- היי, אדם שלא ראיתי המון זמן מפני שאנחנו בכלל לא חברים ורק לקחנו פעם יחד איזה קורס של יעקובסון על הרפובליקה הרומית ואחר כך לקחתי ממך סיכומים! מה קורה?
- די בסדר, אדם מוכר באופן מעורפל, מי יודע מאיפה. מה שלומך?
- בסדר גמור, רק העייפות, את יודעת. נו, רוצה לספר לי על השינוי הגדול בחייך, שבטח קדמו לו חודשים של לבטים, בחמש הדקות שבהן אנחנו מחכות בתור לקפי<mark>טרי</mark>ה של מדעי הרוח, מוקפות במיליון סטודנטים שא

#
בדרך כלל אני לא אוהבת פנטזיה. אני משתעממת לקרוא על עולמות דמויי עולם ימי-ביניימי, המתנהל בתוספת קסמים, קוסמים, יצורים, מלחמות. נראה לי מגוחך עד לא הוגן שהסופר פותר בעיות בעלילה על ידי שינוי חוקי הפיזיקה או הוספת יכולות שמחוץ לגדר הטבע. יש כמובן יוצאים מהכלל כמו הארי פוטר, שעלילתו קוהרנטית למרות הקסמים. ויש <mark>טרי פראצ'ט</mark> הנמצא, לדעתי, מחוץ לקטגוריה וכותב שונה. הוא משתמש בכשרונו הסיפורי ובעולם אותו

כדי לכתוב ספר רב עוצמה עליך לבחור בנושא גדול; אין בנמצא ספר טוב שנכתב על אודות פרעוש." בציטוט הזה, מפיו של הרמן מלוויל, פתחה השבוע חמדת את ביקורתה המחכימה על מובי דיק.
(ואני, שהבאתי דברים בשם אומרם פעמיים, אביא לעולם גאולה כפולה ומכופלת).

אני כל כך לא מסכימה אתו.
ספק רב אם אשנה את דעתי כשאצלח את מובי דיק; בינתיים, חמדת שרתה עמו ותוכל במקומי.

מצד שני, אני לא בטוחה שהאמרה החבוטה "הגודל לא

טיפני היא ילדה בת 9 שחיה בחוות כבשים חכורה. יש לה הורים, המון אחיות בוגרות ממנה ואח קטן ומעצבן שיש לו כישרון מיוחד להפוך מטונף ברגע. הם לא ממש עניים אבל אין הרבה דברים לא שימושיים בחווה, יש המון עבודה לעשות וטיפני מצטיינת במיוחד בחביצת חמאה והכנת גבינה. לטיפני היתה סבתא שהיתה המלכה הבלתי מעורערת של האיזור, ויש שלחשו שהיתה מכשפה. בשלב מסויים בסיפור על טיפני לגייס כוחות כישוף וגם עזרה נוספת, כדי ל

כשהייתי נער היה מבצע בצומת ספרים על כמה ספרי פנטזיה ב10-15 שקלים, ורכשתי בזמנו את הספר השלישי בסדרה של עולם הדיסק, ואני זוכר עד היום כמה הפתיעו אותי הדמות המטורפת של המוות בספר. ולקח לי המון שנים להשלים את הסדרה כולה בעברית, ורק עכשיו הגעתי להתחיל לקרוא אותה.
הספר הראשון ביקום של עולם הדיסק מציג בתחילתו את היסודות עליהם מושתת העולם - תרתי משמע - גם יסודות הקסם והמשילות, אבל גם את המבנה הפיסי של הי

----

אני אוהבת כשגבר מצליח להצחיק אותי.
<mark>טרי פראצ'ט</mark> – אחד מאבירי מסדר האימפריה הבריטית (!) הצליח לעשות זאת השבוע
וזאת בניגוד לכל היקש הגיוני שמתחשב בעיתוי הנוכחי.
למען ההגינות, אני משערת שחלק מהקרדיט מגיע לורד טוכטרמן.
על מנת שלא תבהו בשורות הסקירה בעיני עגל, טוכטרמן היא המתרגמת של הספר "מהומה רבה על לא דוור" ומכיוון שלא קראתי את המקור, לצורך השוואה, אני משערת שאם צחקתי כל כך הרבה, היא עש

זה נפלא ומטורף ומלא הומור ונונסנס, זה גורם סחרחורת ופרצי צחוק לא נשלטים, זה היה שווה כל שקל מהמחיר של זה, ואני לא בטוחה מה זה בעצם כי "ספר" נשמעת הגדרה סולידית מדי. זה <mark>טרי פראצ'ט</mark>, לא צפוי ולא מתקבל על הדעת, משוגע כתמיד, ולכן זה לא ביקורת חברתית או פנטזיה אורבנית או סאטירה סתם, זו פְּרָאצֶ'טֶת.
מאוכלסת בנבלים, באידיוטים, בגאונים ובמלאכים, בעיקר כאלה שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה אפלה, משובצת לפעמים

טוב, הבשורות הטובות בכל העניין הם שניל גיימן כבר כותב ספרים הרבה יותר מעניינים (עיין ערך אלים אמריקאי). הבשורות הרעות, הם בעיקר לגבי, כבר מזמן החלטתי לא לבחור ספר לפי מה שכתוב ב"מאחורה" והנה שוב אני נופל. מה שגרם לי לקנות את הספר היה המשפט "צאצא ישי של מדריך הטרמפיסט" מה גם שקראתי כמה ספרים של ניל גיימן לאחרונה, ואת רובם ממש אהבתי, הבחור מוכשר. את הספר הזה כתבו שניים ניל גיימן, ו<mark>טרי פראצ'ט</mark>, לא קר

ובכן למענך יעל (וגם למעני)על היסטוריה, קריאה, והנאה.
את אנשי השטיח כתב <mark>טרי פראצ'ט</mark> בהיותו בן 17. וכדבריו היה מלא ליקויים שנבעו מגילו של המחבר..
ברבות השנים התפרסם <mark>טרי פראצ'ט</mark> והתחבב על הקוראים שהחלו לחפש את אנשי השטיח.
וכך ישב <mark>טרי פראצ'ט</mark> בן ה43 ושיכתב את "אנשי השטיח"
והוא כותב על כך "כשהייתי צעיר חשבתי שפנטזיות עוסקות בקרבות ומלכים,עכשיו נראה לי שפנטזיות צריכות לעסוק במניעת קרבות ובחיים ללא מל