» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (28):
נו, רשימה,
ספרות - על סופרים, על ספרים, על שירה ומשוררים,
לקריאה עתידית,
רשימה,
ה.ס. 2425 2210- 5697,
תומחר ,
רשמתי לפני,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
על שירה ומשוררים,
STORIE DI COPERTINA,
אבן נייר ומספריים,
חינוך, למידה, תקשורת, תרבות בלשנות ומילונים למכירה,
למה? כובע!,
קְרִיאַת יַם סוּף,
ביוגרפיות / יומנים,
ספרי עיון למכירה,
יהדות ומחשבת ישראל למכירה,
יידיש,
רוצה לקרוא,
-,
ספרי עיון,
תיאוריה וביקורת ספרות,
2014!,
ישראל- ציונות, חברה, היסטוריה, פוליטיקה, מלחמות וצבא למכירה,
חברה ומדינה, משפט, ותקשורת למכירה,
רוצה לקרוא,
לקנייה,
AAA ספרים נוספים שחשבתי לקנות - 2019,
עוד ...
|
|
1.
|
|
אם יש תחום שאת אשר התחולל בו מאז המאה שעברה אפשר לכנות רנסנס - הרי זו הספרות העברית. אותה ספרות שנטלה על עצמה במודע תפקיד לאומי של "צופה לבית ישראל", ואשר בלעדיה לא היתה השפה העברית שבה לתחיה. דן מירון, מן המעמיקים והמקוריים בין חוקרי ספרותנו, בוחן מה היתה "הרפובליקה הספרותית" העברית בראשית המאה הנוכחית, עם חילופי הדורות הספרותיים. הוא תוהה על מבוכותיה ותר אחר סגולותיה וכיווניה. הוא שואל לטיבן של קבוצות הסופרים וה"אסכולות" בהתיחס אל הדורות הספרותיים: מה היה הגורם המשותף שקבע את מעמד הקבוצה כקבוצה והדור כדור? ואיך נתגלו על רקע זה קווי האופי הייחודי של כל יוצר כפרט? וכל אלה בהקשר ההיסטורי, החברתי והלאומי. ספר, שכעדותו של המחבר, הריהו כרך ראשון במעין "רומן נהר" מחקרי שילווה את התפתחותה של הספרות העברית במאה העשרים בארצות השונות שהיא קנתה לה אחיזה בהן ובנופים האנושיים השונים....
|
|
2.
|
|
חידוש מעורר עניין מעמיד לנו המבקר והחוקר דן מירון בקובץ זה. לא עוד התגדרות ביצירה הספרותית בהקשֵרה המצומצם או ביוצר בפריפריה המצומצמת שלו. בספר זה יש משום נסיון יומרני לתאר את מקומה של הספרות בתוך החיים החברתיים-תרבותיים שלנו ולהתריע על הצטמקותו והתכווצותו של מקום זה. כלולות כאן מסות הדנות בהקשר החיים והתרבות של הספרות העברית כפי שהוא מתגלה לאור המשבר התרבותי שבו אנו נתונים; משבר זה הוא מוקד העיון של הספר כולו.
התהייה "אם תהיה ירושלים" איננה בעלת אופי קיומי אלא בעלת אופי מוסרי. "אינני מטיל ספק בכך שירושלים שלנו, ירושלים היהודית, הריבונית, תוסיף גם תוסיף להתקיים. השאלה המעָנה היא לא שאלת ההוויה כשלעצמה אלא שאלת תוכן ההוויה וטעמה." – – – "בלב כל אחד מאיתנו טמון הגרעין הקשה של הכוח והנחרצות הקיומיים. השאלה היא מה יצמיח גרעין זה מלבד חיים וחרות לאומית; מה טעם יהיה לפירותיו התרבותיים-רוחניים. בתשובה לשאלה הזאת גלום תוכן חיינו בעתיד. במובן זה, השאלה אם תהיה או לא תהיה ירושלים היא גם השאלה אם תהיה או לא תהיה ספרות עברית המסוגלת לתרום תרומה של ממש לעיצוב התרבות הלאומית שלנו ..."
ואם יש כאן היסט במוקד, בזווית ההתבוננות, הרי שסגנון הכתיבה הוא אותו סגנון האופייני לדן מירון מאז. בכתיבתו יש מזיגה נדירה של ידע נרחב ומעמיק ושל שליטה מופלאה בשפה העברית, שנעה בין התבטאות בוטה לבין פאתוס ופיוט שלעולם לא נעדרו ממנה הברק, האנרגיה וכושר ההמצאה....
|
|
5.
|
|
במסה רחבת אופקים, המצרפת עומס של ידע עם קלות ושקיפות של מבע, מחדש דן מירון ז'אנר עיוני, שגדולי המבקרים העברים של היידיים נזקקו לו בעבר, הז'אנר של החשיבה הכוללת על הייחוד (אם כי לאו דווקא האחדות) של מכלול ספרויות היהודים בדורות האחרונים. מירון מסביר את הסיבות שגרמו לשקיעת הז'אנר לפני כחמישים שנה, ומצביע על הצורך בחידושו בתנאים התרבותיים היהודיים והכלליים של זמננו. אל שמחשבתו של המבקר פונה בכיוון הפוך לזה של כמה ממייסדי הז'אנר. היא אינה חותרת להזרמת "ספרות ישראל" מפוצלת לעבר איזו אחדות כוללת וכן לערוץ של ספרות לאומית "נורמלית". תחת זאת הוא מציע לא רק לקבל את הפיצול ה"אי - נורמלי" של הספרויות היהודיות כפי שהוא, ללא חזונות של עתיד אינטרטיבי, אלא אף לנצלו לשם בדיקה מחדש של מושגים כוחניים, כפויים על מציאות שאינה נענית להם באמת. מירון מציע את הכלל: הרפיה לצורך נגיעה. המבקש באמת לגעת בספרות אל ינסה ללפות אותה בקונספציות - על מלכדות ומאחידות. לפיתה מייצרת לחץ. רק "דריכות רפויה" מאפשרת מגע....
|
|
6.
|
|
שלום עליכם היה לא רק גאון הכתיבה ההומוריסטית, אלא במידה לא פחותה גם גאון הכתיבה המדוברת. במיטב יצירותיו הוא לא רק "תיאר" את העולם האנושי שעליו כתב, אלא גם כאילו פרץ היישר מתוכו, ממעמקיו הנסתרים ביותר- כמו בְאֵר אַרְטֶזִית- בצורת שטף אדיר של דיבור אנושי ססגוני, עתיר מקצבים. דיבור זה לא היה רק "ראי החיים", אלא גם המשכם הישיר, ומשום כך הוא גם לא התרחש בחלל ריק. כשם שהוא נבע מעומק החיים כך הוא יצר סיטואציה של חיים, סיטואציה של "מפה לאוזן", מדבר מול מאזין, דמות של אדם השופך את לבו מול דמות מטת-אוזן, אשר גם כששתקה שתיקה מוחלטת השפיעה על הדיבור וכיוונה אותו.
הגיבור המדבר בסיפורי שלום עליכם, ובמיוחד בסדרה הגדולה של ה"מונולוגים" שלו (שגולת הכותרת שבה הם שמונה המונולוגים של טביה החולב) לא רק "מביע" את עצמו, אלא גם מנסה לשכנע, לתרץ, להצטדק, לגרות, ולפעמים אף להוליך שולל, או, לחילופין, לאתגר את המאזין בדרך ההתגרות והפרובוקציה.
דן מירון, בכיר חוקרי הספרויות היהודיות בעת החדשה וסמכות ראשונה במעלה בחקר שלום עליכם, מנתח בספרו את המהות האמנותית, הפסיכולוגית והמטאפיזית של הדיבר השלום-עליכמי. הוא עושה זאת בצורת דיבור משל עצמו, מעין דיאלוג- חיוני, שוטף, לעתים חתרני וכמעט "בלשי"- עם כמה מן הסיפורים המונולוגיים העיקריים של הסופר. אלה גם מובאים בספר בשלמותם בתרגום חדש ורהוט, המוסר את שטף הדיבור של גיבורי שלום עליכם ככל שניתן לתרגום לעשות זאת. כך מנהל הספר שיחה בין הפרשן למחבר, ובין שניהם לקורא....
|
|
9.
|
|
ערכו: דן מירון, אוריאל אופק, חיה הופמן, שמואל טרטנר, זיוה שמיר, חנה שמרוק, רות שנפלד...
|
|
10.
|
|
ספרות יידיש החדשה, כמו אחותה העברית, צמחה מתוך תמורות מהפכניות שחלו בחיים היהודיים ההיסטוריים ואף דיברה בשם תמורות אלו והערכים הגלומים בהן. כמו הספרות העברית היא דיברה אפוא אל העם היהודי ועליו. אולם שלא כספרות העברית היא דיברה בלשונו של העם, ומשום כך לא יכלה מעולם להתייחס אליו כאל נמען ומושא בלבד. הוא היה בה לא רק המדובר אלא גם הדובר. היא אמנם באה אל היהודי המסורתי להשכילו ולשנותו, אבל ברצונה וגם שלא ברצונה היא הניחה גם לו לומר את דברו. בתוך כך אירע לה לא אחת, שהדבר שאמר היהודי המדובב שלה היה חריף וחתרני, תוקף אותה, את הספרות, ואת הערכים שבשמם דיברה, וכופר בסמכותה. קולו של ה"אחר" גבר בה לעיתים על קולו של ה"אני". כמובן, ה"אחר" לא היה אלא ה"אחר" חבוי בתוך ה"אני", שהרי הסופר היידי לא היה אלא "נוסע מחופש", איש אירופי מלובש כ"אשכנזי", אלא שמלבושו מסתיר בקושי את הילד או הנער היהודי המסלסל בפאותיו, שנעשה, כביכול, זר.
ביצירתו של שום סופר יהודי לא נשמע קולו של ה"אחר" בכל עוצמת הדהודו כפי שהוא נשמע ביצירתו של שלום עליכם. היהודי המדבר ביצירה זו, ככל שהוא משתקף בעד השפופרת של הקומדיה (ובכך הוא ממחיש את הסתכלותו של הסופר בו), הריהו תמיד גם גיבורהּ של טרגדיה ומחזה נקם. המסה המרכזית שבספר זה באה לחשוף את מחזה הנקם של היהודי במסַפּרוֹ, בספרות עצמה, והוא המרכיב העיקרי במשקע האפל שבתחתית המשקה הבהיר שמגיש לנו שלום עליכם ביצירותיו.
המסות האחרות שבספר באות אף הן לגלות כיצד "מקלפת" ספרות יידיש במיטבה את הקליפה הנוצצת והקשיחה של המודרניות מעל היהודי בן הזמנים החדשים וחושפת מתחתיה את הגרעין הרך של היהודי ההיסטורי, בייחוד את גרעינו הפגיע של הילד היהודי.
דן מירון, מחבר הספר, הוא חוקר נודע של ספרויות היהודים בזמנים החדשים. מחקריו על ספרות יידיש בכללה ועל יצירת שלום עליכם בפרט ראו אור ביידיש, בעברית ובאנגלית והקנו לו מעמד של בר-סמכא בתחום זה כבתחומים האחרים.
עורכ/י הסדרה: אלי שאלתיאל ...
|
|
11.
|
|
בספר זה כינס דן מירון מבחר מן הפרוזה הבלתי - מחקרית שלו. מירון הוא לא רק מבכירי החוקרים של הספרויות היהודיות בזמננו, אלא גם אמן הפרוזה העברית הדיונית האלגנטית וחריפת המבע, סופר המשכיל ליצור שיח בהיר ומרתק - משוחרר מכל עומס של ז'רגון מקצועי ובה בעת גם מדוייק ומעמיק. שבו הוא מציג בפני הקורא תופעות ספרותיות, תרבותיות חברתיות שיש בהם כדי לעניין קהל קוראים רחב ומגדיר את עיקרן ואת משמעותן בממדיה הרחבים ביותר. הספר הוא רצף של דברי פרוזה "מעורבת" תרתי משמע: פרוזה הנכתבת מתוך עמדה של מעורבות ושייכות לתרבות הנדונה והנבחנת במסות, ופרוזה שנכתבה במסגרת סוגים דיוניים שונים: ביקורת ספרות ("שוטפת" ועקרונית), ביקורת התרבות, ביקורת החברה, דיוקנאות אנשי רוח, פרקי זכרונות ספרותיים. נכללו כאן מסות שנעשו כבר לאבני יסוד במחשבה התרבותית הישראלית בת ימינו, כגון המסה "אם לא תהיה ירושלים", שהגדירה בשביל דור שלם את משבר הזהות הישראלית כפי שהשתקף בעימות ההיסטורי הממושך בין תל אביב לירושלים; או המסות על כרוז היסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה ועל אמנות הפזמון והזמר של נעמי שמר. הוא כולל גם הפתעות כמו הדיון ברומן הבלשי הישראלי, המגיע למסקנה שרק תוספת של קוי היכר "נוצריים" לזהות הישראלית מסבירה את הפופולריות שלו. הספר מציע לקורא קריאה מהנה, מעוררת למחשבה, מגלה היבטים חדשים בנופים אשר לכאורה כבר היכרנום, ופותחת פתחים לעבר נופים פחות מוכרים....
|
|
12.
|
|
רצף זה של מסות "סימפוניות" נרחבות, המלכדות מחקר עם כתיבה אמנותית, מביא את הקורא לפני - ולפנים אל עומק עולמה של השירה העברית המודרנית בשנות העשרים והשלושים ולאחריהן. בצירוף בקיאותו של המחבר בתולדות ה"חיים הספרותיים", מזה, עם יכולת הניתוח הדק - מן - הדק של הטקסט השירי הבודד, מזה, מקרב הספר את הקורא אל עולמה המרתק של השירה העברית המודרנית, עושה אותה נוכחת, פעילה, קרובה בסערותיה ויוקדת במוקדיה. השירה נעוצה כאן עמוק בחיי הזמן התרבותיים - ההיסטוריים ובחיי המשוררים. דווקא משום כך ניתן למחבר להעלות שאלות ספרותיות עקרוניות כגון: כיצד נפגשים או מתנגשים "דורות" בשירה. מהו "סיגנון מאוחר" בשירה. כיצד "מושפע" משורר ממשנהו. כיצד משפיעה על השירה עקירתה מנוף וממערכת חיים ושתילתה בנוף ובחיים אחרים. הנושא העיקרי של המסות מסתמן בכותרת הספר: האדם אינו אלא...היינו, השירה, ודווקא זו הנכתבת מנקודת המוצא של העוצמה, מגלה את מגבלות הכוח והרצון האנושיים. על מה שקורה לשירה בשעת הגילוי הזה - על כך בעיקר דנות המסות מזוויות ראות שונות. דן מירון, מבקר וחוקר הספרות הנודע, משמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ארה"ב. מירון פירסם מאות מחקרים ומאמרים, שכונסו בחלקם ביותר מעשרים ספרים שזיכו את המחבר בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1979) ובפרס ישראל לחקר הספרות העברית (1993). מירון ערך מהדורות אנדימיות של כתבי א.נ. גנסין (יחד עם ישראל זמורה) וח.נ. ביאליק, וזה למעלה מעשור עוסק הוא בפרסום מהדורה שלמה של כתבי אורי צבי גרינברג....
|
|
14.
|
|
אברהם סוצקוור, מגדולי המשוררים היהודיים בדורנו ומגדולי המשוררים החיים בישראל, חתן פרס ישראל לספרות (1985), כמעט אינו מוכר לקורא הישראלי. אפילו אותם קוראים המוכנים להטות אוזן לשירת יידיש כדי לשמוע בה הד לאנחה היהודית, למנגינת הכליזמר העיירתית, נרתעים משירה מורכבת, חכמה, ריגושית ושנונה זו, הרחוקה מן העממיות, שאנו נוטים לקשרה בלשון יידיש, כשם שסימפוניה של גוסטב מאהלר רחוקה משירי העם הבוהמיים שהובלעו בתוכה. סוצקוור, סימבוליט, וירטואוז לשון, אשף מוזיקלי, איש השנינה המטפיזית, זקוק לקורא שיהיה נכון לפגישה עם משורר עולמי ששורשו נעוץ בקרקע היהודית אך נופו פרוש על פני מרחבים גדולים. דן מירון ניסה להיפגש עם שירת סוצקוור במלוא ממדיה. נסיונותיו מגולמים בשלוש מסות ובחופן תרגומים של שירי המשורר המשובצים בספר זה....
|
|
15.
|
|
בספר שלפנינו שתי מסות נרחבות, המתארות שתי התחלות בשירה העברית: תחילתה של שירת הנשים העברית שהתפרצה אל ספרותנו (שקודם לכן לא ידעה אף משוררת אחת) ו"נתקבלה" ובמידה מסוימת "בוייתה" בשנות העשרים והשלושים; והוכעתה של "שירת תל-אביב", שאף היא חלה בראשית שנות העשרים והגיעה לביסוס ולקביעת-דפוסים בשנות השלושים. שתי המסות מתארות זירות של מאבקים, תהליכים דיאלקטיים של עיצוב מיתוסים תרבותיים – המיתוס של ה"נשיות" העברית והמיתוס של "העיר העברית". בשני המקרים מדובר בתופעות תרבותיות עזות קיום, עמוסות מתח וחותרות להבעה ולאישור עצמי, הנתקלות במחסומים לשוניים, תרבותיים, אסתטיים ואידיאולוגיים והנאבקות על זכותן לביטוי ולהכרה. שתי התופעות הללו אינן הוויות הסטוריות חתומות, אלא הן ממשיכות להתהוות ולהתפתח לנגד עינינו. בתיאור מסאי מלא תנופה וחיוניות מגיש לנו החוקר-המבקר הידוע תמונות רחבות, מרהיבות של נופי תרבותנו.
חידוש מפתיע ימצא הקורא ברשימה החותמת את הספר ובה תיאור מפגש ההתוודעות של דן מירון עם יוכבד בת-מרים. בכשרון מספר מעצב כאן המחבר את דמותה של המשוררת הגדולה. הפורטריט אפוף האורצל מביא את הספר לפורקן לאחר האור המושחז, המסמא, השפוך על מרחב העלילות של המסות הראשונות....
|
|
18.
|
|
סידרת המסות הראשונה של דן מירון על שלום עליכם ראתה אור בשנת 1959. לפני כמעט יובל. מאז הקדיש מירון לסופר היידי הנודע עשרות מאמרים ומסות ושלושה ספרים.
כל זאת מתוך מודעות מעמיקה והולכת הן למורכבות היחידה במינה של יצירת סופר שנחשב בשעתו לבדרן ולבדחן גרידא, והן למקומה המיוחד, ה"אסטראטגי", במערך הרחב של הספרויות היהודיות החדשות, המבקשות לתת ביטוי הולם לניסיון היהודי הייחודי במציאות המודרנית.
מירון משוכנע, שלצד פראנץ קפקא, שלום מעליכם הוא הסופר היהודי שנגע נגיעה עמוקה ביותר ברובד האנארכי, הכאוטי והאבסורדי המונח ביסוד הניסיון הקיומי היהודי, ושצותת יותר מכל סופר אחר לרחשים הניהיליסטיים הבוקעים ועולים מתוכו.
על דלותה של הספרותיות
שתפו אותישליחת קישור לספר בדואר אלקטרוני לחברים באמצעות תוכנת הדואר שלך, ללא טופס
בעוד שסופרים ומשוררים רבים הכירו הכרה עמוקה בכאוס היהודי ובטראגיות המשתמעת ממנו, שלום עליכם היה זה, אשר במיטב יצירתו נמנע מעימות הכאוס הזה עם פאראדיגמה של סדר, עם מערכת של נורמות, עם תביעה לשינוי ערכים ותיקון המעוות. תחת זאת הוא מצא בתוכו את הכוח להניח לכאוס "לדבר בעד עצמו", ואגב כך למחות כנגד אלה הבאים לעוקרו מן השורש באמצעות לבה מחרשה אידיאולוגית כלשהי - ציונית, סוציאליסטית, הומאניסטית.
כל זה מסתתר בסיפורי שלום עליכם מתחת לשכבה קומית מופלאה בהרכבה ומתעתעת בכפלי פניה, אשר אותה יש לקלף בזהירות לשם חישוף הגרעין האפל. מירון עושה זאת במסה שלפנינו, שהיא בבחינת קריאה פרשנית של סיפור קצר אחד (המובא בראשית הספר במלואו בתרגום חדש); קריאה שהויה, אפית, המתפתחת בקצב איטי משל עצמה, והמגלה את מירון כפרשן המובהק של יצירת שלום עליכם בזמננו....
|
|
19.
|
|
רק ביצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית-היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, 'שמשון הנזיר' ו'חמישתם', וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר-המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו.
בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז'בוטינסקי לשני חלקיה – הסיפורת והשירה – ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את 'דחף המשחק' כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות 'מעשים בלתי נחוצים', וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק בעניינים 'בלתי נחוצים' דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה'מלאכותיות' שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים....
|
|
20.
|
|
השירה העברית הקדם-ישראלית מתרחקת והולכת מבני דורנו. עם זאת, רק המגע החי עימה יבטיח את העומק והיציבות של תרבותנו הספרותית. דרושים בדחיפות מסעות "גילוי מחדש" של השירה של תמול ושלשום.
דן מירון, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית 1993, עורך בספר זה חמישה מסעות כאלה בחמש מסות מקיפות, מתוזמרות בעושר ובדייקנות וכתובות בתנופה כמעט "סיפורית".
במרכז הספר – מסת פרשנות עתירת תגליות על "אנקראון על קוטב העיצבון" של אצ"ג. לצידה – מסות על ביאליק, יהודה קרני, אברהם חלפי וגבריאל פרייל. בכל אחת מהן – תובנות חדשות וחדירות מקוריות אל ליבן של חטיבות שירה עברית מעולה....
|
|
21.
|
|
בספר זה מכונסת סידרה של מסות המבקשות להאיר את ההישגים האמנותיים ואת המסר האנושי המוסרי הגלומים ביצירות הסיפורת של יהודית הנדל. המסות נכתבו בזמנים שונים, אבל הן פורשות מסכת רצופה אחת, שבה מסתמן מהלך ההתפתחות הממושך והמרתק של הסיפורת של הנדל מראשיתה, דרך תחנת - הביניים המיוחדת במינה, "הכוח האחר", ועד לסיפורי "כסף קטן", "ארוחת בוקר תמימה" והנובלה "הר הטועים". אגב סימון מהלך זה מבררות המסות את עיקרי אמנותה של הנדל ואת מקומה הייחודי בסיפורת הישראלית. הנדל הגיעה לסיפורת כבר בראשית דרכה כשהיא נושאת בתוכה רגישויות ותובנות שהיו הרבה מעבר לאלה של בני דורה, ואיפשרו לה להמיס ולהתיך מחדש את המיבנים הסיפוריים המוצקים - מדי שהעמידה הספרות הישראלית בראשיתה. בכך יכלה היא להיות אחת המבשרות והיוצרות של פרוזה ישראלית חדישה, גמישה ורב - קולית, פחות בטוחה באמיתותיה, ויותר פתוחה לסוגסטיות ולאפשרויות אחרות. היא פיתחה כבר מראשית דרכה, אבל ביתר שאת ויכולת בסיפוריה המאוחרים, סיפורת שהיא שיאה של הפרוזה המטונימית העברית, זו המצביעה על הכלל באמצעות הפרט והמאירה את הטפל והזוטי עד שהעיקר והמרכזי מזדהרים דרכו. באמצעות פואטיקה של מיבנים רפויים, פתוחים, מטונימיות מתפתחות ו"חולשה" תחבירית מכוונת היתה הנדל לאחת ממייסדות ה - Ecriture Feminine (הכתיבה הנשית) העברית במובני המלא והמושכל של המושג, היינו, לא כתיבה של נשים על נשים, אלא כתיבה המשחררת את המבע מן "הסדר הסימבולי" הממקד והמשתלט של הגניוס הגברי, והמציע תחתיו שפה סיפורית בלתי הירארכית ובלתי ריכוזית, שפה "נזילה", מפני שהיא שוויונית, שפה המשווה לחלקי המציאות, גדולים כקטנים, ערך דומה ואינה מדרגת אותם דירוג של חשיבות. הנדל היא אחת המספרות הישראליות החשובות ביותר - למרות האופנה הספרותית המעמידה ב"מרכז" מספרים פחותים ממנה בהרבה, שמורשתם ההיה תהיה קטנה לאין ערוך מזו הכלולה בשמונה הספרים הדקים שפירסמה היא במהלך המישים שנות יצירה מאומצת ומתמשכת - מפני שמעל לכל היא פיתחה פואטיקה של "כוח חלש", לא רק מפני שהתבקשה לה הבעה אמנותית שונה מזו הנהוגה בספרות בטוחה מדי בעצמה, אלא מפני שהלמה סוג מיוחד של מוסריות, שעיקרה פתיחות וקשב למצוקה האנושית, לחלש, לדהוי, לפגיע ולזר, מוסריות העוברת כחוט השני השזור בעומק מטווה כל יצירתה. ד.מ....
|
|
22.
|
|
ההוצאה לאור של כתבי אורי צבי גרינברג חוללה מפגש מפתיע בין דורות קוראים אשר לא ידעו את המשורר וכאילו היו גם רחוקים ומנותקים ממנו, ובין שירתו, שאין דומה לה בהיקף, בעומק ובמתח רגשי ורעיוני. פגישה זו עוררה צורך מידי למסור לקוראים האלה מעין מורה-דרך תמציתי, לשם ראשית התמצאות בעולמו הנרחב והמסובך של המשורר. בעוד המחקר הדקדקני ממשיך במיפוי מפורט של תחומים שונים בעולם זה, הכרח היה להציג לפני הקורא את המרחב כולו - ולו גם ממעוף הציפור - בתוך תוואי כולל התפתחותי-כרונולוגי, שגם רקע התקופה הסוערת משתקף בו. דן מירון, החוקר המובהק של שירת אצ``ג, שהשקיע אצ``ג, שהשקיע שנים רבות בההדרת הכתבים והעמיד מהדורת כתבים הנחשבת מופתית, מנסה בספר מבוא זה להיענות לצורך הזה. על סמך עיון של עשרות שנים ביצירת המשורר ובספרות המחקר והביקורת העוסקת בה, הוא פורס לפני הקורא את נופה המרהיב של יצירת אצ``ג, שמרחפת מעליו הדמות היחידה במינה של המשורר-הלוחם-הנביא. מירון סוקר את התפתחות יצירת אצ``ג בשלמותה - אמנם ללא פירוט יתר, אך מתוך עמידה על העיקר בכל תחום ותקופה - ברצף של דברים בהירים ומושכים את הלב, שנועדו לקוראים שאינם אנשי מקצוע בחקר השירה, אבל הם מסוגלים ליהנות מפ?רותיו הניתנים כאן ללא גינוני מלמודות. הקורא בספר ימצא את עצמו טס מעל ים היצירה האצ``גית - האוקיינוס הלא שקט של השירה עברית....
|
|
25.
|
|
תיעוד של מפגשים וחלופת מיילים שהחלה ב–2011 בין חברים - טייסים לשעבר, מדענים, אנשי עסקים ואנשי רוח - בעקבות מחאת האוהלים, והתרחבה למשתתפים נוספים, שדנים בדילמות של החיים בישראל...
|
|
27.
|
|
מחקר מקיף זה עוקב בפירוט אחר דרכו המפותלת של ח. נ. ביאליק במשך עשור הראשון של יצירתו הפיוטית....
|
|
29.
|
|
לא רק פירוש חדשני ומבריק של ``הכנסת כלה``, יצירתו המוזרה והמופלאה ביורת של ש``י עגנון, מובא לפני הקורא במסת - מחקר זו של דן מירון, אלא גם דיון בשאלות היסוד הנוגעות לעצם מהותם של סיפור ושל ה``חוקים`` או ה``דקדוק`` המשמשים ביסודו. המסה מכילה יסודות של מחקר ספרותי היסטורי מדוקדק של פרשנות טקסטואלית מפורטת, של פולמוס ביקורתי מקיף ושל מיפוי תרבותי. אולם היא מתיכה את כל היסודות האלה לרצף, שהוא בעצמו מעין סיפור מסתעף והולך, המגיע לשיאו, בסופו, במשהו מעין עיקוב בלשי אחרי שורשי זהותו של גיבור ``הכנסת כלה``, רבי יוזיל חסיד, והמניעים הנסתרים של מעשיו ומחדליו. בעוד המסה ממוקדת, בין השאר, בבעיית הז`אנר הרומניסטי, בשאלת יחסו הבעייתי של עגנון אליו, ובנסיונותיו בהעמדת מעין אנטי רומאן או רומאן שכנגד, כותב החוקר-המבקר אותה עצמה כמין ``רומאן`` דיוני-ביקורתי, שהוא, בהכרח, גם אנטי-רומאן. ב``הסתכלות ברבנכר`` מנסה דן מירון לחדש את קריאתו בעגנון בעיניים ``נוכריות``. תוך כדי כך הוא מתעמת עם ביקורת עגנון בכללה, מרענן אותה בדרך ההזרה וקובע מחדש את ``סדר היום`` שלה על בסיס עדכני....
|
|
30.
|
|
דן מירון מנתח מיצירות אלתרמן, רטוש, יזהר שמיר-ביבליוגרפיה ומפתח יצירות....
|
|
38.
|
|
ההוצאה לאור של כתבי אורי צבי גרינברג חוללה מפגש מפתיע בין דורות קוראים אשר לא ידעו את המשורר וכאילו היו גם רחוקים ומנותקים ממנו, ובין שירתו, שאין דומה לה בהיקף, בעומק ובמתח רגשי ורעיוני. פגישה זו עוררה צורך מיידי למסור לקוראים האלה מעין מורה - דרך תמצית', לשם ראשית התמצאות בעולמו הנרחב והמסובך של המשורר. בעוד המחקר הדקדקני ממשיך במיפוי מפורט של תחומים שונים בעולם זה, הכרח היה להציג לפני הקורא את המרחב כולו - ולו גם ממעוף הציפור - בתוך תוואי כולל התפתחותי - כרונולוגי, שגם רקע התקופה הסוערת משתקף בו. דן מירון, החוקר המובהק של שירת אצ"ג, שהשקיע שנים רבות בההדרת הכתבים והעמיד מהדורת כתבים הנחשבת מופתית, מנסה בספר מבוא זה להיענות לצורך הזה. על סמך עיון של עשרות שנים ביצירת המשורר ובספרות המחקר והביקורת העוסקת בה, הוא פורס לפני הקורא את נופה המרהיב של יצירת אצ"ג, שמרחפת מעליו הדמות היחידה במינה של המשורר - הלוחם - הנביא. מירון סוקר את התפתחות יצירת אצ"ג בשלמותה - אמנם ללא פירוט יתר, אך מתוך עמידה על העיקר בכל תחום ותקופה - ברצף של דברים בהירים ומושכים את הלב, שנועדו לקוראים שאינם אנשי מקצוע בחקר השירה, אבל הם מסוגלים ליהנות מפרותיו הניתנים כאן ללא גינוני מלומדות. הקורא בספר ימצא את עצמו טס מעל ים היצירה האצ"גית - האוקיינוס הלא שקט של השירה העברית....
|
|
39.
|
|
בספר זה כינס דן מירון מבחר מן הפרוזה הבלתי מחקרית שלו. מירון הוא לא רק מבכירי החוקרים של הספרויות היהודיות בזמננו, אלא גם אמן הפרוזה העברית הדיונית האלגנטית וחריפת המבע, סופר המשכיל ליצור שיח בהיר ומרתק משוחרר מכל עומס של ז´רגון מקצועי ובה בעת גם מדויק ומעמיק. מירון מציג בפני הקורא תופעות ספרותיות תרבותיות וחברתיות שיש בהן כדי לעניין קהל קוראים רחב. הספר הוא רצף של דברי פרוזה "מעורבת" תרתח משמע- פרוזה הנכתבת מתוך עמדה של מעורבות ושייכות לתרבות הנדונה והנבחנת במסות, ופרוזה שנכתבה במסגרת סוגים דיוניים שונים- ביקורת ספרות, ביקורת התרבות, ביקורת החברה, דיוקנאות אנשי רוח ופרקי זיכרונות ספרותיים....
|
|
45.
|
|
מונים שנה לאחר צאתו לאור של כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן, אפשר וגם צריך להודות כי זה המסעיר מספרי השירה העברית הישראלית. יש כמובן ספרי שירה עבריים שמדרגתם האמנותית אינה נופלת משלו, אבל אין מרהיב, מפתיע, מוזר וּוירטואוזי כמותו. עם הוצאתו לאור הוא התקבל בהערצה בלב הנוער הארץ ישראלי, אך לאחר ימי דור, משהונחו היסודות של השירה הישראלית על רקע ימי החולין שלאחר הקמת המדינה, הואשם ביופי מופרז וקר ובניכור מחיי האדם הממשי. דן מירון ואריאל הירשפלד טוענים שה"האשמות" מבוססות על אי הבנה של שני היסודות בשירת כוכבים בחוץ, שעליהם בעיקר נמתחה הביקורת: המוזיקליות הסוחפת, הסדורה והמושלמת של השירים והשפה הפיגורטיבית הצבעונית שלהם. בשני יסודות אלה החוקרים מגלים את הקשב הרגשי העילאי ואת האחריות המוסרית הכבדה שליוו את יצירת כוכבים בחוץ, שיש לראות בהם תוצאה של משבר רוחני בחייו האמנותיים והפוליטיים של המשורר, שהיה בבואה של משבר המודרניזם בכללותו. ספר זה אולי לא יחתום את הוויכוח על כוכבים בחוץ, אבל הוא יתעל אותו לאפיק מחשבה חדש, לשיח רחב אופק ומדויק יותר מזה שהתנהל בו עד כה; שיח זה יחשוף את מה שיכול להתגלות בספר דווקא בימינו אלה, ימי המשבר הגורלי ביחסי האדם עם הטבע והסכנה הגוברת לשלמותו של צלם האדם. דן מירון הוא גדול חוקרי הספרות העברית החדשה, הבונה זה שישים שנה את תיאורה המקיף של יצירת אלתרמן ומפרש את מקומה בתרבות הישראלית. ספרו פרפר מן התולעת הוא רומן מחקרי – ביוגרפיה רוחנית של אלתרמן בצעירותו, השזורה בהתפתחותה של הישראליות. אריאל הירשפלד הוא חוקר ומבקר ספרות ותרבות, ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו ומסותיו בתחומי השירה, המוזיקה, המקום והלשון מצטיינים במקוריות ותעוזה פורצות דרכים ומחשבה ובכישרון נדיר לשלב בין תחומי הידע השונים, במקומותינו ובעולם הגדול. בין ספריו: כינור ערוך – לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק (עם עובד 2011); לקרוא עת עגנון (אחוזת בית 2001)....
|
|
78.
|
|
בשירה העברית החדשה אין עוד ספר שירים, זולת שמחת עניים (1941), שצמחה סביבו הילה. גם הבקיאים והמומחים, קולם משתנה להרף עין באומרם "שמחת עניים". אפילו המבקרים המושבעים של אלתרמן, וגם אלה שמרדו בו ויצאו נגד דרכו בשירה, החריגו את שמחת עניים.
שמחת עניים משך פרשנים רבים בשמונים שנות חייו, ופירושיהם, בייחוד סביבו, יצרו גם ריחוק וחשש. דווקא סביב שמחת עניים חפרה הביקורת מעין חפיר עמוק. שתי המסות הכלולות בספר הזה מבקשות לבנות גשר מעל החפיר הלמדני הזה.
המסה "לשמחה מה זו עושה? – שמחת עניים מאת נתן אלתרמן בזמנה ובסביבתה", הפותחת את הספר, בונה גשר רחב בין דורנו לזמן היווצרם של השירים ונוטעת אותם בהקשרם המורכב – בחייו האישיים של אלתרמן בתקופה שבאה מיד לאחר פרסום ספר שיריו הראשון – כוכבים בחוץ (1938). החישוף המדוקדק של ההקשר ההיסטורי והתרבותי, מלמד גם על מה שאי אפשר לומר על הספר, כגון שהוא עוסק בשואה.
המסה "כַּצַּוָּאר אַחֲרֵי הַחֶבֶל – שיח האהבה בשמחת עניים" מביאה קריאה אחרת בשירי שמחת עניים, קריאה שבאה מהעכשיו ופונה לקוראים עכשוויים כדי לחשוף את מה שטמון לא רק בהקשרה ההיסטורי של היצירה.
דן מירון הוא גדול חוקרי הספרות העברית החדשה, הבונה זה שישים שנה את תיאורה המקיף של יצירת אלתרמן ומפרש את מקומה בתרבות הישראלית. ספרו פרפר מן התולעת הוא רומן מחקרי – ביוגרפיה רוחנית של אלתרמן בצעירותו, השזורה בהתפתחותה של הישראליות.
אריאל הירשפלד הוא חוקר ומבקר ספרות ותרבות, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו ומסותיו בתחומי השירה, המוזיקה, המקום והלשון מלווים את התרבות הישראלית זה שנות דור.
ספרם המשותף של דן מירון ואריאל הירשפלד הכוכבים לא רימו: כוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן קריאה מחדש יצא לאור בספריית אופקים (2019)...
|
|
81.
|
|
השירה הישראלית כיום כמוה כערימת הדוקים לאחר שפוזרה אקראית בידי המשחקים. בוודאי ייתכן הסבר פיזיולוגי-סיבתי של התפזורת; אולם ההנחה שעליה המשחק (הנקרא במקומות רבים "המשחק היפני") מבוסס,היא, שנקודת המוצא של הפעילות המשחקית והתחרות הכרוכה בה היא המציאות הראנדומאלית וה"כאוטית" של כפיסי העץ או השן. תפקידו של המשחק הוא להמעיט ככל האפשר את אי הסדר על ידי הרמה איטית, זהירה ומיומנת של כל אחד מן הכפיסים בפני עצמו, ללא שהרמה זו תחולל תזוזה כלשהי בכפיסים שנותרו ובצורה זו תרבה את אי הסדר תחת שתמעיט אותו. כך, נראה לי, צריכה להיות אחת הקריאות האפשריות והדרושות בשירת המשוררים הישראליים, המלה העברית "דוק" מקורה בשורש דו"ק, שממנו נגזרים הפועל די"ק ושם העצם דיוק. ההתבוננות הזהירה והמפורטת בשירת כל אחד מן המשוררים הנדונים בספר אכן חותרת לדיוק.
הספר דן ביצירתם של משוררים ומשוררות ישראליים בוגרים, בני הדור השני או השלישי במסעה הדורי של השירה הישראלית למן ייסודה בשנות החמישים של המאה הקודמת - כולם חיים ופעילים – שכבר עברו במהלך עבודתם כיברת דרך ארוכה למדי, גילו יכולת התפתחות וגיבוש, ודמותם הפיוטית הרב-ריבדית כבר ניתנת לאיפיון תימאטי ופואטי. האם ניתן להבחין כיום באיזה סדר או תבנית משותפים, תקופתיים, המונחים בתשתית שירתם? הסיווג העתונאי המקובל של זני השירה הישראלית העכשווית הוא פסבדו סוציולוגי: שירה "פוליטית", "מזרחית", "להט"בית", "דתית", "סביבתית" (או "אקו-פואטית"), "ניו-אייג'ית" וכו'. ואכן המסות שבספר מתרכזות במשוררים ובמשוררות היכולים להיחשב לנציגי המשבצות האלו. אולם הבחינה המדוקדקת של הטקסטים שכתבו מגלה שהאיפיונים שמציעות אותן משבצות נוגעים רק בשיכבה חיצונית של היצירה השירית עצמה, ושמשוררים הנחשבים לבני "קבוצה" אחת יכולים להיות בפועל השירי שונים זה מזה לחלוטין. לכן נחקרת כאן שירתו של כל אחד מגיבורי הספר בפני עצמה ועל פי החוקיות הייחודית המתגלה בה בתוכה. זאת, למרות שההתחשבות בהקשר החברתי והתרבותי של שירת כל משורר וברקע ההיסטורי שלה גם היא לא הוחסרה מן הדיון. מכאן הזיקה של הספר בכללו למשל ה"דוקים"....
|
|
82.
|
|
ס" יזהר כתב על מחקרי גנסין של דן מירון:
זו קריאה שכל סופר יוכל להשתבח בה, מדויקת עניינית, רחבת ידע מהימן, כתובה בשטף ובחום של מתווכח, המעמיד ברור את ראייתו שלו ואת אופן הארתו שלו את הדברים וקשירת קשרים שקודם לא שמו אליהם לב, באותה קריאה אטית המגלה את פרטי המטווה בלי לאבד את מראה האריג כולו, באותה קריאה שהיא דוגמה גם לקורא גם למחבר וגם לחוקר, ואין כאן עוד "פייפר אקדמי" חבוט ומעצבן אלא יצירה על יצירה, וכל כך ניכרים הדברים איך נושא דבריך אחז בך ברצינות ובחשיבות ובהתפעלות ומה שלפניך איננו עוד סיפור אלא דבר חשוב לך ומעניין אותך כדבר מרכזי בקשב שלך ולא כמי שמדליק את העששית הישנה של גנסין שבמעט כבתה אלא כמי שמתגאה בהציגו לפני הקורא יצירת אומנות יפה, ומתפאר במושא אהבתו. והצירוף הזה של חם וקר, של ידיעה בדוקה, מבוססת ומקיפה, ושל נלהבות של מאזין מתמכר למוסיקה האהובה שלו, הוא צירוף די נדיר בכללו, ואתה עושה בו מסע אל תוך הנפלא....
|
|
83.
|
|
ספרון זה מכיל כמה פרקים מתוך סיפור חיי בספרות העברית, שהחלו לפני יותר משבעים שנה. הוא מתרכז בחוויות מוקדמות של התוודעות לכמה מן המשוררים, שמהם ומיצירתם למדתי מה היא שירה: אורי צבי גרינברג, אבות ישורון ויוכבד בת־מרים, וראש לכול – נתן אלתרמן. כותרת הספר, "במבחן מבטם של האבות", שאולה מכותרת מאמר – אולי פורץ דרך – שפרסמתי בספטמבר 1954, בטרם מלאו לי עשרים.
הסיפורים אינם באים להחליף ניתוח מחקרי ביקורתי של יצירות המשוררים. עם זאת, הם גם אינם סיפורי זיכרון אנקדוטליים גרידא. הם מנסים למסור משהו מתמצית הזהויות של המשוררים העומדים במרכזם וכן לתאר את המרחב האנושי-היסטורי שבו פעלו: מקום, זמן, אנשים והמתחים הנובעים מכל אלה. מעבר לכך נעשה כאן מאמץ למסור משהו אישי הקשור בתחושת המגע הישיר עם המשוררים; משהו המכונה בסיפורים מדי פעם "מוזיות", שיכרון קל, תחושה מאגית. אפשר לתארו גם כהרחבה פתאומית של התודעה, ואולי, בפשטות, כסוג של התאהבות.
באורח בלתי נמנע מספרים הסיפורים לא רק על המשוררים מושאי ההתבוננות, אלא גם – יסולח לי – על המתבונן בהם. אין מנוס מן הקשר בין המראה הניבט לעין המביטה, בייחוד אם תהליך הראייה והנראות נמשך במשך שבעה או שמונה עשורי חיים. / דן מירון...
|
|
84.
|
|
שתי הנקמות המאוחרות של פרנץ קפקא או: מדוע דרוש לעם העכברים "משורר לאומי" היא מסה מחקרית, הנקראת בחלקה כנובלה היסטורית, שבה חושף חוקר ומבקר הספרות דן מירון את הקשר האנטגוניסטי בין פרנץ קפקא ויצירתו לבין הספרות העברית בת זמנו, שביאליק היה הדמות הבולטת בה – כל זאת על רקע תיאור ברלין ה"עברית" השוקקת של שנות העשרים של המאה הקודמת.
הקשר הזה לא הוכר עד כה בחקר קפקא, שהסתעף למעין מדע ספרותי בפני עצמו, וסימונו מאפשר הבנה חדשה של חשיבתו הספרותית של קפקא ופרשנות חדשה של כמה מיצירותיו, ובעיקר של האחרונה שבהן, סיפור המופת יוזפינה הזמרת, או עַם העכברים.
בצורה זו תורמת המסה תרומה מקורית הן ל"קפקאולוגיה", הן להבנת ההקשר הרחב של הספרות העברית של ראשית המאה העשרים ולתפקיד שמילא בהקשר זה המושג "משורר לאומי"....
|
|
85.
|
|
במסה מחקרית זו ניתנת הדעת למשמעותו של ציטוט כמו-אקראי ב"תמול שלשום" מאת עגנון מתוך "פאוסט" לגתה; בדיקה מדוקדקת מעלה מערכת שלמה של קשרים ונקודות דמיון בין סיפורם של יצחק קומר והכלב בלק ובין הטרגדיה הקלסית "שֶפִּייט פַּייטנם", כלומר שכתב משוררם הקלסי של הגרמנים. הדמיון בין שתי היצירות, שלא הובחן עד כה, מפתיע ומאתגר.לאחר גילוי הקשר בין שתי היצירות והעיון במשמעותו, נשאלות במסה כמה שאלות הגותיות עקרוניות בדבר טיבה ומהותה של הטרגדיה המודרנית, הנבדלת הבדל נחרץ מזו הקלסית – בין שהיא מעמידה במרכזה גיבור שאינו "נעלה מעל לממוצע" (כמו ב"מאדאם בובארי" של פלובר או ב"תמול שלשום"), ובין שהיא סוטה מן המהלך העלילתי הטרגי (מַעבר מהצלחה לכישלון ולאסון) ומאפשרת לגיבור, על אף ה"פגם" הטרגי שבו, לחיות חיים חדשים ולהינצל מן התופת המחכה לו.המסה, הפותחת במחקר דקדקני וספציפי בתחום הספרות המשווה, מתפתחת להגות ספרותית רחבת היקף, שעניינה בקשרים בין המבע הספרותי, הז'אנר, והמצב האנושי.
דן מירון, חוקר הספרויות היהודיות והמבקר הספרותי הנודע, הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית ולספרות משווה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק....
|
|
![הפרידה מן האני העני - מהלך בהתפתחות שירתו המוקדמת של חיים נחמן 1891-1901 [בלוית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני] - דן מירון](/bookimages/covers11/112784.jpg "הפרידה מן האני העני - מהלך בהתפתחות שירתו המוקדמת של חיים נחמן 1891-1901 [בלוית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני] - דן מירון")
