חדר ללב איטליה והכריע את הצבא הרומאי בקרב קאנה. רומא אחוזת בהלה, והנה התבלט באותה עת, מנהיג צעיר ממשפחה פאטריקית מכובדת, פובליוס קורנליוס סקיפיו שמו.
כשהיה בן שבע-עשרה נלווה לאביו, מפקד בצבא הרומי. ההיסטוריון פוליביוס תיאר את התנסותו הקרבית הראשונה ולידל-הארט מצטט אותן בספרו. "אביו הציבו כמפקד פלוגת פרשים נבחרת (בעתודה על גבעה קטנה) כדי להבטיח את שלומו. אבל כשקלטה עינו את דמות אביו בקרב, מוקף אויביו, לצדו שנים שלושה פרשים בלבד והוא פצוע קשה, השתדל לעורר את העומדים עמו לחוד לעזרתו" (עמוד 15). הפרשים שלצדו התמהמהו וסקיפיו "הסתער לבדו בהעזה נמהרת על האויבים הסובבים את אביו. עכשיו כשנאלצו וגם האחרים לתקוף נפלה אימה על האויבים והם נפוצו לכל עבר, ופובליוס סקיפיו שניצל באורח לא צפוי היה ראשון המברכים את בנו מצילו" (עמוד 16). האב אף ניסה להעניק לבנו אות הצטיינות אולם הלה סירב בטענה כי המעשה היה שכרו.
אביו הקונסול נפל בקרב נגד הקרתגים בספרד, וסקיפיו נבחר בידי הסנאט למפקד כוחות רומא בספרד. סקיפיו, ציטט המחבר את פוליביוס, "נתברך בכישרון מיוחד לעורר בטחון ואהדה בלב גייסותיו כשתבעם למעשה" (עמוד 33), אבל יתרה מכך, "דומה כי סיסמתו הצבאית של סקיפיו היתה: "מערכה חדשה – תכסיס חדש" (עמוד 66). למעשה, כתב, נמזגו בסקיפיו התכונות של מפקד כריזמטי, טקטיקן נועז ואיש בעל הבנה איסטרטגית עמוקה.
תחילה תקף את העיר קרתגו החדשה. לתפיסת לידל-הארט, "בראשית מעשהו בזירת-המלחמה הספרדית ראה אפוא סקיפיו להלום ביעד הפסיכולוגי, כי על כן ייחס לכך חשיבות יתירה. בעוד אחרים דוחקים בו לתקוף אחד מצבאות הקרתגים, החליט הוא להלום בבסיסם, בעורק-החיים שלהם" (עמוד 27).
בקרב על קרתגו החדשה הקפיד סקיפיו להימצא קרוב ללחימה, כדי להתרשם ממנה מכלי ראשון. אמנם נע בלוויית משמר שאבטח אותו. "סקיפיו השתתף במערכה, אבל נתן דעתו על בטחונו ככל האפשר, שכן היו כמו שלושה אנשים נושאי צינות גדולות, ובהגיעם צינה בצינה גוננו עליו מן הצד החשוף לחומה" (עמוד 32), ציטט המחבר את פוליביוס. לידל-הארט, שלחם כמפקד מחלקת רגלים במלחמת העולם הראשונה, כתב כי "במלחמה בת-זמננו אין לך דבר שנמצא לרועץ להשגת תוצאות מכריעות כהעדר תצפיתו ופיקוחו של המפקד עצמו" (עמוד 32).
הסיבה העיקרית שבגינה הכתיר לידל-הארט בספרו את סקיפיו כמצביא האולטימטיבי נובעת מקביעת "פוליביוס בדין, "מי שנחלו נצחונות, רבים הם לאין שיעור ממי שידעו להפיק מהם יתרון," וסקיפיו יותר מכל מצביא גדול אחר דומה שתפס את הכלל הגדול, שפירות הנצחון טמונים בשנות השלום שלאחריו – כלל שמתקשים להבינו אפילו היום" (עמוד 40).
הספר מרתק ומאיר עיניים, וניתוחיו של לידל-הארט מעמיקים, אולם ראוי לקרוא בספר קריאה ביקורתית ויש יסוד להניח שהמחבר ירה את החץ ורק אז סימן את המטרה, לפיה "על-פי כל בוחן מוסרי יוצא סקיפיו אחד ויחיד מבין המצביאים בגדולים" (עמוד 205).
לידל-הארט צדק, כמובן, בקביעתו כי ההצלחה הקרבית והמערכתית כשלעצמה, אם לא תורגמה להישג מדיני, אולם אפשר להתווכח על ליגת המצביאים והציונים שנתן לחברים בה. חניבעל היה אמנם חסר הישגים מדינים אבל כמצביא טקטי עלה בכשרונו על סקיפיו. נפוליאון, השיג הישגים מדינים וצבאיים שאינם נופלים משל סקיפיו, אבל לידל-הארט קבע באופן שרירותי כי הם אינם כאלה. והיכן מצבאים אחרים שהעריך לידל-הארט כמו גרנט ושרמן?
בקיצור, ספר מרתק, אבל כדאי לקרוא עם קורטוב של מלח.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת