בין אוקטובר 1953 לאוגוסט 1954, הדיקטטורה הסטליניסטית שלטה בהונגריה בראשותו של מתיאש ראקושי. באותה עת חמש ילדות בנות אחת עשרה עד שלוש עשרה נעלמו בעיירה טרק-סנטמיקלוש.

תושבי העיירה העלו השערות ואחת מהן הייתה שיהודים שפכו את דמן, כדי לבנות מחדש בית כנסת, שננטש מאז גורשו על ידי הנאצים, ועוד כל מיני היפותזות הזויות ולא הגיוניות.

בספטמבר 1954 בעקבות תלונה של אישה, שהתלוננה על שחברתה ניסתה לחנוק

זה ספר כל כך רע ואף על פי כן קראתי אותו הרבה יותר מפעם אחת. חוסר העניין שלי בו הסיע את המחשבות שלי לכל הכיוונים ובכל פעם מחדש מצאתי את עצמי מול משפט שאין לי מושג מאין הגיע, כך שהייתי צריכה לחזור ולקרוא שוב את מה שהחמצתי.

ההתעקשות דווקא לא אופיינית לי. העניין הוא שהחלטתי לצאת מעורי ולהצטרף לקבוצת קריאה שהתארגנה דרך הפייסבוק. זה הספר שבחרו שם והרגשתי שזה יהיה לא מנומס להגיע לפגישה אחרי שקראתי פחו

פעם, בהונגריה של ראשית המאה העשרים היו שני אחים שהיו נשואים לשתי אחיות, והיה נראה מאוד שהאח השלישי יתחתן עם האחות השלישית, כי זה סיפור יפה. האח השלישי גם חשב ככה בהתחלה, אבל החיים הם חיים, והוא התאהב בעובדת שלו. היא עזבה את העבודה, הוא עזב את הבחורה ואת התחייבויותיו אליה, ואחרי שנה האיש והעובדת לשעבר התחתנו. המשפחה שלו התקשתה לסלוח על הדבר הזה. אבל הם התחתנו בכל זאת, ונולד להם ילד. זה הונגריה, זו

נתחיל מהביקורות הגרועות שהספר הזה קיבל. הביקורת הכי מיוחצנת היא הביקורת של "עולם" שקרא 18 עמודים ודירג בביטחון את הספר. אז ככה, "עולם", חבל מאוד (לך, לא למגדה סאבו ולא לאף אחד אחר) שלא המשכת לקרוא עוד כמה עמודים.
כי זה ספר שלא הייתי מפספסת. הספר מספר על שברים. מה קורה לאנשים שהעולם שלהם נשבר לרסיסים, רסיס אחרי רסיס. יהודי הונגריה נרצחו ברובם, אך המלחמה ואובדן הסדר הקוסמי שבר יותר אנשים שלא היה לה

פשוט רע. זה קורה, זה קרה. אחרי עמוד 18 החלטתי שיותר לא אקרא. אבל, תיאורטית, יתכן שהחל מעמוד 19 ואילך זו פסגת היצירה.

מעבר לסיפור על היעלמות הילדות, חשיפת הרוצחת והשערורייה שסביב החקירה השלומיאלית של המשטרה ההונגרית - המעניין ביותר בספר הזה (מבחינתי) הוא התיאור של החיים הכל כך פשוטים, עניים, דלים של תושבי הפרובינציה בהונגריה - עיסוקים פשוטים, צרכים יומיומיים הכי פשוטים שאפשר לדמיין - חתיכת תופעה אנתרופולוגית שמראה דמות של ישוב שאינו מוכר ואינו קשור אף פעם למסלולי התיירות של הארצות בהן אנחנו מבקרים. איכרים, בעלי ח

בספר זה הכאב והרגשות מועברים בצורה עוצמתית ביותר, בזכותה של מגדה, האמנית הנפלאה הזו. התחברתי כל כך אל הדמויות בספר, וחשתי את כאבן כאילו הוא כאבי שלי. כמו סכין המסתובבת שוב ושוב בתוך הנפש פנימה.

זהו סיפור מורכב, אשר בו, האירועים הינם אפיזודות חולפות אך התחושות אינן מרפות ונשארות עם הדמויות לאורך הזמן שחלף.
ברחוב קתלין שבבודפשט גדלים יחדיו ארבעה ילדים בני שלוש משפחות שכנות, עד שפורצת מלחמת העו

ספר המבוסס על סיפור אמתי, מהפנט, מיועד לבעלי עצבים חזקים בלבד.
בשנת 1954, כשהונגריה תחת משטר דיכוי סטליניסטי, נעלמות חמש ילדות מעיירה קטנה ליד בודפשט. השמועות מתרוצצות, והגופות מתגלות בכפר, בביתן של פירושקה יאנצ'ו נערה בת 17 ואמה. הנערה מודה ומורשעת בחטיפה, אונס ורצח, ונידונה למוות. סופר הונגרי, סילארד רובין, מחליט לחקור את הפרשה אליה התוודע במקרה כאשר שוטט ברחובות בודפשט, סובל מכאב שיניים, ונכנס

ספר מעולה ועצוב. אבל כן, גם עקלקל ומלא חורים כמו נפתולי הזיכרון עצמם.
סאבו לוקחת את הקוראים למסע בזמן: כותרות הפרקים הן שמות של שנים "אלף תשע מאות שלושים ותשע", "אלף תשע מאות ארבעים וחמש", אבל בה בעת - וכאן מתגלה הניצוץ של הספר ביתר שאת: החלל והזמן הרלוונטיים היחידים הם אלו שמתקיימים בנפשות הגיבורים - בלינט, אירן, הנרייט, בלנקה, בני הזוג אלקש, גברת הלד, הרב סרן.
כדרכן של נפשות האדם, גם "רחוב קט