ספר מסעות מתוק בעיקר לאנגלופילים כי הם יכולים לצחוק איתו על מקומות או אנקדוטות כאלה ואחרות. אך גם בלי להכיר ממש את אנגליה הוא נחמד ומצאתי את עצמי צוחקת בשקט אי שם ב 1 בלילה, כדי שבני הבית לא יתעוררו (אני קוראת לרוב לפני השינה). עם זאת יש קטעים מייגעים בספר כשהוא עובר מעיירת חוף אחת לשניה בדרום האי, עיירות שהן העתק מובהק אחת של השניה, והן שיעממו אותו ואותנו וכמה אפשר לקרוא על קו החוף הנפלא תחת גשם

לורן סלייטר, פסיכולוגית וסופרת (שישה ספרים באמתחתה), בחרה עשרה ניסויים פורצי גבולות בפסיכולוגיה ועליהם היא כותבת: תהליך הניסוי והרעיון שמאחוריו, ההשלכות שלו על עולם הפסיכולוגיה ועל המשתתפים שלקחו בו חלק, שיחות עם פסיכולוגים מומחים ואף כאלו שחיו בתקופה בה הניסוי התרחש, ביקורות וממצאים מודרניים, ו... לצערי הרב, עמדה אישית.
כל עוד סלייטר נצמדת למתכונת המדעית של הספר, משמע עיסוק בפן הפסיכולוגי וההיסט

בכל פעם שהיה לי משהו שרציתי להגיד אבל שכחתי מה הוא, אבא שלי היה אומר שזה בטח לא היה דבר חשוב. אז שנאתי את זה. בכל זאת מורשת אבא שלי נשארה לי. בכל פעם שהתחלתי לכתוב משהו, ומפלצת הפוסטים המרושעת במחשב שלי בלעה אותו, אמרתי לעצמי שזה בטח אותו מאלוהים שלא הייתי אמורה לכתוב אותו בכלל. או שהייתי צריכה לכתוב משהו אחר, או בצורה שונה. אז הסקירה על הספר הזה שייכת לקורבנות של אותה מפלצת. סיימתי לקרוא, כתבתי ב

דלישס בוק
חמוד מאוד מאוד.
טעים כזה בטעם איטלקי בסיסי, טרי וטוב של מאמא איטליאנה. נעים, מנחם, רך.

מתחיל ב1964 בסאן ג'וליו בדרום הנפוליטני הפרוע של המגף עם מריה דומניקה הצעירה, מאמה פפינה הבשלנית המטבח הבסיסי שאין בו הרבה ויש בו מלא ופאפה ה-פאפא ושאר משפחת קרוזה. הרבה קיץ. חם וטעים.
ממשיך ב 2000 ואילך בלונדון עם קיארה פוקס, אבא אלכס, גשם, אפור וקר. הרבה מעונן חיוור וקר. אוכל אנגלי חיוור ומשעמם

מעולם לא כתבתי ביקורת לספר.

איני יודעת אפילו מה עליי לעשות, ומהמעט שאני יודעת - אני לא באמת טובה בו.

לתת תקציר קטן על הספר? לנתח דמויות? לומר את המסר המועבר בסיפור?

מצטערת, אך אני קצת עקומה בזה. אבל אעשה כמיטב יכולתי!

סיפורנו מתרחש בעולם עתידני (ניו-יורק בשנת 2118, מאה שנים מהיום), הסיפור מועבר אלינו מנקודות מבטיהם של חמישה בני-נוער: לידה, אריס, ריילין, ואט ואייברי. אותם בני-נוער גרי

אני יכולה לתאר לעצמי את ביל ברייסון בא הביתה יום אחד, ואומר לאשתו "הי דארלינג, תשמעי איזה רעיון מבריק יש לי". [דארלינג. כך נוהגים כל הגברים הלא בריטים הנשואים לנשים בריטיות לקרוא לנשותיהם. אני יודעת את זה כי יש לי אח שנשוי לבריטית]. היא הגישה לו תה, אבל בלי חלב, כי הוא אמריקאי מוזר כזה ששותה תה בלי חלב, ובכלל מעדיף קולה, ורצתה לשמוע את הרעיון. והוא מספר לה איך הם הולכים עכשיו לממן את המעבר לארצות

יש ויכוח שלם, די גדול, בקשר בין ספרים וסרטים שנעשים על פיהם. האם הסרט עולה על הספר, טוב כמעט כמו הספר, או לא בר השוואה בכלל. בשאלה הזאת אני פיתחתי תיאוריה שאומרת שסרטים טובים נעשים על בסיס ספרים בינוניים. זה משהו שנותן ליוצר הסרט בסיס טוב ליצירה, בלי לבלום לו את הדימיון והיצירתיות במחסומים של יראת כבוד לטקסט או פחד מהביקורת של עדות המעריצים או שום דבר דומה לזה. ויש דוגמאות: מרי פופינס, למשל. ספר ב

אתם מכירים את אנגליה טוב? רוצים להכיר אותה טוב? הספר בשבילכם. הספר הזה הוא סיפור מסע באנגליה, דרך הרבה מקומות (לא יודעת אם כולם, כי אני לא מכירה), וכל מקום והסיפור שלו. מעניין אותי אם מישהו עשה טיול כזה בארץ שלנו, לפני שהוא החליט לעבור לגור בחו"ל. אם כן, היה מענין אותי לקרוא את זה

הכתיבה מעניינת אך מלאה תיאורי מקומות שמרחוק נשמעים כאילו כולם עומדים אחד ליד השני, מודה שקראתי את הספר עד לאמצעו וכ

בין אם אתם חולמים ביום מן הימים לבקר בבריטניה או אוהבים לקרוא ספרי מסעות אתם חייבים לקרוא את הספר הזה של ביל ברייסון, כשנכנסתי לחנות ספרים משומשים ואמרתי למוכר שאני אוהב לקרוא את הג'אנר הזה שבו אני ממש חש שאני "רואה עולם" עם מי שכתב/ה את הספר ואני מחפש לקרוא משהו שעוד לא יצא לי לקרוא הוא משום מה היה בטוח שכבר קראתי את הספר הזה.

כך שהמלצה שלי אליכם, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר ורגע לפני שאני שם