זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד.
בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ.
ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש.
ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל.

מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה.
בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו

כמעט שלושים שנה של ציפיות התנקזו ליום קריאה מרוכז, ולהפתעתי לא התאכזבתי.

טייס המבצע נחיתת חירום בסהרה, פוגש חבר מעולם אחר, ילד זהוב שיער וגלוי לב - הנסיך הקטן.

קסמו של הספר, חל כבר בהקדשה.
טרם נתקלתי בסיפור בו דמויותיו דנות בציורים המאוירים בו, אבל אולי זה כי לא נחשפתי מספיק עדין לספרי ילדים.

מדובר כנראה בספר הילדים הנחשב בתבל (כנ"ל לגבי התחום האפור של ספרות אל-גילית).
אני תמה האם ילד

על הנסיך הקטן לא רציתי לכתוב ביקורת. הספר היה נראה לי קצת... מרוחק. לא שהוא לא היה טוב, אלא שפשוט... ובכן, איכשהו הוא היה לי זר. לא מצאתי את עצמי בתוכו, בתוך כל פניני החוכמה, האלגוריות המפולספות קמעה, הטפות המוסר המרגיזות משהו, חוסר הרצף של הסיפור, הדמויות שלא תמיד הצלחתי להתחבר אליהם בממד הרגשי... אני לא יודע, נראה היה שמשהו התפספס. אני לא יודע מה בדיוק... הספר כמו דרש ממני לצאת מהציניות, וספר טו

הספר עדיין הריח ניחוח עדין של חנות ספרים למרות שהוא אצלי כבר כמה שנים. לא זוכרת איך קיבלתי אותו ולמה אבל צרם לי מאוד שהקלאסיקה הזו מונחת לי על המדף ואין לי מושג מה בתוכה.

כלומר, כמובן שאני מכירה את הסיפור של הנסיך הקטן. כמובן שקראתי את הספר. פעם, מתישהו. אבל אם תשאלו אותי באיזו שנה המספרים כנראה לא יצוצו לראשי כזיכרון טרי. בילדות, היה לי את הספר הזה בגרסה של כריכה חומה ומתפוררת. הוא תמיד היה ש

הנסיך הקטן חי בתוכנו במדבר.
הוא לא פגש, למיטב ידיעתי, טייסים צרפתיים שנחתו נחיתת אונס באמצע המדבר ועמלו על תיקון מטוסם.
הוא לא נולד על כוכב בשמיים, הוא לא הכיר עצי באובב אבל בוודאי הכיר עצי שיטה ואקליפטוסים ואולי גם עצי אלה אטלנטית כי מי שנולד במדבר לומד ראשית לטפס על עצים ולהיזהר מעקרבים ונחשים.
הוא ראה את שקיעת השמש מאות, אם לא אלפי פעמים, כשלבו עצוב אבל לבטח ראה את זריחת השמש מאות, אם לא אלפ

נתקלתי לראשונה בנסיך הקטן כשהייתי קטנה. לא זוכרת את הגיל המדויק, אבל ללא ספק ילדה.
הוא היה בכלל של אחותי. אבא שלי הביא לה אותו. קראתי אותו בחטף, באותו אחר צהריים, כשם שקראתי כל ספר שנפל לידיי אותה תקופה. זה היה התרגום הישן, אני בטוחה בזה, ולו רק בגלל העובדה שלא הבנתי מה אני קוראת. עברתי עמוד אחר עמוד כמו שקועה בשינה. לא היה לי מושג מה אני קוראת. ופתאום הנסיך הקטן היה באמצע מסע בין כוכבים. איך זה

הנסיך הקטן צוחק הרבה. אבל אל תדאגו, לא עליכם. אבל לא כולם יכולים להיות הנסיך הקטן - אם תראו ילד ששיערו זהוב, ושלא יענה על שאלותיכם, וכמובן שיוסיף הרבה שאלות משלו, שתמיד לא יתפשר ללכת מבלי תשובה, אתם מוזמנים לתאר לעצמכם שזה הוא.

אני אוהבת את הנסיך הקטן; הוא מתוק, תמים וחמוד. הוא זורח. הוא פשוט ילד, ואחד נהדר. ואי אפשר שלא לאהוב אותו; כי אולי לפעמים אפשר לחשוב שהוא מפוזר. אבל מי לא.
והוא יפהפה.

אין לי מושג איך הדמות שלי מצטיירת למבקר בדף הקריאה שלי באתר. אני מניח שמבעד לשירים ולמילים מלאות הרגש שאני שולח בין דפי האתר, אני מצטייר כמשורר צעיר, אדם המקדיש כל חייו לשירה וספרים, מלא רגש, כאב ועומק, בחור שקט ורגיש.
אני מניח שאתם מבינים שבמציאות התמונה מעט שונה. השירים אכן שלי, אבל אני לא ספר שירה מהלך, ולמרות העומק בכתיבה, יש בי גם קלילות וצחוק, ובסך הכל אני מתנהג כמו רוב האנשים שאומרים "לקרו

האם אפשר לחוש בודד גם בקרב בני אדם?
שקיעה של בין ערביים ופרח שאתה אוהב יכולים להקל על תחושת הבדידות.

הלא לבני אדם אין שורשים ודבר זה מכביד עליהם מאוד, הם נודדים ממקום למקום ועליהם להניח את עברם מאחוריהם.
הפרח הקטן שמדבר עם הנסיך במהלך מסעו - אינו רואה את דלותו ועליבותו כפי שהאנשים שמסתכלים בו מבחוץ רואים אותה, אלא הוא רואה את מסכנותם שלהם, הנובעת מהחיפוש שלהם שמישהו יכיר במסכנותם, שמישהו ישמ