מכירים את הסיפור על עם ישראל שהוגלה ממולדתו ובמשך אלפיים שנה נדד ברחבי תבל, עד שהתנועה הציונית החזירה אותו הביתה? אז זהו, שלפי הספר הזה זה לא בדיוק היה ככה, וכבר שנים שעובדים עלינו...

מדובר בספר עיון לא קל לקריאה. הוא מצריך סבלנות וריכוז. שפתו של <mark>שלמה זנד</mark> (מרצה להיסטוריה מאונ' ת"א) יפה, עשירה בדימויים ומטאפורות אך לא תמיד קלה להבנה מהירה. הספר גם עמוס במושגים ודיונים תיאורטיים וצריך לעבור כמה

אחרי שהגיש את סיפורו של העם היהודי במבט מחודש, משלים <mark>שלמה זנד</mark> את המבט, הפעם מזווית מושג ה"מולדת", בכלל ובהקשר לסיפור של העם היהודי. גם בספר זה זנד פוקח את עיני הקוראים להתגלגלות מושג ה"מולדת" בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. ה"מולדת", כמו מושג ה"עם", עברה שינויים רבים לאורך ההיסטוריה, אך רובנו איננו מודעים לה ומשליכים לאחור את משמעות המושגים הללו על תקופות רחוקות יותר. זנד מנראה כיצד הרעיון של נחלה

בתחילת הספר פורפסור <mark>זנד</mark> מתנצל מראש על כך שאינו אינטרדציפלינר דהיינו- אדם שעל פי מקצועו מתעסק בתחומים שונים ומגוונים ממוקדים שונים, ובכך אני מניח שהוא צודק.
הספר 'מתי ואיך הומצא העם היהודי' מתיימר לתת יריעה רחבה על תולדות העם היהודי כפי שלא הכרנו, התגיירות של שבטים פגאנים,סיפור ממלכת הכוזרי וכהנה וכהנה המרות רב אליליות במונותאיזם. למעשה מדובר בתיאור טרחני של תאוריות על ראשית הלאומיות, כיצד התהווה

הרומן הראשון של <mark>שלמה זנד</mark> עוסק בעולם ההיסטורי בו הוא עוסק בשנים האחרונות, הזהות היהודית והקשר שלה לישראל. מדובר במותחן המספר על היסטוריונים, אקדמיה, זהות ומגדר. הספר נע בין תל אביב, פריז וטולדו ונראה שהמחבר חש בכולן כבן בית. כמותחן הספר מספק את הסחורה אם כי ניכר שזנד עדיין לא משופשף בזאנר. הספר מוקדש לפרופסור פולק שספרו "כזריה" מהווה כנראה השראה להגותו של זנד.
בינתיים עוד לא ראיתי את הקשר בין שם ה

כשאני רוצה לבחון את אמונותיי ודעותיי, אני הולך לקרוא או לשמוע את הקוטבי לי. זה מרענן, זה טוב, זה מאתגר.
הסתגרות בעמדותיך ובצורת חשיבתך היא כשל אינטלקטואלי ופעולה המזמינה חשכה מחשבתית.
לכן הלכתי לקרוא את <mark>שלמה זנד</mark>.
בעוד שבספרו הקודם "מתי ואיך הומצא העם היהודי" הייתי "מאוכזב" כי הספר לא המם אותי, הרי שהספר הזה - "מתי ואיך הומצאה ארץ ישאל" היה אמור להיות ה"ספר".
אבל - למרות כמה נקודות מעניינות, ב

לפעמים, כשאני קוראת ספרים שלא מוצאים חן בעיניי, אני אומרת עליהם שהם גורמים לפריחה. אם ספרים באמת היו גורמים למחלות, הספר הזה היה מדביק אותי באבעבועות שחורות.
זה משפט שאמרתי כשקראתי את הספר הזה וכעסתי. האמת, גם כשאני רגועה, אני חושבת שזה משפט טוב. להכעיס אנשים זה קל, ולהכעיס אותי זה עוד יותר קל. לכן, אני לא מחמיאה לסופר או לספר כשאני אומרת שהקריאה בספר גרמה לי לגלגל עיניים יותר מכמה פעמים ולהגיד ל

ספר חובה לכל מי שמחפש את שורשיו ולא מוכן לקבל רק גירסה אחת. <mark>שלמה זנד</mark> פונה לקורא האינטלקטואלי ומציב בפניו שורה של מימצאים הסותרים את הגירסה היהודית המסורתית ואת ההיסטוריה הנלמדת בבתי הספר הישראלים. אם יש חווית קריאה אינטלקטואלית - היא בקריאת הספר הזה.

ספר מרתק. מעורר מחשבה ומעלה שאלות שקשה לענות עליהן.
לפי <mark>זנד</mark> והמחקרים שהוא מביא, העם היהודי עבר כמה טרנספורמציות משמעותיות. ראשית העם כעם חקלאי שיושב בתחומי ישראל. בהמשך עם תחילת הנצרות - דוקא היהדות עולה ופורחת. הפריחה מתבטאת בממלכות שמחליטות להתגייר ולהפוך את היהדות לדת העקרית. בתווך שבין הנצרות ועליית האיסלם מרבית הממלכות האלה נכתשות במלחמת הגבולות הזאת. שברי העמים האלה מתאחים עם יהודים אחרי

<mark>שלמה זנד</mark> מדגים דרך מחקרים היסטוריים, את השפעתו של הקולנוע הפופולארי על התרבות הפופולארית ואת השפעתם של יצירות קולנוע גדולות על החברה.
מעניין לגלות שלקולנוע כיום יש ככל הנראה יותר כח כגורם סביבתי משפיע, מאשר לספרות ולכל שאר האמנויות.