ספר ביכורים בלשי שונה על הצד האפל בנפש האדם.
הפתולוג המשטרתי במובייל, אלבמה עסוק בנתיחה שגרתית ומוצא חפץ לא ברור בגופה. הוא בודק אותו ופיצוץ פוצע אותו קשה. במקביל, חוקרי המשטרה קארסון ריידר והארי נאוטילוס המנוסים במחזות לא קלים לא היו מוכנים לזה-שתי גופות ערופות ראש במקומות שונים עליהן נכתבו שרשרת מילים לא ברורה. המאפיינים הפיזיים דומים, גברים צעירים למדי וחסונים שזוהו.
לתמונה נכנסת הפתולוגית קל

את הספר הזה התחלתי לקרוא פעמיים. בפעם הראשונה לפני שנה ומשהו כשעוד האמנתי בקריאת ספרים מהספרייה העירונית. כמובן שלא הלך לי, כי קשה לי לקרוא ספרים שמישהו אחר קרא. זה גורם לי להרגיש שהם מאבדים את כל היופי והקסם שלהם.
בכל מקרה, התחלתי לקרוא אותו שוב (והפעם במלואו) לפני כמה ימים. ההתחלה היתה משעממת שוב, כמו בפעם הקודמת. חשבתי שאולי זה יעלם אחרי כמה עמודים (יש בו בסה"כ 289 עמודים וזה חבל), אבל זה לא ק

סדרת קרסון ריידר היא אחת מסדרות ספרי הבלש הארוכות והמוצלחות שלא תורגמו לעברית (ביחד עם לונגמייר, מריו בלזיק, האפ ולנארד, סטפני פלאם ועוד רבים וטובים), שלא כמו ידידיהם <mark>ג'ק</mark> ריצ'ר ומיירון בוליטר שהצליחו לקלוע לקהל הבינלאומי. זה הספר הראשון בסדרה, ואחריו תורגם "האספנים" אבל מעבר לכך צריך לחפש את הספרים באנגלית. וכמו שקורה בדרך כלל עם ספר ראשון בסדרה - הוא לא הכי טוב בה. תפקיד הספר הראשון הוא להציג את

מה צריך בספר מתח בלשי?
צריך עלילה, סביב פשע חמור, רצח לרוב.
צריך דמות של פושע, שתהיה מעניינת מספיק. סופרים רבים מעדיפים מוח קרימינלי וחולני. ככה הספר יוצא מעניין יותר.
צריך עלילה מורכבת ופיענוח אינטיליגנטי
צריך גם קצת אלימות וסכנה לבלש עצמו
צריך עלילות משנה מעניינות
וצריך את דמות הבלש. זה חלק מאוד מהותיים מספרות המתח הבלשית החל בשרלוק הולמס והרקול פוארו וכלה ביו נסבו.
מתכון פשוט, לא? בעיקר

ספר מתח דיי מעניין, על רוצח כפייתי שפועל בעיירה קטנה עם הרבה היסטוריה באלבמה.

כשיש לך ספריה מכובדת שמתרחבת בקצב יותר מהיר ממה שאתה מספיק לקרוא, אתה נוטה להזניח ספרים למשך זמן רב. אל הספר הזה לקח לי המון זמן (אולי 4 שנים) להגיע.

לספרי מתח מוצלחים יש כמה אלמנטים שחייבים להופיע :
-פשע, עדיף מזעזע (גופות כרותות ראש, במקרה הזה)
-מניע, חולני ככל האפשר (ובמקרה הזה העניין מתקשר אל האובססיביות-קומפ

נעשה את זה קצר ולעניין (לא כמו הספר, שהוא קצר ואפילו זורם אבל מאוד לא לעניין)

ראשית, כשאני ניגש לספר מתח חשובה לי מאוד העלילה, הפשע עצמו. ואם הוא מוצלח, אני יכול לסלוח על כתיבה לא מאוד מוצלחת, על דמויות מעט שטחיות ועל אי אילו ״הנחות״ שעושה לעצמו הסופר (כמובן הכל במידה). במקרה הזה הרגשתי שהעלילה מאוד מפוספסת. הגופה הראשונה עושה רושם, אבל משם זה הולך ונעשה פחות מעניין. בכל זאת בספרי מתח כולנו רו