שלוש הצלעות של סיפור מתח הן: קורבן, תעלומה ובלש. חלק מן הבלשים הם אנשי משטרה וחלקם הם אנשים מן היישוב שנקלעו שלא בטובתם למערבולת של תעלומת פשע.

בסיפור שלנו הבלש מהווה מיזוג של שני הטיפוסים שלעיל. טום ואל הוא עיתונאי חוקר, לכאורה אדם מן הישוב, אבל בכל זאת מי שמקצועו הוא תחיבת החוטם לכל פרשייה שריח רע נודף ממנה.

אבל... הבעייה היא שגם טום ואל נושא על גבו קופת שרצים רצינית למדי. הכל התחיל כשטום,

נתונים טכניים:
שם הספר: התינוקת
שם הסופר/ת: <mark>ג'יימס סיגל</mark>
סוגה: מתח
מאנגלית: ירון פריד
מספר עמודים: 404
הוצאה לאור: עם עובד
שנת הוצאה: 2007

סקירה:

לאתנחתא קלה, הפעם בחרתי לעצמי מהערימה ספר מתח, שעל פי הכריכה ניראה מבטיח.

הזוג ג'ואנה ופול בריידברט חשוכי ילדים נחתו בבוגטה שבקולומביה, במטרה לאמץ תינוקת מבית יתומים.

ג'ואנה-בת 37, מנהלת משאבי אנוש בחברת ת

את <mark>ג'יימס סיגל</mark> הכרתי בספרו "שקרים". ספר מתח מעולה, שזכה לחמישה כוכבים נוצצים מבלי להתאמץ.

לגבי הספר הנוכחי התלבטתי קצת. הוא אולי מצויין לגבי הסוגה, אבל אני שופטת את ספרי המתח מחוץ לסוגה, מפני שבעיני ספר הוא ספר ויש לשפוט אותו באופן אובייקטיבי לחלוטין. סיגל הוא בחור מוכשר, אבל כמו שהמורה בכיתה ג' הייתה אומרת: ממך, ג'יימס, הייתי מצפה להרבה יותר.

פול וג'ואנה היו חשוכי ילדים במשך כמה שנים קשות

****




לפני שגיליתי את האור, הייתי שקרן. שקרן מדופלם עם פני פוקר וידיים יציבות. הייתי מספר שעשיתי בנג'י, אפילו ממסוק! ושפעם יצאתי עם שתי בחורות במקביל, ושטיילתי בדרום אמריקה, ושפעם חבר שלי ואני הכנסנו מכות לערס שהתחיל לריב איתנו, או שהרגתי מחבלים בצבא. סיפורים, סיפורים, סיפורים. אפילו שקרים לבנים הם לא היו, אלא פשוט סיפורים שמצאו חן בעיניי, וגרמו לי להתרומם למשך כמה דקות אל תוך בועה דקיקה ש

<mark>ג'יימס סיגל</mark>, כתב מותחן קצבי ומרתק, כזה שלא נותן לך אפשרות להניח אותו (ואכן, סיימתי את קריאת הספר ב-2:30 בלילה אחרי לא יותר משלושה ימים), מלא בציניות (למרות שאני לא אוהב באופן כללי, הכתיבה של ג'יימס גרמה לי לחייך) ומלמד אותך שישנם כאלה הנראים לך בהתחלה כרוצים בטובתך בעצם רוצים ברעתך.

מומלץ לאוהבי ז'אנר המתח.

האם אנחנו יכולים לחיות בלי שקרים? זה מה ששאלתי את עצמי, כשקראתי את הספר הזה. ובצער מסויים חשבתי שלא. אנחנו לא יכולים: השקרים שאנחנו משקרים אינם תמיד שקרים ענקיים, שבאים להסוות תכניות מפלצתיות. אנחנו משקרים כדי שהחיים יהיו נסבלים. משקרים לבנים ("השמנתי"? היא שואלת "מה פתאום, מותק, זה בראש שלך" הוא עונה) דרך שקרים של נימוס ("איזה יופי הילד מנגן, כדאי לפתח את הכישרון הזה") ועד השקרים האלה, שעוזרים לנ

התינוקת/<mark>ג'יימס סיגל</mark>
Detour/James Siegal
מאנגלית: ירון פריד.
הוצאה: עם עובד, 2007.
404 עמ'.


אימוץ ילד לא אמור להיות גרוע, נכון?

פול וג'ואנה בריידברט לא מצליחים להביא ילד לעולם, גם לאחר טיפולי הפרייה.

פול הוא שמאי של חברת ביטוח מובילה, "הוא יכול לפרשן ולנתח את שיעורי הסיכון בכל סוגי הפעילות היומיומיות, ולדקלם מילה במילה את אחוזי התאונות והתמותה." (עמ' 12).

ג'ואנה עובדת כמנהלת משאבי

החוויה של מקריאת הספר הזה דיי מצחיקה. אני אסביר: הגעתי בערך לעמוד 150 ואז פשוט הבנתי שראיתי סרט שמבוסס על הספר הזה. ככל שהדפים עוברים והעלילה מתקדמת אני דיי יודע מה יהיה הסוף, אך כיוון שראיתי את הסרט ממש מזמן <mark>ג'יימס סיגל</mark> הצליח בהחלט להפתיע אותי ויצאתי ממש מרוצה מהסוף של הספר למרות שראיתי את הסרט. קוראים לסרט "לרדת מהפסים" אגב.
היה משפט של הדובר שממש אהבתי אותו ולקחתי אותו ככה להמשך דרכי והוא "כאש

אי שם בשנת 2000, אחרי שמלאי השימורים התחיל להתרוקן לו וכבר התחלנו להאמין שהבאג הגדול ביותר בהיסטוריה פסח עלינו וזה כנראה לטובה (תלוי את מי שואלים...), צץ לו בשמי המוסיקה זמר חדש ומסתורי כשכל גופו חבוש בתחבושות ומסכה על פניו. הוא פרץ בפרץ אדיר של הצלחה עם הלהיט שלו "שקר החן הבל היופי". הוא סיפר בקול רועד מהתרגשות על הטרגדיה האישית: בלון גז התפוצץ בביתו, הוא לא הצליח לברוח בזמן – התוצאה היא כוויות ק