“ורדן , כסמל לאסון קולוסאלי
מאה שנה חלפו מפברואר 1916 ,מועד תחילת המערכה בורדן, הזכורה בעיקר כטבח חסר תקדים המסמל באכזריותו את איוולת מלחמת העולם הראשונה. על כן הבנת מערכת ורדן מנהירה את מלחמת העולם הראשונה שעדין מעוררת פליאה, מעצם היותה מלחמה אכזרית אך חסרת תכלית, ולעצם התפקיד החשוב שמילאו המיתוסים שלה בעיצוב התודעה ההיסטורית, באירופה לאורך מאה השנים האחרונות.
אליסטר הורן, מתחיל את ורדן במלחמה של 1870, בה צרפת נחלה תבוסה, משפילה לגרמניה שהניעה את הצרפתים לחשיבה מופרכת לפיה רוח הקרב המחייבת להסתער קדימה היא הגורם שישנה את המאזן בין הצבא הגרמני החזק לצבא צרפתי שאמור להיות התקפי ונועז. אלא מה, התפיסה הזאת היא תוצאת חשיבה מאובנת אותה ייצג הגנרל הצרפתי זופר,תפיסה שקפאה בזמן, ולא לקחה בחשבון את הצטיידות שני הצבאות בכלי נשק חדשים, מוצרי המהפכה התעשייתית. כעת במקום רובים איטיים, מולם ניצבו חיילים מסתערים, הם ניצבו בפני מכונות ירייה, גדרות תייל, ותותחים כבדים שפרקו ביצורים וריסקו את החיילים לגזרים. למרות שהעובדה המצערת הזאת הייתה ידועה היטב ב- 1916, המשיכו חיילי שני הצדדים להסתער קדימה ולהיקרע על ידי מכונות הירייה, משום שהדרך הזאת של הלחימה היא הדבר היחידי אותו ידעו לעשות גנרלים צרי ראות, מיושנים, ואטומים משני הצדדים.
ב 1916, מלאו למלחמה כמעט שנתיים, מלחמה שהתיימרה להיות מכריעה ומהירה, הפכה להיות סטטית ומתישה שמאפיינה העיקרי היה קו חזית של חפירות שנמתחו מבלגיה בצפון ועד האלפים בדרום צרפת, בהן התבוססו בבוץ מיליוני חיילים משני הצדדים, ללא הכרעה נראית באופק, ייאוש אותו היטיב לתאר אריך מריה רמרק, בספרו במערב אין כל חדש. "אני צעיר, בן עשרים בלבד, אבל איני מכיר ממסכת החיים, אלא את הייאוש ואת המוות, את האימה .."
במצב סטטי בו נכתשים שני הצדדים, מצופה מהגנרלים לחשוב על הכרעה, או על מערכה שוברת שוויון, כזאת שיהיה בה מהלך מפתיע שיצא מתוך הקופסא, במקרה הזה החפירה.
זה מה שבדיוק הציעה הרמטכ"ל הגרמני פאלקנהיין, לפרוץ בנקודה אסטרטגית, שהיוותה המפתח להגנת פריז, באזור העיירה ורדן, שבה הייתה שרשרת ביצורים, לכאורה בלתי חדירה, במקום הלא צפוי שעד כה לא הותקף, ולכן הוזנח על ידי הצרפתים שלא ציפו להתקפה. המרכיב התפיסתי השני של המבצע הגרמני, הייתה הטענה שאומנם מדובר במערכה עם קורבנות רבים, אך ההכרעה תושג בעזרת שחיקה משמעותית שתגרם לצבא הצרפתי. קונספציה שמעולם לא יכלה להתממש במלחמה בה לשני הצדדים היו כלי נשק דומים, ומולם תמרנו חיילים חשופים ואיטיים, מצב שבו דווקא לצד המגן קיים יתרון, לאחר ספיגת ההלם הראשוני של תחילת המבצע. פאלקנהיין ביקש להשיג את ההכרעה בהפתעה ובהלם הראשוני של המבצע, וכמעט הצליח, אלא שהתקדמותו של חייל רגלים לא ממונע, ולא החלטי, היוותה מגבלה משמעותית שיצרה לפאלקנהיין חלון ההזדמנויות צר להחריד.
ההכנות הגרמניות למתקפה נשמרו בחשאיות, דבר שהייה הצלחה בעת ההיא, כולל ההכרח לנייד ולהסוות את הכוחות שנערכו למבצע, ובהמשך ביצוע פריצה דרך אזור מיוער, ולכאורה לא עביר. 100,000 חיילים, ו-1,400 תותחים רוכזו בצד הגרמני למתקפה, ואילו הצבא הצרפתי דילל את כוחותיו בורדן והעבירם לזירות אחרות, בוערות יותר. רק יום לפני המבצע חשדו הצרפתים במשהו, והכריזו על כוננות.
ב - 21 לפברואר, בשעה בשש בבוקר, ירד השאול על הכוח הצרפתי, החלה הפגזה מסיבית מ - 800 תותחים גרמניים שירו כמיליון פגזים, חלקם כבדים במשקל של טון. הגרמנים מצוידים בלהביורים הסתערו קדימה. ב - 24 לפברואר עמדו הצרפתים בפני תבוסה נוראית. אך המלחמה היא לעתים כמו מטוטלת המשנה את כיוונה, כך התנהלו הקרבות בורדן במשך כעשרה חודשים כשהיתרון עובר מצד לצד. בסופה של המערכה הצליחו הצרפתים לדחוק את הגרמנים לעמדות הפתיחה. לכאורה ניצחון צרפתי, אך למעשה ניצחון פירוס. למרות ההקרבה והגבורה, המחיר שנגבה משני הצדדים הוא בלתי נתפס ולא הגיוני. הצרפתים איבדו בלחימה 275,000 לוחמים, הגרמנים לעומתם קרוב ל 250,000 לוחמים, ועוד רבים נפצעו ונשארו נכים והלומים. מלחמה של מטורפים בהר געש, כך כינה אחד ממשתתפיה את החוויה הנוראית והבלתי נתפסת של ורדן.
הורן מיטיב לתאר את ורדן באופן מוחשי ודרמתי, תוך הסתייעות בעדויות רבות, שבעת כתיבת הספר בשנות ה- 60, עדיין היו קיימות כזיכרון חיי של מי שלקח חלק מלחימה. הורן מיטיב לתאר את קבלת ההחלטות של שני הצדדים במערכה, הגרמנים והצרפתים. הוא מתאר בצורה מדויקת את הגנרלים גיבורי המערכה, את חזקותיהם, או חולשותיהם, את התרבות הצבאית שגרמה לחשיבה הקשיחה והבלתי גמישה שלהם. ספרו של הורן הוא קלאסיקה של היסטוריה צבאית במיטבה.
אפילוג
כשמסתיימת לחימה כל כך אכזרית ולא אנושית, נשאלת השאלה אילו לקחים הפיקו הצדדים, הצרפתים קפצו למסקנה שהעתיקה את תפיסת ההתחפרות המיושנת, לקו קו מז'ינו, שהייה אומנם מודרני, אך הנציח את סטטיות הלחימה, מה שהביא לנפילת צרפת בקלות במלחמת העולם השנייה, ואילו הגרמנים שינו את האסטרטגיה שלהם לקרב תנועה אותו ביצעו אוגדות שריון ששעטו קדימה. הם אכן צדקו בגישה שלהם, אך הם לא לקחו בחשבון את מגבלת הכוח, מה שהביא בסופו של דבר לחורבנה של גרמניה עצמה. אירופה שחייה בצילם של זיכרונות שתי המלחמות שנתה את פניה לשלום האירופי. ורדן הוא בכל זאת סוג של נחמה, לקח היסטורי שהבשיל באיחור.”
