דן מירון

דן מירון

סופר


1.
2.
אם יש תחום שאת אשר התחולל בו מאז המאה שעברה אפשר לכנות רנסנס - הרי זו הספרות העברית. אותה ספרות שנטלה על עצמה במודע תפקיד לאומי של "צופה לבית ישראל", ואשר בלעדיה לא היתה השפה העברית שבה לתחיה. דן מירון, מן המעמיקים והמקוריים בין חוקרי ספרותנו, בוחן מה היתה "הרפובליקה הספרותית" העברית בראשית המאה הנוכחית, עם חילופי הדורות הספרותיים. הוא תוהה על מבוכותיה ותר אחר סגולותיה וכיווניה. הוא שואל לטיבן של קבוצות הסופרים וה"אסכולות" בהתיחס אל הדורות הספרותיים: מה היה הגורם המשותף שקבע את מעמד הקבוצה כקבוצה והדור כדור? ואיך נתגלו על רקע זה קווי האופי הייחודי של כל יוצר כפרט? וכל אלה בהקשר ההיסטורי, החברתי והלאומי. ספר, שכעדותו של המחבר, הריהו כרך ראשון במעין "רומן נהר" מחקרי שילווה את התפתחותה של הספרות העברית במאה העשרים בארצות השונות שהיא קנתה לה אחיזה בהן ובנופים האנושיים השונים. ...

3.
ערכו: דן מירון, אוריאל אופק, חיה הופמן, שמואל טרטנר, זיוה שמיר, חנה שמרוק, רות שנפלד...

4.
5.
6.
רק ביצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית-היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, 'שמשון הנזיר' ו'חמישתם', וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר-המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו. בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז'בוטינסקי לשני חלקיה – הסיפורת והשירה – ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את 'דחף המשחק' כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות 'מעשים בלתי נחוצים', וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק בעניינים 'בלתי נחוצים' דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה'מלאכותיות' שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים....

7.
בספר זה כינס דן מירון מבחר מן הפרוזה הבלתי - מחקרית שלו. מירון הוא לא רק מבכירי החוקרים של הספרויות היהודיות בזמננו, אלא גם אמן הפרוזה העברית הדיונית האלגנטית וחריפת המבע, סופר המשכיל ליצור שיח בהיר ומרתק - משוחרר מכל עומס של ז'רגון מקצועי ובה בעת גם מדוייק ומעמיק. שבו הוא מציג בפני הקורא תופעות ספרותיות, תרבותיות חברתיות שיש בהם כדי לעניין קהל קוראים רחב ומגדיר את עיקרן ואת משמעותן בממדיה הרחבים ביותר. הספר הוא רצף של דברי פרוזה "מעורבת" תרתי משמע: פרוזה הנכתבת מתוך עמדה של מעורבות ושייכות לתרבות הנדונה והנבחנת במסות, ופרוזה שנכתבה במסגרת סוגים דיוניים שונים: ביקורת ספרות ("שוטפת" ועקרונית), ביקורת התרבות, ביקורת החברה, דיוקנאות אנשי רוח, פרקי זכרונות ספרותיים. נכללו כאן מסות שנעשו כבר לאבני יסוד במחשבה התרבותית הישראלית בת ימינו, כגון המסה "אם לא תהיה ירושלים", שהגדירה בשביל דור שלם את משבר הזהות הישראלית כפי שהשתקף בעימות ההיסטורי הממושך בין תל אביב לירושלים; או המסות על כרוז היסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה ועל אמנות הפזמון והזמר של נעמי שמר. הוא כולל גם הפתעות כמו הדיון ברומן הבלשי הישראלי, המגיע למסקנה שרק תוספת של קוי היכר "נוצריים" לזהות הישראלית מסבירה את הפופולריות שלו. הספר מציע לקורא קריאה מהנה, מעוררת למחשבה, מגלה היבטים חדשים בנופים אשר לכאורה כבר היכרנום, ופותחת פתחים לעבר נופים פחות מוכרים....

8.
בספר זה מכונסת סידרה של מסות המבקשות להאיר את ההישגים האמנותיים ואת המסר האנושי המוסרי הגלומים ביצירות הסיפורת של יהודית הנדל. המסות נכתבו בזמנים שונים, אבל הן פורשות מסכת רצופה אחת, שבה מסתמן מהלך ההתפתחות הממושך והמרתק של הסיפורת של הנדל מראשיתה, דרך תחנת - הביניים המיוחדת במינה, "הכוח האחר", ועד לסיפורי "כסף קטן", "ארוחת בוקר תמימה" והנובלה "הר הטועים". אגב סימון מהלך זה מבררות המסות את עיקרי אמנותה של הנדל ואת מקומה הייחודי בסיפורת הישראלית. הנדל הגיעה לסיפורת כבר בראשית דרכה כשהיא נושאת בתוכה רגישויות ותובנות שהיו הרבה מעבר לאלה של בני דורה, ואיפשרו לה להמיס ולהתיך מחדש את המיבנים הסיפוריים המוצקים - מדי שהעמידה הספרות הישראלית בראשיתה. בכך יכלה היא להיות אחת המבשרות והיוצרות של פרוזה ישראלית חדישה, גמישה ורב - קולית, פחות בטוחה באמיתותיה, ויותר פתוחה לסוגסטיות ולאפשרויות אחרות. היא פיתחה כבר מראשית דרכה, אבל ביתר שאת ויכולת בסיפוריה המאוחרים, סיפורת שהיא שיאה של הפרוזה המטונימית העברית, זו המצביעה על הכלל באמצעות הפרט והמאירה את הטפל והזוטי עד שהעיקר והמרכזי מזדהרים דרכו. באמצעות פואטיקה של מיבנים רפויים, פתוחים, מטונימיות מתפתחות ו"חולשה" תחבירית מכוונת היתה הנדל לאחת ממייסדות ה - Ecriture Feminine (הכתיבה הנשית) העברית במובני המלא והמושכל של המושג, היינו, לא כתיבה של נשים על נשים, אלא כתיבה המשחררת את המבע מן "הסדר הסימבולי" הממקד והמשתלט של הגניוס הגברי, והמציע תחתיו שפה סיפורית בלתי הירארכית ובלתי ריכוזית, שפה "נזילה", מפני שהיא שוויונית, שפה המשווה לחלקי המציאות, גדולים כקטנים, ערך דומה ואינה מדרגת אותם דירוג של חשיבות. הנדל היא אחת המספרות הישראליות החשובות ביותר - למרות האופנה הספרותית המעמידה ב"מרכז" מספרים פחותים ממנה בהרבה, שמורשתם ההיה תהיה קטנה לאין ערוך מזו הכלולה בשמונה הספרים הדקים שפירסמה היא במהלך המישים שנות יצירה מאומצת ומתמשכת - מפני שמעל לכל היא פיתחה פואטיקה של "כוח חלש", לא רק מפני שהתבקשה לה הבעה אמנותית שונה מזו הנהוגה בספרות בטוחה מדי בעצמה, אלא מפני שהלמה סוג מיוחד של מוסריות, שעיקרה פתיחות וקשב למצוקה האנושית, לחלש, לדהוי, לפגיע ולזר, מוסריות העוברת כחוט השני השזור בעומק מטווה כל יצירתה. ד.מ....

9.
אברהם סוצקוור, מגדולי המשוררים היהודיים בדורנו ומגדולי המשוררים החיים בישראל, חתן פרס ישראל לספרות (1985), כמעט אינו מוכר לקורא הישראלי. אפילו אותם קוראים המוכנים להטות אוזן לשירת יידיש כדי לשמוע בה הד לאנחה היהודית, למנגינת הכליזמר העיירתית, נרתעים משירה מורכבת, חכמה, ריגושית ושנונה זו, הרחוקה מן העממיות, שאנו נוטים לקשרה בלשון יידיש, כשם שסימפוניה של גוסטב מאהלר רחוקה משירי העם הבוהמיים שהובלעו בתוכה. סוצקוור, סימבוליט, וירטואוז לשון, אשף מוזיקלי, איש השנינה המטפיזית, זקוק לקורא שיהיה נכון לפגישה עם משורר עולמי ששורשו נעוץ בקרקע היהודית אך נופו פרוש על פני מרחבים גדולים. דן מירון ניסה להיפגש עם שירת סוצקוור במלוא ממדיה. נסיונותיו מגולמים בשלוש מסות ובחופן תרגומים של שירי המשורר המשובצים בספר זה....

10.
ספרות יידיש החדשה, כמו אחותה העברית, צמחה מתוך תמורות מהפכניות שחלו בחיים היהודיים ההיסטוריים ואף דיברה בשם תמורות אלו והערכים הגלומים בהן. כמו הספרות העברית היא דיברה אפוא אל העם היהודי ועליו. אולם שלא כספרות העברית היא דיברה בלשונו של העם, ומשום כך לא יכלה מעולם להתייחס אליו כאל נמען ומושא בלבד. הוא היה בה לא רק המדובר אלא גם הדובר. היא אמנם באה אל היהודי המסורתי להשכילו ולשנותו, אבל ברצונה וגם שלא ברצונה היא הניחה גם לו לומר את דברו. בתוך כך אירע לה לא אחת, שהדבר שאמר היהודי המדובב שלה היה חריף וחתרני, תוקף אותה, את הספרות, ואת הערכים שבשמם דיברה, וכופר בסמכותה. קולו של ה"אחר" גבר בה לעיתים על קולו של ה"אני". כמובן, ה"אחר" לא היה אלא ה"אחר" חבוי בתוך ה"אני", שהרי הסופר היידי לא היה אלא "נוסע מחופש", איש אירופי מלובש כ"אשכנזי", אלא שמלבושו מסתיר בקושי את הילד או הנער היהודי המסלסל בפאותיו, שנעשה, כביכול, זר. ביצירתו של שום סופר יהודי לא נשמע קולו של ה"אחר" בכל עוצמת הדהודו כפי שהוא נשמע ביצירתו של שלום עליכם. היהודי המדבר ביצירה זו, ככל שהוא משתקף בעד השפופרת של הקומדיה (ובכך הוא ממחיש את הסתכלותו של הסופר בו), הריהו תמיד גם גיבורהּ של טרגדיה ומחזה נקם. המסה המרכזית שבספר זה באה לחשוף את מחזה הנקם של היהודי במסַפּרוֹ, בספרות עצמה, והוא המרכיב העיקרי במשקע האפל שבתחתית המשקה הבהיר שמגיש לנו שלום עליכם ביצירותיו. המסות האחרות שבספר באות אף הן לגלות כיצד "מקלפת" ספרות יידיש במיטבה את הקליפה הנוצצת והקשיחה של המודרניות מעל היהודי בן הזמנים החדשים וחושפת מתחתיה את הגרעין הרך של היהודי ההיסטורי, בייחוד את גרעינו הפגיע של הילד היהודי. דן מירון, מחבר הספר, הוא חוקר נודע של ספרויות היהודים בזמנים החדשים. מחקריו על ספרות יידיש בכללה ועל יצירת שלום עליכם בפרט ראו אור ביידיש, בעברית ובאנגלית והקנו לו מעמד של בר-סמכא בתחום זה כבתחומים האחרים. עורכ/י הסדרה: אלי שאלתיאל ...

11.
12.
שלום עליכם היה לא רק גאון הכתיבה ההומוריסטית, אלא במידה לא פחותה גם גאון הכתיבה המדוברת. במיטב יצירותיו הוא לא רק "תיאר" את העולם האנושי שעליו כתב, אלא גם כאילו פרץ היישר מתוכו, ממעמקיו הנסתרים ביותר- כמו בְאֵר אַרְטֶזִית- בצורת שטף אדיר של דיבור אנושי ססגוני, עתיר מקצבים. דיבור זה לא היה רק "ראי החיים", אלא גם המשכם הישיר, ומשום כך הוא גם לא התרחש בחלל ריק. כשם שהוא נבע מעומק החיים כך הוא יצר סיטואציה של חיים, סיטואציה של "מפה לאוזן", מדבר מול מאזין, דמות של אדם השופך את לבו מול דמות מטת-אוזן, אשר גם כששתקה שתיקה מוחלטת השפיעה על הדיבור וכיוונה אותו. הגיבור המדבר בסיפורי שלום עליכם, ובמיוחד בסדרה הגדולה של ה"מונולוגים" שלו (שגולת הכותרת שבה הם שמונה המונולוגים של טביה החולב) לא רק "מביע" את עצמו, אלא גם מנסה לשכנע, לתרץ, להצטדק, לגרות, ולפעמים אף להוליך שולל, או, לחילופין, לאתגר את המאזין בדרך ההתגרות והפרובוקציה. דן מירון, בכיר חוקרי הספרויות היהודיות בעת החדשה וסמכות ראשונה במעלה בחקר שלום עליכם, מנתח בספרו את המהות האמנותית, הפסיכולוגית והמטאפיזית של הדיבר השלום-עליכמי. הוא עושה זאת בצורת דיבור משל עצמו, מעין דיאלוג- חיוני, שוטף, לעתים חתרני וכמעט "בלשי"- עם כמה מן הסיפורים המונולוגיים העיקריים של הסופר. אלה גם מובאים בספר בשלמותם בתרגום חדש ורהוט, המוסר את שטף הדיבור של גיבורי שלום עליכם ככל שניתן לתרגום לעשות זאת. כך מנהל הספר שיחה בין הפרשן למחבר, ובין שניהם לקורא....

13.
רצף זה של מסות "סימפוניות" נרחבות, המלכדות מחקר עם כתיבה אמנותית, מביא את הקורא לפני - ולפנים אל עומק עולמה של השירה העברית המודרנית בשנות העשרים והשלושים ולאחריהן. בצירוף בקיאותו של המחבר בתולדות ה"חיים הספרותיים", מזה, עם יכולת הניתוח הדק - מן - הדק של הטקסט השירי הבודד, מזה, מקרב הספר את הקורא אל עולמה המרתק של השירה העברית המודרנית, עושה אותה נוכחת, פעילה, קרובה בסערותיה ויוקדת במוקדיה. השירה נעוצה כאן עמוק בחיי הזמן התרבותיים - ההיסטוריים ובחיי המשוררים. דווקא משום כך ניתן למחבר להעלות שאלות ספרותיות עקרוניות כגון: כיצד נפגשים או מתנגשים "דורות" בשירה. מהו "סיגנון מאוחר" בשירה. כיצד "מושפע" משורר ממשנהו. כיצד משפיעה על השירה עקירתה מנוף וממערכת חיים ושתילתה בנוף ובחיים אחרים. הנושא העיקרי של המסות מסתמן בכותרת הספר: האדם אינו אלא...היינו, השירה, ודווקא זו הנכתבת מנקודת המוצא של העוצמה, מגלה את מגבלות הכוח והרצון האנושיים. על מה שקורה לשירה בשעת הגילוי הזה - על כך בעיקר דנות המסות מזוויות ראות שונות. דן מירון, מבקר וחוקר הספרות הנודע, משמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ארה"ב. מירון פירסם מאות מחקרים ומאמרים, שכונסו בחלקם ביותר מעשרים ספרים שזיכו את המחבר בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1979) ובפרס ישראל לחקר הספרות העברית (1993). מירון ערך מהדורות אנדימיות של כתבי א.נ. גנסין (יחד עם ישראל זמורה) וח.נ. ביאליק, וזה למעלה מעשור עוסק הוא בפרסום מהדורה שלמה של כתבי אורי צבי גרינברג....

14.
15.
16.
17.
18.
19.
תיעוד של מפגשים וחלופת מיילים שהחלה ב–2011 בין חברים - טייסים לשעבר, מדענים, אנשי עסקים ואנשי רוח - בעקבות מחאת האוהלים, והתרחבה למשתתפים נוספים, שדנים בדילמות של החיים בישראל...

20.
21.
ההוצאה לאור של כתבי אורי צבי גרינברג חוללה מפגש מפתיע בין דורות קוראים אשר לא ידעו את המשורר וכאילו היו גם רחוקים ומנותקים ממנו, ובין שירתו, שאין דומה לה בהיקף, בעומק ובמתח רגשי ורעיוני. פגישה זו עוררה צורך מידי למסור לקוראים האלה מעין מורה-דרך תמציתי, לשם ראשית התמצאות בעולמו הנרחב והמסובך של המשורר. בעוד המחקר הדקדקני ממשיך במיפוי מפורט של תחומים שונים בעולם זה, הכרח היה להציג לפני הקורא את המרחב כולו - ולו גם ממעוף הציפור - בתוך תוואי כולל התפתחותי-כרונולוגי, שגם רקע התקופה הסוערת משתקף בו. דן מירון, החוקר המובהק של שירת אצ``ג, שהשקיע אצ``ג, שהשקיע שנים רבות בההדרת הכתבים והעמיד מהדורת כתבים הנחשבת מופתית, מנסה בספר מבוא זה להיענות לצורך הזה. על סמך עיון של עשרות שנים ביצירת המשורר ובספרות המחקר והביקורת העוסקת בה, הוא פורס לפני הקורא את נופה המרהיב של יצירת אצ``ג, שמרחפת מעליו הדמות היחידה במינה של המשורר-הלוחם-הנביא. מירון סוקר את התפתחות יצירת אצ``ג בשלמותה - אמנם ללא פירוט יתר, אך מתוך עמידה על העיקר בכל תחום ותקופה - ברצף של דברים בהירים ומושכים את הלב, שנועדו לקוראים שאינם אנשי מקצוע בחקר השירה, אבל הם מסוגלים ליהנות מפ?רותיו הניתנים כאן ללא גינוני מלמודות. הקורא בספר ימצא את עצמו טס מעל ים היצירה האצ``גית - האוקיינוס הלא שקט של השירה עברית....

22.
23.
לא רק פירוש חדשני ומבריק של ``הכנסת כלה``, יצירתו המוזרה והמופלאה ביורת של ש``י עגנון, מובא לפני הקורא במסת - מחקר זו של דן מירון, אלא גם דיון בשאלות היסוד הנוגעות לעצם מהותם של סיפור ושל ה``חוקים`` או ה``דקדוק`` המשמשים ביסודו. המסה מכילה יסודות של מחקר ספרותי היסטורי מדוקדק של פרשנות טקסטואלית מפורטת, של פולמוס ביקורתי מקיף ושל מיפוי תרבותי. אולם היא מתיכה את כל היסודות האלה לרצף, שהוא בעצמו מעין סיפור מסתעף והולך, המגיע לשיאו, בסופו, במשהו מעין עיקוב בלשי אחרי שורשי זהותו של גיבור ``הכנסת כלה``, רבי יוזיל חסיד, והמניעים הנסתרים של מעשיו ומחדליו. בעוד המסה ממוקדת, בין השאר, בבעיית הז`אנר הרומניסטי, בשאלת יחסו הבעייתי של עגנון אליו, ובנסיונותיו בהעמדת מעין אנטי רומאן או רומאן שכנגד, כותב החוקר-המבקר אותה עצמה כמין ``רומאן`` דיוני-ביקורתי, שהוא, בהכרח, גם אנטי-רומאן. ב``הסתכלות ברבנכר`` מנסה דן מירון לחדש את קריאתו בעגנון בעיניים ``נוכריות``. תוך כדי כך הוא מתעמת עם ביקורת עגנון בכללה, מרענן אותה בדרך ההזרה וקובע מחדש את ``סדר היום`` שלה על בסיס עדכני....

24.
25.
26.
27.
28.
29.
30.
במסה רחבת אופקים, המצרפת עומס של ידע עם קלות ושקיפות של מבע, מחדש דן מירון ז'אנר עיוני, שגדולי המבקרים העברים של היידיים נזקקו לו בעבר, הז'אנר של החשיבה הכוללת על הייחוד (אם כי לאו דווקא האחדות) של מכלול ספרויות היהודים בדורות האחרונים. מירון מסביר את הסיבות שגרמו לשקיעת הז'אנר לפני כחמישים שנה, ומצביע על הצורך בחידושו בתנאים התרבותיים היהודיים והכלליים של זמננו. אל שמחשבתו של המבקר פונה בכיוון הפוך לזה של כמה ממייסדי הז'אנר. היא אינה חותרת להזרמת "ספרות ישראל" מפוצלת לעבר איזו אחדות כוללת וכן לערוץ של ספרות לאומית "נורמלית". תחת זאת הוא מציע לא רק לקבל את הפיצול ה"אי - נורמלי" של הספרויות היהודיות כפי שהוא, ללא חזונות של עתיד אינטרטיבי, אלא אף לנצלו לשם בדיקה מחדש של מושגים כוחניים, כפויים על מציאות שאינה נענית להם באמת. מירון מציע את הכלל: הרפיה לצורך נגיעה. המבקש באמת לגעת בספרות אל ינסה ללפות אותה בקונספציות - על מלכדות ומאחידות. לפיתה מייצרת לחץ. רק "דריכות רפויה" מאפשרת מגע....

31.
32.
ההוצאה לאור של כתבי אורי צבי גרינברג חוללה מפגש מפתיע בין דורות קוראים אשר לא ידעו את המשורר וכאילו היו גם רחוקים ומנותקים ממנו, ובין שירתו, שאין דומה לה בהיקף, בעומק ובמתח רגשי ורעיוני. פגישה זו עוררה צורך מיידי למסור לקוראים האלה מעין מורה - דרך תמצית', לשם ראשית התמצאות בעולמו הנרחב והמסובך של המשורר. בעוד המחקר הדקדקני ממשיך במיפוי מפורט של תחומים שונים בעולם זה, הכרח היה להציג לפני הקורא את המרחב כולו - ולו גם ממעוף הציפור - בתוך תוואי כולל התפתחותי - כרונולוגי, שגם רקע התקופה הסוערת משתקף בו. דן מירון, החוקר המובהק של שירת אצ"ג, שהשקיע שנים רבות בההדרת הכתבים והעמיד מהדורת כתבים הנחשבת מופתית, מנסה בספר מבוא זה להיענות לצורך הזה. על סמך עיון של עשרות שנים ביצירת המשורר ובספרות המחקר והביקורת העוסקת בה, הוא פורס לפני הקורא את נופה המרהיב של יצירת אצ"ג, שמרחפת מעליו הדמות היחידה במינה של המשורר - הלוחם - הנביא. מירון סוקר את התפתחות יצירת אצ"ג בשלמותה - אמנם ללא פירוט יתר, אך מתוך עמידה על העיקר בכל תחום ותקופה - ברצף של דברים בהירים ומושכים את הלב, שנועדו לקוראים שאינם אנשי מקצוע בחקר השירה, אבל הם מסוגלים ליהנות מפרותיו הניתנים כאן ללא גינוני מלומדות. הקורא בספר ימצא את עצמו טס מעל ים היצירה האצ"גית - האוקיינוס הלא שקט של השירה העברית....

33.
השירה העברית הקדם-ישראלית מתרחקת והולכת מבני דורנו. עם זאת, רק המגע החי עימה יבטיח את העומק והיציבות של תרבותנו הספרותית. דרושים בדחיפות מסעות "גילוי מחדש" של השירה של תמול ושלשום. דן מירון, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית 1993, עורך בספר זה חמישה מסעות כאלה בחמש מסות מקיפות, מתוזמרות בעושר ובדייקנות וכתובות בתנופה כמעט "סיפורית". במרכז הספר – מסת פרשנות עתירת תגליות על "אנקראון על קוטב העיצבון" של אצ"ג. לצידה – מסות על ביאליק, יהודה קרני, אברהם חלפי וגבריאל פרייל. בכל אחת מהן – תובנות חדשות וחדירות מקוריות אל ליבן של חטיבות שירה עברית מעולה....

34.
בספר זה כינס דן מירון מבחר מן הפרוזה הבלתי מחקרית שלו. מירון הוא לא רק מבכירי החוקרים של הספרויות היהודיות בזמננו, אלא גם אמן הפרוזה העברית הדיונית האלגנטית וחריפת המבע, סופר המשכיל ליצור שיח בהיר ומרתק משוחרר מכל עומס של ז´רגון מקצועי ובה בעת גם מדויק ומעמיק. מירון מציג בפני הקורא תופעות ספרותיות תרבותיות וחברתיות שיש בהן כדי לעניין קהל קוראים רחב. הספר הוא רצף של דברי פרוזה "מעורבת" תרתח משמע- פרוזה הנכתבת מתוך עמדה של מעורבות ושייכות לתרבות הנדונה והנבחנת במסות, ופרוזה שנכתבה במסגרת סוגים דיוניים שונים- ביקורת ספרות, ביקורת התרבות, ביקורת החברה, דיוקנאות אנשי רוח ופרקי זיכרונות ספרותיים....

35.
36.
דן מירון מנתח מיצירות אלתרמן, רטוש, יזהר שמיר-ביבליוגרפיה ומפתח יצירות....

37.
38.
39.
40.
41.
42.
43.
44.
45.
46.
47.
48.
49.
50.
51.
52.
53.
54.
55.
56.
57.
58.
59.
60.
61.
62.
63.
64.
65.
66.
67.
68.
69.
70.
71.
72.
73.
74.
75.
76.
77.
78.
79.
80.
81.
82.
83.
84.
85.

אי שם בשנת 2011 זאב רז קיבל רעיון נהדר והקים מן אתר/פורום שעיקרו הינו עיסוק בנושאים הבוערים ביותר במדינתנו. ואינני מדברת על מה לבש איזה סלב ו... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
עיונים מעניינים מאד בשירה. מאסתר ראב דרך אורלנד ועד טשרנחובסקי. התעמקתי התעמקות רבה בפרק על היחס בין ביאליק לאצ"ג. כך למשל בעמוד 109 מתואר כ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ביוגרפיה אישית וספרותית כמו שרק דן מירון יכול לחקור ולהתמסר.פרויקט לא קל לאיש שהיה קצת תעלומה.ספר נפלא על יותר עוד יותר נפלא.אני לא קוראת ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ