לספר "מלחמה פראית לשלום" הגעתי מהספר "אות קריאה 'כאוס'" של הגנרל ג'ים מאטיס. בסוף הספר, הזכיר הגנרל מאטיס כמה עשרות ספרים שהוא ממליץ לכל הקוראים לקרוא, התעניינתי. התחלתי לחפש את הספרים הללו - אלה שהיו בעברית. על חלקם כבר כתבתי ביקורות. הספר מדבר על מלחמת אלג'יריה בין השנים 1954-1962, מלחמה לא כל-כך מוכרת, נושא "לוט בערפל" אפילו לחובבי היסטוריה. לפחות במקרה שלי - הרגשתי שאני לא מכיר את המלחמה הזו ב

"מלא נא פה מוכה כפן
ואת החולי בלום.
הנף נא את נס הקידמה
מלחמה פראית לשלום".
יסלחו לי הטהרנים אם כשלתי מעט בשחזור
השורות המיתולוגיות/מופלאות/בלתי נשכחות של קיפלינג.
העיקר הכוונה.
תעצמו רגע עיניים ותדמיינו מדינה.
אזרחיה הרגילים רוצים לחשוב שהם מערביים.
ואזרחים אחרים של המדינה הולכים להתיישב בין המון מוסלמים.
עד כמה שזה לא ייאמן, בשלב מסוים המוסלמים לא רוצים אותם שם.
אבל האנשים האלה מחזיקי

ורדן , כסמל לאסון קולוסאלי

מאה שנה חלפו מפברואר 1916 ,מועד תחילת המערכה בורדן, הזכורה בעיקר כטבח חסר תקדים המסמל באכזריותו את איוולת מלחמת העולם הראשונה. על כן הבנת מערכת ורדן מנהירה את מלחמת העולם הראשונה שעדין מעוררת פליאה, מעצם היותה מלחמה אכזרית אך חסרת תכלית, ולעצם התפקיד החשוב שמילאו המיתוסים שלה בעיצוב התודעה ההיסטורית, באירופה לאורך מאה השנים האחרונות.

<mark>אליסטר הורן</mark>, מתחיל את ורדן במלח

"האם זהו תמרון?", "מון ז'נרל, זוהי המתקפה הגרמנית"

חודש וחצי!!! תוך חודש וחצי, נפלה צרפת (לשם הפרופורציה מבצע צוק איתן לקח גם הוא כחודש וחצי).
בכמה ימים ספורים, פולחה צרפת הגדולה ונפלה שדודה בפני ההונים. צרפת שכלפי חוץ היתה בעלת הצבא המפואר והחזק באירופה, ומבפנים ריקבון עבש.

<mark>אליסטר הורן</mark>, בכישרון אין קץ, סוקר את הלפני שמתחיל מיום מצעד הניצחון, אחרי השפלת גרמניה בהסכמי וורסאי ופריז, ב-1919, א

האויב של הטוב

לעתים בעת דיונים סוערים, כשמשהו היציע הצעה גרנדיוזית, כזאת שבאה לשנות פרויקט קיים באופן משמעותי, תוך לקיחת סיכון לא סביר, היה ראש עיר הסולידי שלי, עוצר את הדיון שהמפליג למקומות רחוקים ואומר, האויב של הטוב, הוא הטוב יותר. למה הוא התכוון, חשבתי על כך כשקראתי, את סיפרו של <mark>הורן</mark>, כמה רחוק מאוסטרליץ, המספר על נפוליאון, שבאוסטרליץ הגיע לשיא נדיר של ניהול מערכה צבאית, ולתוצאות פנומנליות