אחרי הספר "מות אמי" נראה אך טבעי שהמשורר נתן זך יראה לנכון להוציא לאור את תרגומיו לשיריו של המשורר היהודי-אמריקאי <mark>אלן גינזברג</mark> ובראשם היצירה "קדיש", המביאה את סיפורה של נעמי גינזברג, אמו של גינזברג. אגב, עבור מי שהיצירה קדיש מעוררת את עניינו אפשר להוסיף, כי היצירה עובדה להצגת תיאטרון בזכותו של חנן שניר. היצירה Howl בולטת בהיעדרותה מהספר, אך ייתכן שהעניין נעשה בכוונה, כי אינה קשורה ממש כשאר השירים ל

לקריאה בספר ניגשתי במוטיבציה ממספר זוויות: עניין בשירה, בדור הביט, בזן בודהיזם... ובג'ס מריאנו (צופי וצופות "בנות גילמור" ייזכרו ב"יללה" בתור הספר שפילח מביתה של רורי כאשר נפגשו לראשונה ושהחזיר לה עם הערות, ובכך מזניק את הכימיה הספרותית והרומנטית ביניהם).

השירים עצמם סנסציוניים לקריאה, במקצב (הביט) המהפנט, ובתכנים הפרובוקטיביים והאינטרוספקטיביים המשתלבים ומופיעים למכביר. לעיתים הם משלהבים, דוחפים

יש רגעים שמגדירים פשוט זמנים. אם נהיים ספציפיים יותר, יש יצירות אמנות ששינו סדר, הפכו קערות ויצרו כאוס שהוביל למצב חדש. אם נהיה ספציפיים יותר, יש את "יללה" של <mark>אלן</mark> גינסברג. גדול משוררי המאה ה-20, מראשוני דור הביט, והמשורר האהוב עליי עם יצירתו המפורסמת ביותר. לגינסברג יש את הכוח הזה לבטא את עצמו בצורה יפיפיה שייחודית רק לו. בהשפעה מוולט ויטמן שכל כך אהב, הגיע גינסברג לתיאורים פואטיים מהגיהינום, תפיל