גינטר גראס

גינטר גראס

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (130):
הספרייה העברית בברלין, ספרות מתורגמת-[ג] למכירה, זוכי פרס נובל לספרות, ספרות טובה, כללי, כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ, ספרות מתורגמת , ספרים מומלצים - פרוזה תרגום, ספרים לקרוא, Wishlist - רומאן, Standards, ספרים שצריך לקרוא, ספרות -תרגום, מדע בדיוני ופנטזיה , מד"ב ופנטזיה , הרשימה החמה, מעוניינת לקרא, עוד אקרא, Wish list, עוד ...
1.
מצחיק, טראגי, מריר, לעגני, מקאברי, פנטסטי, גס, מבריק - אלה כמה מן הכינויים והתארים שקשרה הביקורת העולמית ל"תוף הפח" של גינטר גראס עם הופעתו בסוף שנות החמישים, "יצירת מופת הרסנית" קרא לו מבקר אחד , עמיתו כתב : "הדבר הקרוב ביותר ליצירת - מופת ספרותית שהדור הזה מסוגל ליצור" ואילו מבקר אחר הגדיר אותו כך : "אם העולם שמצייר גראס הוא סיוט אחד ארוך הרי הוא סיוט שהאנושות מנסה להתעורר ממנו מראשית ימיה. ואם סיוט זה מאוכלס דמויות גרוטסקיות הרי דמויות אלה מרתקות ומבעתות אותנו בגלל דמיונן אלינו, או - - מה שרע יותר - - בגלל דמיוננו אליהן. המערבולת הסוחפת של הסיפור, הברק בו מתוארות הנפשות הפועלות לאין - ספור, החריפות, כוח הדמיון הבלתי - נדלה של התיאורים - - כל אלה מהווים אתגר לספר כלשהו שפורסם מאז מלחמת העולם. מעטים ינסו היום להכחיש את החשיבות העצומה שיש לרומן זה בסיפורת המודרנית"....

2.
ב-3 במאי שנת 2211 לפני הספירה, שלה הדייג אדק דג נדיר ממימי הוויסטולה, דג פוט יודע-כל, המסוגל לחשוב ולדבר. יותר מ-4000 שנה אחר כך, בשנות ה-70 של המאה הזאת, שוב נלכד אותו דג-אלמוות. הפעם בידי אישה, והוא עמד לדין בפני בית משפט. ב-"דג הפוט" מספר גינטר גראס את סיפורו של הדג החכם הזה במשך כל הדורות, וכן את סיפורו של גבר שחי 11 תקופות של חיי אדם, מאז ימיה הראשונים של התרבות האנושית ועד ימינו אלה, וחי עם אחת-עשרה נשים, כולן טבחיות, כולן תאוותניות. הדג האגדי מדריך את הגבר, האלמותי כמוהו, מוליכו על פני הדורות, מעבירו מתקופה לתקופה, מתרבות לתרבות, אך אין הוא מצליח לשחרר אותו מן השיעבוד לאישה. העלילה המרכזית של הספר מתרחשת בתקופתנו, במשך תשעה חודשים, תשעת חודשי הריונה של אשת הסופר, המגלם את גילגול האחרון של אותו גבר מיתולוגי בן-אלמוות שהוא גיבורו האמיתי של גראס. בווריאציה חופשית על אגדה עתיקה – בה תובעת האישה שאינה יודעת שבעה עוד ועוד מבעלה ומאיצה בו לדרוש מדג הזהב יותר ויותר נכסים – מתאר גראס את משחק-הכוחות הנצחי בין הגבר והאישה. לכאורה, "דג הפוט" הוא סיפורו של דג, אך לא פחות מזה, זהו סיפורה של האנושות, משל על מצב האנושות למן תקופת האבן ועד לשנות השבעים של המאה העשרים. לדברי גראס זה ספר על כל מה שההיסטוריונים מכניסים לסוגריים – נשים, תזונה, מין. זהו גם משל על גרמניה, גרמניה במציאות וגרמניה במיתולוגיה. גראס תוקף ברומן זה את כל הצורות של השוביניזם, את כל יוצרי המיתוסים הלאומניים, מוואגנר ועד היטלר, וגם את הניאו-נאצים של היום. העבר האגדי, המשופץ, או המעוצב מחדש, חייב להיות משחרר ולא משעבד ומחריב. ...

3.
"כשמציקים להיזכרות בשאלות, היא כמו בצל המבקש להתקלף כדי שיהיה אפשר לקרוא את מה שנחשף אות אחר אות: את מה שלעתים רחוקות הוא חד-משמעי ולרוב הוא מוצפן בכתב ראי או מוסווה בדרך אחרת כלשהי. מתחת לקליפה החיצונית, היבשה והמרשרשת, יש עוד אחת, שכבה לחה ממנה, וכשמסירים אותה נחשפת השלישית, ומתחתיה מחכות ולוחשות הרביעית והחמישית. וכל אחת מהן מפרישה מילים שהוסתרו זמן רב מדי וסימנים מסולסלים, כאילו ביקש רוקם-סודות כלשהו להצפין את עצמו בעודו צעיר לימים, כשהבצל רק החל לנבוט." גינטר גראס מספר על עצמו. על קץ ילדותו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. על הנער במדי ההיטלריוגנד שרצה כל כך להשתייך לצי הצוללות ומצא את עצמו כמעט גווע ברעב במחנה של שבויי מלחמה. על האיש הצעיר שהתמסר לאמנות והתמכר לנשים ועבד על "תוף הפח" בפריז. גינטר גראס מספר על התקופה המכריעה בחייו: על השנים שבהן התעצבה אישיותו והתגבשה לאדם, לסופר ולאמן ששמו גינטר גראס. קילוף הבצל הוא ספר זיכרונות החושף את העבר ומקים עוד ועוד גשרים המוליכים אל ההווה. גינטר גראס אינו מטפל בכפפות של משי באיש הצעיר שהיה הוא עצמו. הוא חושף את חולשותיו, מספר בגלוי על כישלונותיו ואינו מהסס לנבור בפצעים כואבים עד ימינו. קילוף הבצל הוא "קילוף שכבות הזיכרון" לרומן אוטוביוגרפי, חשיפה של סיפורים מרגשים ומטלטלים, מצחיקים ועצובים, נוגעים ללב ומעוררי מחשבה, שגיבורם הוא גינטר גראס. "אוטוביוגרפיה עוצרת נשימה בכנותה." ג'ון אירווינג "ספר מצוין, חזרה לטריטוריה הקלאסית של גראס... השלמה משמעותית ל'טרילוגיית דנציג' הנפלאה, ש'תוף הפח' ציין את ראשיתה." ניו יורק טיימס "ספר מדהים. מחשבה מדהימה. תיאור מצבים מדהימים ומזעזעים." פרנקפורטר רונדשאו "ספר חשוב וטוב להפליא." די צייט גינטר גראס נולד בדנציג באוקטובר 1927. לאחר שחרורו ממחנה אמריקני של שבויי מלחמה התמחה בסיתות אבנים ולמד גרפיקה ופיסול בדיסלדורף ובברלין. בשנת 1956 הופיע ספר השירה הראשון שלו בלוויית ציוריו, ובשנת 1959 ראה אור הרומן הראשון שלו, "תוף הפח". בשנת 1999 הוענק לו פרס נובל לספרות. גראס גר בגרמניה בקרבת העיר ליבק. ...

4.
5.
זה היה האסון הגדול ביותר בתולדות הספנות: בשלושים בינואר 1945 יצאה מנמל גטנהפן שבגרמניה האונייה "וילהלם גוסטלוף" ועל סיפונה 6,100 פליטים. צוללת סובייטית שיגרה לעברה טורפדות ושלחה יותר מ - 5,000 איש אל מותם. עיתונאי בגיל העמידה, שנולד לאם לא נשואה בסירת הצלה בליל ההתקפה, מנסה לאחות את שברי האירועים הטרגיים. בניגוד לאמו, הרואה את כל קיומה במושגים של אותו רגע איום ונורא, הוא היה רוצה לראות בחייו פחות נגיעות מן העבר. אבל עבור בנו המתבגר, שתחביבו העיקרי הוא גלישה באתרים הימניים הקיצוניים של האינטרנט, האלמוניות של גורל ה"גוסטלוף" מגלמת את הכחשת סבלה של גרמניה בימי המלחמה. בהילוך של סרטן הוא בעת ובעונה אחת סיפור כובש על הטרגדיה שאירעה בלב ים והגות ביקורתית על מאבקה של גרמניה בעברה. כסופר המסרב להעלים עין מאמיתות לא נעימות, גינטר גראס ממשיך לחקור בלהט את ההיסטוריה המטרידה של ארצו במאה העשרים. גינטר גראס נולד בגרמניה ב - 1928 וחי בה עד היום. הוא מחברם הנודע של מחזות, מסות שירה ורומנים, ובהם "תוף הפח", "דג הפוט", "מיומנו של שבלול" ואחרים, שראו אור בעברית בהוצאת זמורה - ביתן. ב - 1999 זכה בפרס נובל לספרות. "שוב נראס מנתח באופן מעורר השתאות את העבר וההווה של גרמניה ובתוך כך רומז בצורה מפוכחת על עתידה." הניו יורק טיימס....

6.
המספר מבקש לו חולדה כמתנת חג מולד. החולדה מתמקמת בנוחות בשולחן הכתיבה שלו, מכברת, כמוהו, מוסיקת בארוק, נרגעת, כמוהו, מקול הקריין, המביא הוכחות לכך שהאדם עודנו קיים, לא נכחד. כך נפתח רומאן מונומנטלי הטווה שני חוטי סיפור שונים: בפי המספר סיפורם של בני האדם: חמש הנשים בספינת מחקר החוקרות את התפשטות המדוזות בים הבלטי, ומשוחחות עם דג הפוט: הצייר מלסקאט, שבשנות החמישים זייף ציורים גותיים לתועלת המשטר: מנפץ הזגוגיות אוסקר מאצראט, לא עוד הילד מתוף הפח אלא איש תקשורת מבוגר בעל גבנון, הנוסע לבקר את סבתו, אנה קוליאצ'ק, ביום הולדתה ה - 107, ילדיו של הקאנצלר, שבדמות הנזל וגרטל אובדים ביער האגדות של גרים ההולך וכלה בגשם החומצי. החולדה, לעומתו, מספרת את קורות העולם שלאחר האדם, עולם שהחולדות מבקשות לנהלו טוב יותר,לאחר שהאדם המיט עליו כליה. עולם שבו ניתן אולי לייצר זן "מטופלל", מושבח, של חולדה - אדם. עולם שבו החולדות מתגעגעות לאדם ומשמרות באהבה את "פסיליו", בדמות הדרדסים הכחולים - לבנים. ושני החוטים נארגים לרומאן אפוקליפטי רב עוצמה המאחד את כל כשרונותיו ורבות מדמויותיו של אחד מגדולי הפרוזאיקנים של ימינו: ביד אמן ובהבנה לשונית מדהימה משחק גראס בהיסטוריה האנושית, בדמויותיו הבדויות, בדמויות מתוך אגדות האחים גרים - ומן הפסיפס הזה הולכת ומצטיירת חזות קודרת של התעללות האדם בטבע ותמונה מצמררת של העתיד. האדם, כמו הדינוזאור, מועד להכחדות, ומי שישרוד באופן הטבעי ביותר בשרשרת האבולוציה - הוא החולדה....

7.
8.
בשנת 1969, הצטרף הסופר הגרמני הנודע גינטר גראס, למערכת הבחירות של הקאנצלר וילי בראנדט ושל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. במכך כמה חודשים עשה אלפי קילומטרים במכונית סטיישן והופיע ביותר ממאה כנסי-בחירות. אשתו וארבעת ילדיו ראו אותו רק בפגישות חטובות של סופי שבוע. ילדיו של הסופר הירבו אז לשאול, "לאן אתה נוסע?" ו"מה אתה עושה שם?", שאלות שלא תמיד נמצאו להן תשובות. ב"יומנו של שבלול" מנסה גראס להשיב על שאלות ילדיו ולהסביר לבני משפחתו ובעצם לקהל קוראיו, מדוע חש עצמו חייב לעזוב את שולחן הכתיבה ולהשקיע את עצמו, בגוף וברוח, בתוך הקלחת הפוליטית. סיפורו של גראס שזור עובדות ופנטזיה. בתוך הדיווחים יומיומיים ממערכת הבחירות, אורג גראס את סיפור גירושם ויציאתם לגלות של יהודי דנציג, עיר הולדתו, וכן את סיפורו של ד"ר ספק, מורה שבילה את מלחמת העולם השניה במרתף, שבו הוא אוסף שבלולים ועושה בהם שימושים מוזרים ביותר. השבלול נהפך לגיבורו הסמלי של גראס. לגבי גראס מגלם שבלול האיטי והמתון את הקידמה האמיתית, אף כי דרכו זרועת מהמורות. לעתים נדירות הוא מנצח, וגם אז הוא יוצא בעור שיניו, הוא זוחל, מוצא מקומות מחבוא, אצל ממשיך בעקשנות, כשהוא מותיר אחריו עקבות בנוף ההיסטורי. ...

9.
ביצירה בדיונית מהממת זו, הסופר הבולט ביותר הגרמניה בוחן את הניצחונות והאימות של המאה העשרים, תקופה של מהפך אדיר לאנושות. אירועים גדולים והתרחשויות טריוויאליות לכאורה, התפתחות טכנולוגיה והישגים מדעיים, רדיפות ורציחות, מלחמות ואסונות, פנאטיות והתחלות חדשות- הכול נפרש יחד ומגולל את המאה הזאת על מלוא תפארתה וסיאובה. מפגן עשיר וחי זה של דמיונה המופלא של גינטר גראס משרטט פורטרט היסטורי-חברתי של המילניום, סיפורם של הזמנים המופלאים והנוראים שלנו....

10.
11.
ב"יום כל הנשמות", דנציג 1989, מפגישה יד המקרה - או הגורל - אלמנה פולניה נאה וצחקנית עם אלמן גרמני. היא משחזרת יצירות אמנות, הוא מרצה לתולדות האמנות. הסטודנטים קוראים לו "הקרפדה". אהבה עדינה במיוחד נרקמת ביניהם. בביקוריהם המשותפים בבית הקברות עולה במוחם הרעיון לקרב לבבות פולנים וגרמנים במחווה של פיוס, שתאפשר לגרמנים שנמלטו או גורשו מדנציג למצוא מנוחה אחרונה בעיר מולדתם. הם מקימים אגודה, פותחים בית עלמין ראשון - אך עד מהרה נכנסים לתמונה אינטרסים שונים, ניגודים לאומיים ומאבקי כוח, והאידיליה הופכת למרמס. "גרמנים להיות רעבים תמיד, גם אם להיות כבר שבעים", אומר גראס בלשונה הרצוצה של האלמנה. "וזה לעשות לי פחד". זוהי נקודת המוצא של גראס, שהתנגד כנביא זעם לאיחוד שתי הגרמניות. "אותו יצור ענק במרכזה של אירופה. מעיק בחלום בלהות." ושמא זוהי האזהרה היוצאת מן הסיפור האירוני והיפהפה הזה של אהבה מאוחרת. ...

12.
"היֹה היה פעם אב שהזדקן, ולפיכך הוא ביקש לקבץ את בניו ואת בנותיו – ארבעה, חמישה, שישה, שמונה במספר." גינטר גראס כותב ברומן ההמשך המענג הזה לספרו קילוף הבצל בקולם של שמונת ילדיו, המקליטים את זיכרונות הילדות וההתבגרות שלהם. הם מתארים את אביהם הנוגע-מרפרף בשולי חייהם תוך כדי כתיבת ספריו, ולצדו את דמותה של מארי: ידידת משפחה, אולי גם מאהבת, שהתמונות שקולטת קופסת המצלמה המיושנת שלה, האגפא-בוקס, מספקות לסופר רעיונות לספריו. בו בזמן חושפות התמונות האלה את האמת שמאחורי שגרת היום-יום, חוזות את העתיד, מספרות על מה שהיה יכול להיות ומגשימות באופן חזותי את משאלות הלב של המצולמים. הילדים דנים בטיב הקסם הזה: האם המצלמה הקסומה היתה מקור השראה לאביהם, ואולי היא מייצגת את הכוח הטמון באמנות עצמה? גינטר גראס נולד בדנציג באוקטובר 1927. לאחר שחרורו ממחנה אמריקני של שבויי מלחמה התמחה בסיתות אבנים ולמד גרפיקה ופיסול בדיסלדורף ובברלין. בשנת 1956 הופיע ספר השירה הראשון שלו בלוויית ציוריו, ובשנת 1959 ראה אור הרומן הראשון שלו, תוף הפח. בשנת 1999 הוענק לו פרס נובל לספרות. גראס גר בגרמניה בקרבת העיר ליבק. "גינטר גראס מספק הצצה בדיונית, מעניינת ומפותלת אל חייו דרך עיניהם של ילדיו". בוקליסט "זה אולי לא ספר זיכרונות, אבל זהו תרגיל בחשבון נפש... רומן הכתוב בענווה גדולה. [גראס] מראה נכונות לבעוט בחשיבות העצמית הרגילה של סופר עטור פרסים" ניו יורק טיימס "מפגן של סופר מעולה הבוחן ברצינות שמחה וטובת לב ובכנות אינטליגנטית את היחסים בים עבודתו ובין העבר." בוסטר גלוב ...

13.
14.
ב-3 במאי שנת 2211 לפני הספירה, שלה הדייג אדק דג נדיר ממימי הוויסטולה, דג פוט יודע-כל, המסוגל לחשוב ולדבר. יותר מ-4000 שנה אחר כך, בשנות ה-70 של המאה הזאת, שוב נלכד אותו דג-אלמוות. הפעם בידי אישה, והוא עמד לדין בפני בית משפט. ב-"דג הפוט" מספר גינטר גראס את סיפורו של הדג החכם הזה במשך כל הדורות, וכן את סיפורו של גבר שחי 11 תקופות של חיי אדם, מאז ימיה הראשונים של התרבות האנושית ועד ימינו אלה, וחי עם אחת-עשרה נשים, כולן טבחיות, כולן תאוותניות. הדג האגדי מדריך את הגבר, האלמותי כמוהו, מוליכו על פני הדורות, מעבירו מתקופה לתקופה, מתרבות לתרבות, אך אין הוא מצליח לשחרר אותו מן השיעבוד לאישה. העלילה המרכזית של הספר מתרחשת בתקופתנו, במשך תשעה חודשים, תשעת חודשי הריונה של אשת הסופר, המגלם את גילגול האחרון של אותו גבר מיתולוגי בן-אלמוות שהוא גיבורו האמיתי של גראס. בווריאציה חופשית על אגדה עתיקה – בה תובעת האישה שאינה יודעת שבעה עוד ועוד מבעלה ומאיצה בו לדרוש מדג הזהב יותר ויותר נכסים – מתאר גראס את משחק-הכוחות הנצחי בין הגבר והאישה. לכאורה, "דג הפוט" הוא סיפורו של דג, אך לא פחות מזה, זהו סיפורה של האנושות, משל על מצב האנושות למן תקופת האבן ועד לשנות השבעים של המאה העשרים. לדברי גראס זה ספר על כל מה שההיסטוריונים מכניסים לסוגריים – נשים, תזונה, מין. זהו גם משל על גרמניה, גרמניה במציאות וגרמניה במיתולוגיה. גראס תוקף ברומן זה את כל הצורות של השוביניזם, את כל יוצרי המיתוסים הלאומניים, מוואגנר ועד היטלר, וגם את הניאו-נאצים של היום. העבר האגדי, המשופץ, או המעוצב מחדש, חייב להיות משחרר ולא משעבד ומחריב....

15.
ב-3 במאי שנת 2211 לפני הספירה, שלה הדייג אדק דג נדיר ממימי הוויסטולה, דג פוט יודע-כל, המסוגל לחשוב ולדבר. יותר מ-4000 שנה אחר כך, בשנות ה-70 של המאה הזאת, שוב נלכד אותו דג-אלמוות. הפעם בידי אישה, והוא עמד לדין בפני בית משפט. ב-"דג הפוט" מספר גינטר גראס את סיפורו של הדג החכם הזה במשך כל הדורות, וכן את סיפורו של גבר שחי 11 תקופות של חיי אדם, מאז ימיה הראשונים של התרבות האנושית ועד ימינו אלה, וחי עם אחת-עשרה נשים, כולן טבחיות, כולן תאוותניות. הדג האגדי מדריך את הגבר, האלמותי כמוהו, מוליכו על פני הדורות, מעבירו מתקופה לתקופה, מתרבות לתרבות, אך אין הוא מצליח לשחרר אותו מן השיעבוד לאישה. העלילה המרכזית של הספר מתרחשת בתקופתנו, במשך תשעה חודשים, תשעת חודשי הריונה של אשת הסופר, המגלם את גילגול האחרון של אותו גבר מיתולוגי בן-אלמוות שהוא גיבורו האמיתי של גראס. בווריאציה חופשית על אגדה עתיקה – בה תובעת האישה שאינה יודעת שבעה עוד ועוד מבעלה ומאיצה בו לדרוש מדג הזהב יותר ויותר נכסים – מתאר גראס את משחק-הכוחות הנצחי בין הגבר והאישה. לכאורה, "דג הפוט" הוא סיפורו של דג, אך לא פחות מזה, זהו סיפורה של האנושות, משל על מצב האנושות למן תקופת האבן ועד לשנות השבעים של המאה העשרים. לדברי גראס זה ספר על כל מה שההיסטוריונים מכניסים לסוגריים – נשים, תזונה, מין. זהו גם משל על גרמניה, גרמניה במציאות וגרמניה במיתולוגיה. גראס תוקף ברומן זה את כל הצורות של השוביניזם, את כל יוצרי המיתוסים הלאומניים, מוואגנר ועד היטלר, וגם את הניאו-נאצים של היום. העבר האגדי, המשופץ, או המעוצב מחדש, חייב להיות משחרר ולא משעבד ומחריב....


הכלבה שלי שהיתה בת קרוב ל 18 שנים רגילות הלכה לעולמה ביום ראשון, עצב גדול, אז לפי שנות כלב היא היתה אמורה להיות בת 122. אלא שאני לא מאמינה בשנו... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
גינטר גראס הוא סופר מחונן שיודע לספר סיפור. הוא מטיל אותנו מיד כביכול למרכז הזירה ועוד כשאף איננו יודעים עדיין בתחילה "מי נגד מי" ואת המקום... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
על גב העטיפה כתוב "מצחיק טראגי מריר לעגני מקאברי" וכו' וזה לא פלא, הספר נכתב שנים אחדות אחרי מלחמת העולם השניה, בעוד גרמניה בתוך שיקום אחרי ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
אני אוהבת בעלי-חיים. אני באה מבית של אוהבי חיות וגם העברתי את אהבתי לדור הבא. כל ספר שמספר על בעל חיים מושך את תשומת לבי ובעיקר אם על כריכת... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
גינטר גראס כותב על גרמניה של רפובליקת ויימאר, דרך משבר האינפלציה של שנות ה-20, ה"שגשוג" התרבותי של הקברטים והסאטירה בשנות ה-30' עד לשפל הגדול ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
מה אומר ומה אגיד? אלא זאת, זהו ספר גאוני, מבריק. יצירת מופת אמיתית שאינה קלה לקריאה שכן השפה היא די אנכרוניסטית אבל שווה היה להשקיע את המאמץ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ