ביקורת ספרותית על צבע הכשף - עולם הדיסק #1 מאת טרי פראצ'ט
ספר טוב

---

#
בדרך כלל אני לא אוהבת פנטזיה. אני משתעממת לקרוא על עולמות דמויי עולם ימי-ביניימי, המתנהל בתוספת קסמים, קוסמים, יצורים, מלחמות. נראה לי מגוחך עד לא הוגן שהסופר פותר בעיות בעלילה על ידי שינוי חוקי הפיזיקה או הוספת יכולות שמחוץ לגדר הטבע. יש כמובן יוצאים מהכלל כמו הארי פוטר, שעלילתו קוהרנטית למרות הקסמים. ויש טרי פראצ'ט הנמצא, לדעתי, מחוץ לקטגוריה וכותב שונה. הוא משתמש בכשרונו הסיפורי ובעולם אותו הוא בורא כדי להגיד דברים עלינו ועושה את זה ביצירתיות ובחן.

זה הספר הראשון מתוך סידרת "עולם הדיסק" של פראצ'ט, שמנתה בסוף ימיו 41 ספרים (היו לו גם ספרים מחוץ לסידרה הזו). למרות שחלק מהדמויות הקבועות מוזכרות בכמה מהספרים, הם עומדים ברשות עצמם, לא קשורים עלילתית האחד לשני. בתוך היקום שהוא מתאר מתנהלות להן דמויות סאטיריות באופן מעמיק. הסיפורים מתובלים בכמויות עצומות של הומור משובח ורקע תרבותי וספרותי עשיר מאד, ממנו שואב פראצ'ט מטאפורות ואיזכורים שהם חלק מהנאת הקריאה בספריו (אם כי נראה לי שגם אלה שאינם מכירים או מזהים את ההקשרים האלה יכולים להיות מהספרים) הסיפור פה, כמו ספריו האחרים, אינו מתייחס לעצמו ברצינות וכתוב בשפע שנינות ושמחת חיים.

פראצ'ט היה סופר פורה באופן מיוחד. הוא נפטר כשהיה רק בן 66 אבל ההספק שלו היה כמו של מישהו שחי פי שלוש. מספרים שהיו שנים בהן יצאו לאור שניים–שלושה ספרים. אומרים שהוא היה בעל משמעת עצמית יוצאת דופן וכתב 400 מילים ביממה. מזכירים שפעם סיים ספר ולא סיים את מכסת המלים הקצובה, לכן כתב 100 מלים בספר חדש. מספרים שהוא השתתף בטקס כלשהו, עם הלפטופ שלו, כתב עד שנקרא לשאת דברים, סיים את דבריו והמשיך לכתוב... הוא קיבל את תואר Knigt Bachelor – תואר אבירות על מפעל חיים (תארי-אצולה על פעילות ולא על אבות-שודדים מתחרים בהצלחה בתארי דוקטור-לשם-כבוד הניתנים על העלאת שווי המוסד המעניק אותם...) ולחשוב שהוא נפטר מאלצהיימר – לעג הגורל שפראצ'ט בודאי היה עושה ממנו סאטירה נהדרת.

• אמונה – הוא אמר – אולי לא יכולה להזיז הרים אך היא יכולה לברוא מישהו שכן יכול.
• בניגוד לשמועות – סבר – מוות אינו אכזרי. הוא פשוט עושה את עבודתו נורא נורא טוב.
• רק בחלומות אנחנו חופשיים. בשאר הזמן אנחנו זקוקים לשכר, הוא טען.
• הם נכנסים למסעדה כדי לאכול מאכלים פשוטים: עוברי-ציפורים שאינן מסוגלות לעוף, איברים קצוצים בעור נחש, פרוסות חזיר-בר וזרעוני עשב הטבולים בשומן.
או בעגה שלהם – ביצים, רוטב, נקניק ותבלינים.

מסתבר שהוא השאיר 10 ספרים לא-גמורים שהושמדו לפי בקשתו. בכך נמלט מגורלם של סופרים מתים רבים שהוצאות לאור חיטטו בעזבונם והרשו לעצמם אף "להשלים" ספרים לא גמורים. לא פראצ'ט. מה שתקראו ממנו הם ספרים שהוא כתב בעצמו וחשב שהם מספיק טובים לשאת את שמו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על צבע הכשף - עולם הדיסק #1