ביקורת ספרותית על כמה רחוק מאוסטרליץ? - נפוליאון 1815-1805 מאת אליסטר הורן
ספר מעולה

---

האויב של הטוב

לעתים בעת דיונים סוערים, כשמשהו היציע הצעה גרנדיוזית, כזאת שבאה לשנות פרויקט קיים באופן משמעותי, תוך לקיחת סיכון לא סביר, היה ראש עיר הסולידי שלי, עוצר את הדיון שהמפליג למקומות רחוקים ואומר, האויב של הטוב, הוא הטוב יותר. למה הוא התכוון, חשבתי על כך כשקראתי, את סיפרו של הורן, כמה רחוק מאוסטרליץ, המספר על נפוליאון, שבאוסטרליץ הגיע לשיא נדיר של ניהול מערכה צבאית, ולתוצאות פנומנליות צבאיות ופוליטיות. מה קרה לנפוליאון, מאז שואל הורן?

אליסטיר הורן מתאר את נפוליאון, כמי ששייך לקבוצת מנהיגים חסרי מנוחה, ברגע שהם החלו להניע מהלכים גדולים, הם לא יכלו להפסיק, בדומה להיטלר, שלאחר הניצחון המדהים על צרפת, הרגיש כל יכול, באופן שגרם לו לאבד את יכולת הביקורת העצמית שלו, ולבצע מהלכים מורכבים ומסוכנים יותר. כך יציאתו של נפוליאון למסעו לרוסיה שהסתיים בכישלון מהדהד. היטלר לא למד את הלקח ההיסטורי, וגם הוא יצא ב- 1941, למסע שאולי היה אמור להוכיח את גדולתו על נפוליאון, אך המסע הזה, כקודמו נכשל והביא לבסוף לתבוסת הנאצים. הורן בוחן את אופן התנהלותו של נפוליאון, על ציר הזמן, בו קיימת עלייה מטאורית, שהופכת לירידה ולהתמוטטות בהמשך. איך נראית הדינמיקה הזאת, מה גרם לנפוליאון להמשיך לרצות להשיג טוב יותר,ולהסתבך אל תהליך שהביא לנפילתו, שואל הורן?

הורן טוען שמלחמת העולם השנייה דומה, למלחמותיו של נפוליאון שגם הם, סוג של מלחמת עולם, השוני הוא בכך שאת צרפת, החליפה גרמניה, בריטניה ורוסיה המשיכו למלא תפקיד דומה.

הדמיון הגדול בין שתי המלחמות, הוא גם באופן בו חייל שעלה מקרב העם, (היטלר ונפוליאון) הפך למנהיג שגרר את עמו והעולם לקרבות עקובים מדם, שבהתחלה נראו כנצחנות מפוארים שסחפו את העם לאופוריה, ובהמשך הם הוליכו לתבוסה נוראית, להרג והרס של שני הצדדים.

נפוליאון היה גאון יוצא דופן, אך לצד החיוב שבו הוא הפך בהדרגה לעריץ שאיבד את יכולת ההקשבה לסובבים אותו. בשלב מסוים הוא אבד קשר עם המציאות והחל לגרום להרס עצמי שלו ושל אירופה כולה. מהו סוד כוחו וחולשתו של נפוליאון, הורן מנסה לחשוף את הסתירה המרכיבה את אישיותו, ואת הדינמיקה שהובילה לעלייתו ולנפילתו.

נפוליאון היה טקטיקן ואסטרטג מעולה, במבט אחד הוא יכול היה לקלוט מצב מורכב, ולגלות את נקודת התורפה שדרכה הוא יכריע את המערכה. הייתה לו כריזמה מופלאה, הוא הצליח להקנות השראה לגיסותיו היוצאים לקרב. הייתה לו יכולת לשנות מציאות, הוא הוליך את צרפת ממלחמה הגנתית, למלחמת התפשטות, כזאת שרוממה את רוחה של האומה. הוא ניחן במרץ על אנושי. הוא ניהל מערכות בקור רוח מוחלט.

מה קרה לנפוליאון שהחל להאמין כי הוא אדם על, עריצתו גברה מיום ליום, התאווה לתהילה הפכה לתכלית פעולותיו, הוא זלזל ביריב לכאורה חלש כספרדים, ומצא את עצמו מסתבך במלחמת גרילה מתישה ומקיזת דמים. הוא לא סמך על הכפופים אליו ולא פעם סרב לעצתם. הוא סרב להפוך הישגים צבאים למהלכים מדינאיים, כאלה שמחייבים פשרנות והתייחסות הוגנת ליריב. הוא החל מאבד שליטה, והחל להתפרץ בהתקפי זעם, הוא הפך לפחות זהיר ויותר יהיר. כדרכם של רודנים, הוא התחיל להאמין שאי נחת של אזרחיו תשכח במהרה על ידי מערכה גדולה נגד אויב חיצוני.

ההיסטוריה שמספר הורן הופכת לסיפור מרתק, הוא יודע להצביע על תהליכים גדולים, לתאר קרבות גדולים באמצעות תמונות בהירות ומוחשיות, להציג אותם שלב אחרי שלב, ולהצביע על נקודת ההכרעה. הוא מתאר בבהירות מהלכים פוליטיים גדולים שהניעו את הצדדים, ואת התככים שעמדו מאחורי הפוליטיקה של אירופה בראשית המאה ה - 19. הוא משרטט קווי אופי בהירים וחדים של הדמויות שפעלו לצדו או מול נפוליאון, באמצעות משפטים בודדים, המשלבים באנקדוטות מעניינות, כמו העובדה שז'וזפין אהובתו של נפוליאון, הייתה מכורה, לקנה סוכר שגרם לריקבון שיניה. דרך ז'וזפין אנחנו מבנים למעשה איך נפוליאון שצמח ממהפכה אנטי מלוכנית, הפך בצורה פרדוקסלית את עצמו לקיסר, ואת ז'וזפין לקיסרית.

האם שלטון משרת את העם, או את מי שעומד בראשו, שואל הורן שאלה אקטואלית ומטרידה גם כיום, האם למרבה הפלא, מבלי שהתכוונו, יש לנו חצר קיסרית משלנו?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על כמה רחוק מאוסטרליץ? - נפוליאון 1815-1805