ביקורת ספרותית על מלחמה פראית לשלום מאת אליסטר הורן

---

"מלא נא פה מוכה כפן
ואת החולי בלום.
הנף נא את נס הקידמה
מלחמה פראית לשלום".
יסלחו לי הטהרנים אם כשלתי מעט בשחזור
השורות המיתולוגיות/מופלאות/בלתי נשכחות של קיפלינג.
העיקר הכוונה.
תעצמו רגע עיניים ותדמיינו מדינה.
אזרחיה הרגילים רוצים לחשוב שהם מערביים.
ואזרחים אחרים של המדינה הולכים להתיישב בין המון מוסלמים.
עד כמה שזה לא ייאמן, בשלב מסוים המוסלמים לא רוצים אותם שם.
אבל האנשים האלה מחזיקים את המדינה באשכים.
באופן טבעי, למדינה כואב, אז היא עושה כל מיני דברים, לא תמיד הגיוניים.
טוב, מחזיקים לה באשכים.
מכירים מדינה כזו?
זה היה הבסיס למלחמת אלג'יריה, אחת המלחמות הנשכחות אבל כזו שגבתה את חייהם של יותר ממיליון איש
והרסה את חיי מיליונים רבים אחרים.
ומי שמתאר אותה כאן, אליסטר הורן, הוא אשף, כזה שכבר לא עושים היום.
בסבלנות ובחוכמה וביד בטוחה הוא מתאר לא רק את המלחמה אלא את כל העולם מתוכו נולדה ואותו הרסה.
הוא מדבר על השורשים, על ההתפתחויות, על האיוולת, האכזריות והקטל הנוראי.
על חוסר ההבנה של האדם הלבן, המערבי, הדמוקרטי - הרי כמו בשירו המופלא של קיפלינג, הוא
רק רצה לשפר את חייהם של הילידים.
והם, כפויי הטובה, פשוט לא רוצים.
פשוט לא רוצים.
ספר ענק, סופר מוכשר וסיפור שישאיר את כל מי שיקרא אותו, מהורהר למדי.
וזה עוד בלי מילה אחת על השם הכל כך מופלא של הספר.
מלחמה פראית.
לשלום.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על מלחמה פראית לשלום