פושקין, אבי השירה הרוסית, הוא גם המספר הרוסי הגדול הראשון. דוסטוייבסקי, גוגול, טולסטוי, צ'כוב, טורגנייב, פסטרנק - אדירי הספרות הרוסית - כולם הצהירו שסיפוריו היו להם מופת ודוגמא. אבל המוצרט הזה של הספרות, שמת בגיל 37 בעקבות דו - קרב, הוא לא רק אבי המהפכה הרוסית בספרות; מכמה בחינות הוא אף מודרני ופתוח מכל הגדולים שהיו ממשיכיו. מי שחשקה נפשו בעלילה שובת - לב ובדראמה מרעישה של רומן רומנטי אותנטי, ימצא בפרוזה של פושקין מכל - טוב: נערות שבריריות חיוורות המתעלפות בייאוש ובבכי היסטרי, לוחמים עשויים ללא - חת, סעודות פאר ונשפים נוצצים, בריחות מן הבית ונישואים בסתר נגד דעתם של הורים בני דור אחר, שודד נערץ שהוא מעין רובין הוד רוסי, מכתבי - אהבה המועברים בהיחבא, בגידות, נישואים אומללים, מהמרים כפייתיים, רוחות - רפאים אמיתיות או מדומות... אבל ה"רומנטיקה" המסוגננת של פושקין היא רומנטיקה אירונית, המתקיימת בעולם ריאליסטי. גיבוריו בעצם בוחרים בהתנהגות הרומנטית, מחקים אותה, ואילו המציאות שמה ללעג את תודעתם הרומנטית, מותירה אותם במצב עלוב, פתוח: פושקין כאילו לא גומר את הסיפור וכמו נוטש אותם לנפשם "באמצע", בלי לאפשר להם איזה פינאלה מעוגל וספרותי, שיפתור את כל הבעיות. וגם אם אכן סחפו הנסיבות את הדמויות שלא - ברצונן, אל הוויה רומנטית, הרי זה רק כדי לנפצה. ידועה תרומתו הגדולה של פושקין להתפתחותו של גוגול, אבל אולי מפתיע עד כמה פושקין, בכתיבתו שלו עצמו, הוא גוגול סמוי שלפני - גוגול. זה הצד הנגדי לגיבורים "הגדולים מן החיים". העמדתה של המציאות בפרספקטיבה של שתי נקודות - ראות מתנגשות, יצירת עמדות בד - בבד עם עמדות מנוגדות, טיפוח תחרות של אמיתות - זה המאפיין המרכזי של פושקין. בתרגומה של רנה ליטוין נשמע פושקין כפי שלא נשמע אף - פעם בעברית קודם. המזיגה הרעננה והעדינה של העברית הטבעית בת - זמננו אל תוך המסורת של התרגום מרוסית מעמידה מקבילה לאופיו של החידוש של פושקין עצמו בלשון הספרות הרוסית. אולגה לויטן חותמת ספר זה, הכולל מבחר מקיף ממיטב הפרוזה של פושקין, באחרית - דבר מאלפת, על חייו ויצירתו.