ביקורת ספרותית על בני החורין הקטנים - בני החורין הקטנים #1 מאת טרי פראצ'ט
ספר טוב

---

טיפני היא ילדה בת 9 שחיה בחוות כבשים חכורה. יש לה הורים, המון אחיות בוגרות ממנה ואח קטן ומעצבן שיש לו כישרון מיוחד להפוך מטונף ברגע. הם לא ממש עניים אבל אין הרבה דברים לא שימושיים בחווה, יש המון עבודה לעשות וטיפני מצטיינת במיוחד בחביצת חמאה והכנת גבינה. לטיפני היתה סבתא שהיתה המלכה הבלתי מעורערת של האיזור, ויש שלחשו שהיתה מכשפה. בשלב מסויים בסיפור על טיפני לגייס כוחות כישוף וגם עזרה נוספת, כדי להציל את אחיה שנחטף.

טיפני היא מכשפה בהתהוות - אם להיות מכשפה משמעו להיות נחושה, לדעת מה היא רוצה, להתמודד עם הפחד (הכי טוב בעזרת כעס!) במקום לברוח בצריחות, לדעת איך לקבל עזרה וגם לעזור לאחרים. "אה", אתם אומרים ודאי "לא חוכמה. זה לא כישוף. זה אופי" וזה מה שפראצ'ט חושב על קסמים וכישופים. והנה עוד ממה שהוא חושב:
"קוראת עתידות רגילה מספרת לך מה שאתה רוצה שיקרה. מכשפות מספרות לך מה יקרה בין אם אתה רוצה לדעת או לא. לא פלא שמכשפות נוטות להיות יותר מדוייקות אך פחות פופולריות..."
"לא עשיתי שום קסם אמיתי. אני לא יודעת איך. פשוט התבוננתי והבנתי. זו היתה רמאות בעצם".
"הכישוף הוא ההפך מבית הספר. קודם את נבחנת, ואז מבלה שנים בנסיון להבין איך עברת אותו"

טרי פראצ'ט הוא סופר שאינו דומה לשום סופר אחר. רעיונותיו היצירתיים והייחודיים מבעבעים והוא נראה כאילו הוא משתעשע בכתיבה וספריו כותבים את עצמם. סגנונו הנונסנסי הייחודי מלא הומור והוא משתמש בדמיון של הקורא לא פחות משהוא משתמש בדמיונו שלו. אל הספר הזה – השלישי של פראצ'ט שאני קוראת – הגעתי בזכות המלצה של אלאן (תודה!). כמו ספריו האחרים שקראתי העלילה פשוטה, הרעיונות יצירתיים, ההומור כביר והתובנות רציניות ביותר ומעוררות מחשבה: האם אנחנו יודעים להבדיל בין חלום להזייה? האם חלומותנו, אותם אנחנו שואפים להגשים, הם נקודות התורפה שלנו? האם אנחנו קוראים "מכשפה" לכל מי שיודעת את דרכה ומעיזה למרות הפחד?

אהבתי אותו כמו את שאר ספריו שקראתי. אלה המוכנים לתת דרור לדמיונם, הומור נונסנסי מצחיק אותם, ואוהבים תובנות מפתיעות באריזות לא שיגרתיות, יאהבו אותו כנראה גם הם.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על בני החורין הקטנים - בני החורין הקטנים #1