תכננתי לספר על <mark>דיוויד בניוף</mark> ומשחקי הכס והסרטים האחרים שכתב,חשבתי לדבר על איך סופר הוליוודי כותב דרך עיניים של נער רוסי מורעב בצורה כל כך אמינה. חשבתי לתהות האם הסיפור אמיתי או לא ולפתח דיון איך המופרכות שלו היא כזו שיש רק בחיים האמיתיים. ורציתי להזכיר את אמנדה פיט היפייפיה.
אבל עזבו אתכם מכל אלו ,זה ספר מעולה עם שתי דמויות ראשיות שאי אפשר שלא לאהוב. סיפור הרפתקאות בין פטיש לסדן בעל טון שמאפשר לה

היתה זו קריאת סת"ר. לא, לא הסתתרתי מתחת לשמיכה עם פנס. אני כבר מספיק גדול לקרוא מתי שאני רוצה. אז למה סת"ר? כי זו היתה קריאה של ספר תת רמה.
דייוויד <mark>בניוף</mark> המחבר מספר על משהו שקרה לסבו כשהוא מראיין אותו וסבו לב בניוב מספר על לנינגרד הנצורה ב-1942. צנחן גרמני צונח על לנינגרד, אבל מתברר שהוא מת. לב היה אחד מהפוגשים אותו בעיר קרה ונצורה, מוכת רעב ומופגזת לעיתים ע"י הגרמנים המכתרים אותה. כל מה שלב מצלי

עיר הגנבים – <mark>דיוויד בניוף</mark>

המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה עקובה מדם כתוצאה ממלחמות. על מלחמת העולם השנייה נכתב רבות, הן מהצד הגרמני והן מהצד הסובייטי. עיר הגנבים נכתב מהצד הסובייטי.

בעוד מיליוני בני אדם גוועים ברעב ומאבדים צלם אנוש מחוסר פת לחם וקופאים למוות, משיא את בתו אחד מנכבדי נ.ק.וו.ד., הנמצא בלנינגרד המבוצרת על ידי הצבא הגרמני, ומארגן לה חתונת שפע באוכל ושתייה. הדבר היחיד החסר לו הו

חייל גרמני צנח מת בתוך לנינגרד הנצורה, ונער רוסי אחד יחד עם חבריו בזזו את רכוש החייל וניסו להימלט מהמקום.
המנוסה הייתה מהמשטרה הרוסית, שהטילה את אימתה על אזרחיה לעיתים יותר מהגרמנים עצמם, ובמיוחד בלטה משטרת הנ.ק.ו.ד שלא ידעה רחמים.
כל חבריו של הנער הצליחו להימלט, ואילו הוא עצמו נתפס והוכנס לכלא וחיכה לגזר הדין המר ביותר- עונש מוות.
אלא שאז חלה תפנית בעלילה- לב <mark>בניוף</mark> (הנער המדובר), ועוד חייל ער

המצור של הגרמנים על לנינגרד - 900 ימים מסוייטים בין 8.9.41 ל 27.1.44 - תואר במספר ספרים שקראתי, ובמספר ספרי עיון שלא קראתי. התאורים של רעב בלתי נתפס משולב בקור בלתי אפשרי, בהפצצות יום-יומיות, שריפות, מחסור בחשמל וכל אלה תחת המשטר הבולשביקי הלא-ידידותי-לאזרחיו בלשון המעטה, שהקשה עוד יותר על התמודדות האוכלוסייה האזרחית - כ 750,000 איש מתו בעקבות אותה תקופה, מעל חצי מליון מהם אזרחים - מספר שאינו נתפ

המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה הביא למותם של 750,000 בני אדם. זהו שיעור אבדות של אזרחים מהכבדים ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית. המצור נמשך משלהיי 1941 עד 1944.
הספר "עיר הגנבים" מסופר על רקע הסבל והרעב שפקדו את העיר.
המחבר בחר בדרך מיוחדת במינה להביא לקורא טעימה ממה שהתרחש במשך כ-900 יום: הרוסים הפגינו חוסר אונים מול הגרמנים, המצור נמשך, לא היה מה לאכול ואנשים גנבו מזון וכל מה שאפשר היה

את הביצה לחביתה הבאה שלכם לא תשברו באותו שוויון נפש, לו תקראו את הספר הזה. זוהי טרגדיה קומית במיטבה, כאשר הקומדיה היא מסעם הסוריאליסטי של שני גיבורי הספר אחר תריסר ביצים, והתפאורה הטרגית לקוחה מדפי ההיסטוריה של לנינגרד המורעבת. בעיר אוכלת יושביה, ולא במובן התנכ"י, התרנגולת האחרונה כבר מזמן נחה בלול-שכולו-טוב, וגיבורנו נאלצים לצאת מן העיר להרפתקה הרת סכנות מתחת לאף הארי של פריץ*. ביצה מעולם לא היית

סיפור מקסים המוצג כסיפור אמיתי שבו המחבר מתאר פרק בחייו לכאורה של סבו.
רוב הספר עוסק בחמשת הימים ב-1942, בחייהם של הנער לב בניוב וחברו הסטודנט העריק מהצבא הרוסי, קוליה.
הם מתגוררים בעיר הנצורה לנינגרד.
הגרמנים החליטו שהתקפה כוללת על העיר תעלה להם במחיר גבוה מדי,
לכן במקום לתקוף, הם כיתרו את העיר במטרה שהתושבים ימותו מרעב... (עמ' 15).
אנשי צבא רוסיים תפסו את לב באשמת ביזת צנחן גרמני מת ואת

בקיץ 1941 פלש הצבא הגרמני לשטחי בריה"מ. העיר לנינגרד (כיום: סן פטרסבורג) כותרה ע"י הצבא הגרמני ונותרה במצור עד ינואר 1944. במהלך המצור חוו תושבי העיר רעב כבד, וכחצי מיליון מהם מתו ברעב. ספר זה מספר סיפור הרפתקאות המתרחש בלנינגרד הנצורה, ומנסה לשחזר אגב כך את המציאות בתקופת המצור, בהסתמך על ספרים אחרים, דוקומנטריים, שהתפרסמו. הסופר הוא תסריטאי הוליוודי, והסיפור מעניין, קולח וניחן בהומור. ספר קל לקר