“אלכסנדר פושקין (1799-1837) נחשב ממייסדי השירה והפרוזה הרוסית ותרם רבות לפיתוח השפה הרוסית של היום, למעשה השפיע רבות על כל הסופרים והמשוררים שבאו אחריו. מאוד נהנתי בעבר לקרוא את יבגני אוניגין שלו שנחשב ליצירת המופת החשובה ביותר שלו. את ארבעת הטרגדיות המכונסות בספר זה כתב ב-1930 בפרץ של יצירה עוצמתי, באותה שנה כתב עוד יצירות רבות. עקב התפרצות מגפת החולרה מצא עצמו פושקין כלוא בכפר בולדינו הרחק מארוס”

“אתחיל את הביקורת בסיפור קטן: לא מזמן ניהלתי שיחה עם עמיתה לעבודה, עולה חדשה מברית המועצות, דיברנו על ספרות רוסית, שיתפתי אותה בכמה ספרים "רוסיים" שקראתי בזמן האחרון ומאוד נהנתי מהם, אגב כולם נכתבו ב 70 השנים האחרונות. "יחד עם זאת", הסברתי לה "אני לא מסוגלת לקרא את הסופרים הרוסים הקלאסים, הוותיקים יותר, ניסית לקרא את אנה קרנינה ונטשתי די בהתחלה, היה לי כבד!" ואז היא אמרה לי "תקראי את פושקין!" אז בח”

“לקחו לי משהו כמו שבועיים לקרוא את הספר הדק הזה, בקושי 150 עמודים. אם לוקחים לי שבועיים לקרוא ספר, ועוד כזה קטן, זה אומר יותר על השעמום שחוויתי בקריאה שלו מאשר כל דבר שאוסיף כאן. יש כאן ארבע טרגדיות ואחרית דבר ארוכה, סה"כ האורך של הטרגדיות הוא משהו כמו מאה עמודים. זה לא מאפשר לאף אחת מהן להגיע לאיזו בנייה טובה של דמויות, עלילה והעברת רגש. הן מרגישות כמו תקצירים של משהו יותר גדול, וגם, יחסית לטרג”

“אני לא ממוצא רוסי. עם זאת, אני מוקף ביוצאי ברית המועצות, אם עולים ואם צברים בכל פינה בחיי (נשוי לאחת, כ70 אחוז מהקולגות שלי בעבודה, שכנים וכו'...) לרוב הייתה לי זיקה לספרות רוסית של דוסטוייבסקי, בולגקוב, גוגול, צ'כוב אך גם לא חסכתי ביקורת בחוסר התחברות לצורת הכתיבה של טולסטוי וחוסר עניין מוחלט בטורגנייב. (אני בטוח שיהיה לך מה להגיד בנושא 'מחשבות') לאן אני חותר עם כל זה? מיד אסביר. כשהתרברבתי ב”

“אלכסנדר פושקין (1799-1837) נחשב ממייסדי השירה והפרוזה הרוסית ותרם רבות לפיתוח השפה הרוסית של היום, למעשה השפיע רבות על כל הסופרים והמשוררים שבאו אחריו. מאוד נהנתי בעבר לקרוא את יבגני אוניגין שלו שנחשב ליצירת המופת החשובה ביותר שלו. את ארבעת הטרגדיות המכונסות בספר זה כתב ב-1930 בפרץ של יצירה עוצמתי, באותה שנה כתב עוד יצירות רבות. עקב התפרצות מגפת החולרה מצא עצמו פושקין כלוא בכפר בולדינו הרחק מארוס”

“אתחיל את הביקורת בסיפור קטן: לא מזמן ניהלתי שיחה עם עמיתה לעבודה, עולה חדשה מברית המועצות, דיברנו על ספרות רוסית, שיתפתי אותה בכמה ספרים "רוסיים" שקראתי בזמן האחרון ומאוד נהנתי מהם, אגב כולם נכתבו ב 70 השנים האחרונות. "יחד עם זאת", הסברתי לה "אני לא מסוגלת לקרא את הסופרים הרוסים הקלאסים, הוותיקים יותר, ניסית לקרא את אנה קרנינה ונטשתי די בהתחלה, היה לי כבד!" ואז היא אמרה לי "תקראי את פושקין!" אז בח”

“לקחו לי משהו כמו שבועיים לקרוא את הספר הדק הזה, בקושי 150 עמודים. אם לוקחים לי שבועיים לקרוא ספר, ועוד כזה קטן, זה אומר יותר על השעמום שחוויתי בקריאה שלו מאשר כל דבר שאוסיף כאן. יש כאן ארבע טרגדיות ואחרית דבר ארוכה, סה"כ האורך של הטרגדיות הוא משהו כמו מאה עמודים. זה לא מאפשר לאף אחת מהן להגיע לאיזו בנייה טובה של דמויות, עלילה והעברת רגש. הן מרגישות כמו תקצירים של משהו יותר גדול, וגם, יחסית לטרג”

“אני לא ממוצא רוסי. עם זאת, אני מוקף ביוצאי ברית המועצות, אם עולים ואם צברים בכל פינה בחיי (נשוי לאחת, כ70 אחוז מהקולגות שלי בעבודה, שכנים וכו'...) לרוב הייתה לי זיקה לספרות רוסית של דוסטוייבסקי, בולגקוב, גוגול, צ'כוב אך גם לא חסכתי ביקורת בחוסר התחברות לצורת הכתיבה של טולסטוי וחוסר עניין מוחלט בטורגנייב. (אני בטוח שיהיה לך מה להגיד בנושא 'מחשבות') לאן אני חותר עם כל זה? מיד אסביר. כשהתרברבתי ב”