“מה אני אגיד? איך בדיוק לתאר את דמותו של אותו רספוטין?
אדם ללא השכלה מינימאלית, בקושי קורא או כותב. כפרי מאחד מכפרי סיביר הרחוקה. אמנם גבר לא נאה במיוחד אבל... יש לו כריזמה מטורפת, מבט כל כך חודרני שאי אפשר היה לעמוד מולו ובעיקר גבריות שנשפכת ממנו כמו נהר שוצף. בנוסף לכל אלה, הבחור מלא ביטחון עצמי, שאפתן ובאמת ובתמים מאמין כי הוא שליח של האלוהים, מן ישו מודרני.
בעזרת כל התכונות הללו ובעיקר הסקס אפיל המטורף שלו והרבה חוצפה, מצליח הכומר רספוטין איש המעמד הנמוך ביותר, להגיע עד למשפחתו של הצאר ניקולאי השני ולשבות בעיקר את ליבה של הצארינה אלכסנדרה.
למשפחה הקיסרית יש חמישה ילדים. ארבע בנות ובן קטן אלכסיי שהוא יורש העצר. למזלם הרע הבן חולה במחלת ההמופיליה כשכל פציעה הקלה ביותר מהווה סכנת חיים מיידית וממשית. מאחר ויצא לרספוטין שם של מרפא ורואה את הנולד הוא הגיע גם למשפחת הצאר וגרם לריפויו של הצארביץ הקטן אלכסיי לאחר מאחת הפציעות שסיכנו את חייו. רספוטין האמין כי הוא מהווה שליח האלוהים ותפילותיו או משגליו הם אלה שמביאים לריפוי. במקרה של הצארביץ די היה בתפילותיו
מהר מאוד הגיע רספוטין למעמד של יועץ למשפחה הקיסרית ובעיקר יד ימינה של הצארינה. מיותר לציין כי הכומר הכפרי העביר את דרשתו דרך מיטותיהן של נשות האצולה הרוסית וגם יצא לו שם של מאהב יוצא דופן.
בנוסף למעריציו הרבים, קמו לכומר הצעיר מתנגדים רבים שראו בו שרלטן המוליך שולל את המשפחה הקיסרית וביחד איתם מוביל את רוסיה לאבדון.

אנרי טרויה הוא ביוגרף מאוד מוכשר והוא מעביר את סיפורו של רספוטין ואת קורות המשפחה הצארית בכשרון יוצר דופן. כתיבתו של טרויה פשוטה וזורמת. הספר כל כך מעניין וגם מתאר את רוח התקופה באופן קצר, פשוט ולעניין.
אני מאוד אהבתי את הספר הקצר והמרתק הזה.
ממשיכה לביוגרפיה הבאה של טרויה והפעם הביוגרפיה של אנטון צ'כוב.”

“רספוטין- איש-חידה, דמות שנויה במחלוקת, מרתקת, סוערת. מיהו אותו גרגורי רספוטין הילד שוחר המדון מהכפר הנידח פוקרובסקויה שבסיביר הרחוקה? איך צמח אותו איכר בור ועילג אך בעל חוכמת חיים וידע בחוכמת הנסתר אל צמרת השלטון הרוסי?

גרגגורי בטוח מגיל צעיר שזכה בברכת הכוחות השמימיים. הוא נע ונד בארץ במסעות צליינות מטעם עצמו, נע בין סגפנות להוללות פורצת גבולות. לאט לאט הוא מקבץ סביבו עדת מעריצים החשים צורך להימצא יחד הן בחטא והן בטוהר. הוא מאמין כי הרוע נחוץ כדי שהטוב ינצח. הברואים צריכים להיטהר רק לאחר שטבלו בעמקי החטא. זוהי פילוסופיה מעניינת ואף נוחה למי שהנאות הבשר ותענוגות הגוף אהובים עליו.(בטוחני שפוליטיקאים רבים ואנשים שונים היו שמחים לאמץ את הפילוסופיה המזככת הזו) (אזהרת ילדים)### השמועה הרווחת מייחסת לו איבר מין בעל ממדים יוצאי דופן. הוא מצויד באיבר של סאטיר, כך אומרות הגבירות שנהנו מחסדיו.#### ציטוט שהצחיק אותי.

הוא מגיע לעמדת קרבה לצארית הגדולה של רוסיה אלכסנדרה פיודורובנה. בעיניה הוא מצטייר כשליח של רוסיה האמיתית. הצארית נוטה לאמונות תפלות ולמיסטיקה. רספוטין קונה את אמונה והיא הופכת למעריצה מספר אחת שלו. היא מסרבת לשמוע כל ביקורת עליו. כל הוכחה למעלליו המיניים החריגים מודחקת על ידה. היא משתוקקת להאמין לו ושמה בו את כל מבטחה.(ויש לה סיבות נוספות לרצות להאמין בו כל כך....) ככל שהצארית נותנת לרספוטין יותר כוח והשפעה כך הולכת וגדלה השינאה היוקדת אליו. סוכנים חשאיים דולקים בעקבותיו, ישנם הסבורים שהוא בא בברית עם כוחות הרשע. כתות וקבוצות שונות שואפות להעלימו מעל פני האדמה. לא ברור לי מדוע הוא מעלה אמוציות כאלה חריגות של שנאה וקינאה.

רספוטין על אף מגרעותיו הגדולות היה גם מיוחד לטובה- הוא בשונה מרבים אחרים בני זמנו יצא נגד הפוגרומים ביהודים (אולי בשל כך גם גאתה כלפיו השנאה) הוא הפציר בצאר שלא יצא למלחמת העולם הראשונה והזהיר אותו מתוצאותיה. יש עוד דברים מיוחדים בסיפור שלו שאינני רוצה לקלקל לכם אבל חלקם גרמו לי לתהות אולי באמת היה לו איזה חוש שישי או יכולת נבואה או תיקשור. הספר מגולל כמה סיפורים אמתיים אך הזויים למידי חלקם קשורים לפרשת מותו המוזרה. רק כדי לגרות את אוזניכם ואת סקרנותכם אציין שהפרשה האמורה כוללת: תרמית, קשר, חגיגת יין, ציאניד, אצילים ואיש רפואה, רובה אחד או יותר, אלה, צלב, נהג מילוט, הטעייה, סוכני חרש ואפילו כלב אחד אומלל. (מזכיר קצת את משחק הרמז..)

הספר הזה מלבד היותו מרתק בפני עצמו מפיח לחיים רגעים מכוננים בהיסטוריה של רוסיה הצארית שצועדת לקראת אובדנה. אנחנו מתוודעים למשפחת הצאר האחרונה בשושלת. משפחה נאה למידי. מנהלת אורח חיים עשיר מפנק ומכובד אך צנוע יחסית לצארים הקודמים. איך דווקא משפחה זו שלא חייה בראוותנות הגדולה של קתרינה הגדולה למשל. איך דווקא היא באה אל קיצה המר? התהליכים המרתקים שהביאו להחלשות משטר הצאר ניקולאי ולהתפרקות שלטונו מובאים בספר בצורה מרתקת בשפה עשירה ושופעת חיוניות.

הספר ידבר לליבם של רבים: חובבי היסטוריה,פוליטיקה,ספקולציות. לחובבי סיפורים מלאים באמוציות,רגשות,מתחים ותהפוכות.
יתרונות נוספים: נאמן למקורות היסטורים. לא ארוך נקרא בשטף ובציפייה. מעלה שאלות על הטבע האנושי ההפכפך, על טוב ורע ויתרון ענק נוסף כתוב ביד אומן שיודע לבחוש במילים ולרקוח מהם סיפורים שעולים על כל דמיון.

אסיים בפסקה מתוך מאמר על האיש והאגדה: "והנה נמצא נזיר אחד שיצא מכלל זה. הוא העז לדבר עם האצילים כשווה אל שווים, לתבוע ולקבל מהם הון עתק ולחיות בעושר ובמותרות כמוהם. הוא סעד במסעדות המפוארות ביותר והתעלם מכל הרכילות והשערוריות. השפעתו העצומה על הקיסרית אפשרה לו לפקד ולצוות על כל אדם ברוסיה - ולדעת שאיש לא יעז להמרות את פיו. אלכסנדר קרנסקי, מי שהיה ראש ממשלת רוסיה לפני השתלטות הבולשוויקים (הוא היה עוין בתכלית את רספוטין), כתב בזכרונותיו:
"קשה לרדת לסוף כוחו המדהים של האיכר הנבער הזה, מן הכפר הסיבירי הנידח פוקרובסקויה. זינוקו של רספוטין אל זירת ההיסטוריה הרוסית היה דרמה משפחתית, אינטימית לכאורה. המגיחה אל אורות הבמה של המדיניות העולמית. דבר זה מאשר את דעתי, שההיסטוריה אינה נחרצת על-פי חוקים אובייקטיביים, ואישיותו של האדם היא המכרעת"

-כמעט כל נבואות "השטן הקדוש" נתקיימו. לא חלפו שלושה חודשים אחר הרצח......ו....”

“כשכותבים חוות דעת על ספר כזה, על מה כותבים ?
איכות ספרותית - אין לו, וכנראה שהמחבר גם לא התכוון שתהיה לו. זהו, בסך הכל, אוסף של עובדות שהמחבר ליקט ממקורות שונים, והביא אותן בצורה מסודרת.
דיוק היסטורי - איך אני יכול לדעת אם יש לו ? הרי לא היכרתי אישית את הנפשות הפועלות, ומקורות אחרים אין לי.
אז מה נשאר ? נשארו המחשבות שהתעוררו אצלי בעקבות קריאת הספר, ובגללן אני ממליץ לקרוא אותו למרות הדירוג הדי נמוך שאני נותן לו.
רספוטין היה איכר רוסי פשוט שהצליח לעלות בסולם החברתי ולהפוך ליועץ האישי של הקיסרית הרוסית, וכך להשפיע על כל מה שקרה ברוסיה. הרי רוסיה לא היתה דמוקרטיה, מה שהקיסר רצה - זה מה שהיה.
להפוך ליועץ האישי של הקיסרית זה לא דבר פשוט. נכון שעזרה לו מאד העובדה שהקיסרית היתה שטופה באמונות טפלות והקיפה את עצמה בכל מיני אסטרולוגים ומכשפים, אבל איכר לא יכול לקום בוקר אחד ולהחליט שהוא רוצה להיות היועץ של הקיסרית. יש כמה מדרגות בדרך, ואת כולן הוא עבר בהצלחה. אז מותר להצדיע לו: היו לו גם הכשרון וגם הנחישות הדרושים לכך.
מה עוד אנחנו יודעים עליו ? יודעים שהוא היה שיכור ונואף. איך אנחנו יודעים ? כי ככה כתוב לנו בספרי הלימוד. ואיך הם יודעים ? הרי גם הם לא הכירו אותו. אה, היו דוחות של המשטרה וזה מה שהם אמרו עליו.
אני לא מכיר את הדוחות האלה, אבל אני מכיר את המשטרה הזו. זו המשטרה שסיפרה עלינו, היהודים, שאנחנו רוצים להשתלט על העולם באמצעות המועצה הסודית של זקני ציון. ולא תאמינו: הם גם מצאו את הפרוטוקולים שלהם. אז מה זה בשביל משטרה כזו לחבר דו"ח מזויף על רספוטין ?
אני מתאר לעצמי שהיו לא מעט אנשים מהמעמד הגבוה ברוסיה שדי התעצבנו מההשגים של האיכר הפשוט. הרי אם הוא לא היה היועץ של הקיסרית אז הם היו יכולים להיות בתפקיד הזה. הוא גזל מהם משהו ששייך להם!!! אני לא אתפלא אם שנאו אותו ברוסיה לא פחות מאשר את היהודים, ותעיד על כך השמחה הכללית כאשר הוא נרצח לבסוף.
זאת לא הוכחה שהוא לא היה שיכור ונואף, אבל אני מקווה שלפחות עוררתי ספק סביר.
עוד נקודה לזכותו של רספוטין היא העובדה שהוא התנגד לכניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה. אמנם הוא לא הצליח למנוע זאת, אבל עצם העובדה שהוא ראה את הדברים בצורה יותר מפוכחת משאר קובעי המדיניות מדברת לזכותו.
אפשר גם לחשוב מה היה קורה אילו רספוטין היה מצליח למנוע את רוסיה מלהשתתף במלחמה: כל האסונות הכרוכים בכך היו נמנעים, העם היה ממשיך לתמוך בקיסר... אבל אני נסחף. זה כבר לא קשור לספר.
שורה תחתונה: כדאי לקרוא.”

“ביוגרפיה מרתקת על אדם יוצא דופן. נכתבה בידי ביוגרף מהמעולים. מתורגמת היטב לעברית מה עוד להוסיף?
רספוטין הוא הוכחה נוספת לכוחות הפועלים מאחורי החלטות הסטוריות גורליות.
ההסטוריה נוהגת לשייך ארועים הסטוריים להנהגות. אינה מדגישה מספיק את ה"כוחות" הפועלים ומשפיעים על אותן הנהגות. זהו תאור של "המאחורי" בשעה שמתרחשת אחת הדרמות הגדולות והמשפיעות בהסטוריה- לא להחמיץ - משאיר מקום רב למחשבה ובדיקה אקטואלית מאד מי מפעיל את מי ומה קורה מאחורי... מדוע החלטות אינן בהכרח רציונליות.”