שנה רעה ספרים טובים.

המציאות מחרידה אבל בתוך ים הצער מנצנצים כוכבים של יצירה, וביניהם מצאתי את ספרה האחרון של <mark>לאה איני</mark> "הילד של ליגיון הזרים". הספר יצא בשלהי 2023 ומספר את סיפור ילדותו של עירד, בעלה המנוח של הסופרת, שנפטר לפני חמש שנים, הוא אף מוקדש לו ותמונתו היפה והמוארת כילד סקרן מופיעה על עטיפתו.
הספר הוא מה שנקרא רומן פוליפוני, רומן רב קולי, המרצד בין נקודות מבט שונות ומאיר סיפור חיים ייח

יצא שאת הספר קראתי במיטתי, בלגימות קטנות, בארץ שאיננה ישראל ושהסירנות לא רעמו בה כבר שבעים שנה (אני מניח, אני לא היסטוריון). יצא שבתקופה שלגמתי אותו (אולי כמו שלוגמים תרופה מרה) התחלתי ללמוד למבחן באימונולגיה, על תורת המערכת החיסונית. הקישורים נעשו כמו מעצמם: יש עניין למשל שנקרא "סבילות חיסונית": כשהתאים הלבנים נוצרים ומתבגרים רק אלו שאינם מגיבים לתאים של הגוף עצמו יזכו להמשיך ה<mark>לאה</mark> עם חייהם, להתרב

<mark>לאה איני</mark> עטופה בחלוק עליו רקומות המילים ורד הלבנון מספרת את סיפורה של חיילת בשם ורד שמחליטה לעשות מעשה בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה ומתייצבת במחלקת השיקום בבית החולים תל השומר ומבקשת להתנדב ולסייע לחייל.
מנהל המחלקה שלא מבין מהיכן "נפלה" עליו החיילת מעניש אותה בכך שהוא מפנה אותה לחייל היחיד שבגד בעקרונות המלחמה ופגע ברכושה על יד כך שניסה להתאבד בירי כדור בראש ונשאר פגוע מוחין על סף צמח

את ורד הלבנון כבר הכרתי מזמן, כאשר נכנסתי ללימודי הכתיבה עם <mark>לאה איני</mark> ובעקבות לימודי הלאדינו שלי שמעתי עליו. אז בתחילת הסמסטר האחרון שלי באונברסיטה 4 חודשים לפני הקורונה לקחתי מהספריה, והתחלתי לקרוא אותו רק מלפני חודש וחצי. הסיפור מגולל את סיפורה של לאה שקוראת בשם בדוי ורד, חיילת שעומדת להשתחרר מגוללת על חייה לחייל פצוע מחוסר הכרה והיא מספרת לו על כל סיפורי חייה, ועל יחסיה עם הוריו והתאהבות ש

שאלה:
מה הופך אדם לבן המקום?

תשובה:
את הספר 'בת המקום' של <mark>לאה איני</mark> קראתי בעיקר בגלל שגם לסבתי קראו לאה ולא תכופות אני נתקל בסופרות בשם לאה (כלומר, אף פעם לא), ויש מעין תקווה חסרת פשר שאת הדברים שסבתא לאה רצתה להגיד ולא ידעה איך, שהרי רק מרוקאית דיברה ואני לא, אמצא בתוך מילותיה של לאה אחרת. לא-לא, זה לא קורה, אבל כן הרווחתי את הספר הנפלא הזה שהצליח לפתות אותי אליו בשמו, בעטיפתו, בעמודו הראש

אני ממליצה בחום על הספר "בת המקום" של <mark>לאה איני</mark>.
רומן הכתוב בשפה כל כך עשירה, יפהפיה, מלאת דימויים ותיאורים שגורמים לך להזדהות עם הגיבורות. פשוט תענוג!
הספר מכיל שני חלקים: רומן קצר "בת המקום" ונובלה ישראלית ביוגרפית "ספרא".
גיבורת הרומן "בת המקום" המכונה "סמוקי" היא בחורה מוגבלת שיכלית הסועדת אישה זקנה. לאורך הרומן אנו לומדים להכיר את סמוקי, שהיא כל כך אנושית, תמימה וטובת לב. היא בחורה מוכשרת (

ספרה היפה של <mark>לאה איני</mark> “בת המקום”, מורכב או נכון יותר מולחם משני סיפורים: “סמוקי” ו”ספרא”. הסיפור הראשון, “סמוקי” מתרחש בפלורידה, במרחבים הגדולים של ארצות הברית. הגיבורה היא ג’ניפר, המכונה סמוקי, נערה גדולה, מוגבלת בשכלה, שגדלה עם רייצ’ל סולומון קשישה יהודייה המעניקה לה בית לאחר שהוצאה ממשפחתה האלימה והלא מתפקדת. סמוקי ורייצ’ל הופכות למשפחה, “ככה שלסמוקי באמת היה מזל, והיא וגברת סולומון חברו זו לזו

קראתי לפני כשנתיים את הספר של <mark>לאה איני</mark> "ורד הלבנון" ספר מצוין נהנתי מאוד מקריאתו, מאוד רציתי לקרוא ספר נוסף שלה, לפני כחודש סיימתי את קריאתו של ספר זה "אשתורת", מעניין מאוד ומרתק. מפליא כיצד הסופרת מספרת מתך דמותו של גבר מבוגר.
בספרות הישראלית יש מספר סופרים בכירים חיים שאני מעריך מאוד את כתיבתם. מי הן הסופרות הישראליות הבכירות? לדעתי <mark>לאה איני</mark> אחת מהן, סופרת המספרת את סיפורנו, אקרא ספרים נוספים ש

ספר מאד מאד ישראלי. אולי הכי ישראלי.
אוטוביוגרפיה של ישראלית מיום לידתה בשנות השישים ועד למלחמת לבנון הראשונה.
כתוב בהמון אומץ,לחשוף בצורה ישירה זכרונות קשים בלי לעטוף אותם ובלי לרחם על אף דמות.
ספר שטומן בתוכו המון כח פרטי וששואב את הקורא כמו מגנט.
<mark>לאה</mark> בת לניצול שואה ולאם אדישה מעדת דוברי הארמית מתחילה את חייה מנקודת פתיחה דלה ביותר.
סיפור המסגרת של הספר שהינו בעיני מיוחד מאד - בזמן מלחמת לב