"הסיפור האמיתי הוא הרבה פחות יפה מהסיפור ששמעתם" כך נפתח הספר הזה, ומציג לנו במספר שורות גרסה רחוקה מאוד מזו המוכרת לנו לסיפור בת הטוחן, וחותם אותה במילים "כי לאמיתו של דבר זה סיפור על התחמקות מתשלום חובות".
כמה נכון.
כמו רואלד דאל, שכעס על זהבה הזללנית שטרפה את הדייסה והתחמקה מעונש, וסידר לה סוף אחר לגמרי ב"חרוזים נלוזים" שלו בכדי להשיב את הצדק על כנו, גם <mark>נעמי נוביק</mark> מאסה ב"סוף הטוב" שקיבלה בת ה

"את הביטוי "כתיבה נשית", טבעה סיקסו במאמרה "צחוקה של מדוזה". לאורך ההיסטוריה הכתיבה והשפה היו בידי הגברים, לכן גם הייצוג הנשי הוא מנקודת מבט גברית[...] סיקסו טוענת שמכיוון שהשפה והמבנה החברתי לא איפשרו לנשים לכתוב, יכולת הביטוי של אישה מצומצמת מראש[...] בעבודת הכתיבה שלה סיקסו יוצרת שפה נשית ייחודית וחדשה[...] כתיבה גברית נחשבת לכתיבה שיטתית, בעלת אחידות של זמן ליניארי אשר מוגבלת על ידי כללים. כתי

תענוג! תענוג צרוף! תענוג טהור!
איזה כיף לקרוא ספר שלישי של סופרת שאהבת ולהיווכח שהיא רק משתבחת ומשתפרת עם הזמן! אז <mark>נעמי נוביק</mark>, המחברת של "דרקון הוד מלכותו" ו"עקורה" שני ספרים שאהבתי מאוד, חוזרת עם סיפור יפהפה ומושלם. עיבוד מודרני לאגדה של עוץ לי גוץ לי והפעם עם שלוש גיבורות מרשימות, שני שדים ואחד אלוהינו, כי הגיבורה הראשית, מרים, היא יהודייה, עובדה שרק מוסיפה נופך ועניין לקורא הישראלי.

בעיבוד

וואו. פשוט וואו. שמעתי על "חוט של כסף" של אותה סופרת, ומכיוון שזה היה נשמע לי כמו האח הקטן והפחות מוצלח, החלטתי לקרוא אותו קודם. ופשוט לא הצלחתי לעצור.
<mark>נעמי נוביק</mark> טווה כאן סיפור שנע על התפר בין העולם שלנו לעולם בדיוני. ממלכות פולנייה ורוֹסיה נשמעות כמו פולין ורוסיה, שמות הדמויות הם בעלי צליל מזרח אירופאי, האיכרים, האבירים ושושלת המלוכה- כולם נראים מוכרים. אבל אנחנו בעולם אחר, בו יש קסם וקוסמים, ו

#
כטוב ליבו בשיכר התפאר הטוחן בפני המלך כי בתו מסוגלת להפוך קש לזהב. המלך תאב הבצע כולא את הבת הטוחן בחדר מלא קש עם פלך ומודיע לה שאם עד הבוקר לא תטווה את כל הקש לזהב, ראשה יותז. העלמה מתחילה להתרגל להיפרד מראשה כאשר מופיע גמד (לא נחמד במיוחד) ומציע להפוך במקומה את הקש לזהב. מה תתני לי? הוא שואל. לעלמה אין דבר להציע לו, והיא מבטיחה לו את בנה הבכור. לפנות בוקר מגיע המלך ומוצא את החדר מלא כולו זהב

לקראת שבוע הספר, חג המולד לאוהבי הספרים, אני רוצה להמליץ על ספר נפלא, אחד הטובים שקראתי בכלל ומומלץ במיוחד לאוהבי פנטזיה. עכשיו מי שלא קורא את הז'אנר לא לברוח, זה ספר מצוין שיכול לדבר לכל אוהבי האגדות והספרים הטובים.

מי שקורא את הפוסטים שלי כבר יודע שאני בחורה של ז'אנרים והאהוב עליי, מאז גיל 8 שבו קראתי לראשונה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" הספר שפתח לי דלת של ארון לז'אנר (לא התאפקתי) הוא הפנ

עקורה/ <mark>נעמי נוביק</mark>


עקורה מספר לנו את סיפורה של אגניישקה, נעקה צעירה שחיה בכפר שנמצא בעמק, ממש על סיפו של היער. היער הוא התגלמות הרוע, ומידי פעם יוצאים יצורים אפלים ממנו ומפיצים השחתה, שמטילה מום באדם, חי וצומח כאחד. מי שמגן עליהם מהשפעת היער הוא הדרקון, קוסם שחי במגדל שלו בקצה העמק. הוא בן מעל מאה וחמישים שנה, אבל נראה צעיר. כל עשר שנים הוא לוקח נערה בת שבע-עשרה מן העמק, ולאחר עשור משחרר אותה

זה לא סוד שאני מכורה לפנטזיה, ואחד מהספרים האהובים עליי בז'אנר הוא עקורה, מאת <mark>נעמי נוביק</mark> שיצא בהוצאת נובה בתרגומה המעולה של יעל אכמון, המלצתי עליו בפוסט בו בחרתי אותו כספר הפנטזיה האהוב עליי לשנת 2017.


לכן כל כך שמחתי לשמוע שהוצאת תמיר-סנדיק הוציאה את חוט של כסף של <mark>נעמי נוביק</mark> שוב בתרגומה של יעל אכמון.

חהאיור המקסים של העטיפה הוא של רמי טל המוכשר.

*

זהו ספר בשל ומורכב מאוד, קראתי אותו

#
זה הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת למרות שהוא השני בסדר הכתיבה. כל ספר מספר סיפור אחר וכולם מרתקים ונפלאים לקריאה (ואני מנחשת שגם לכתיבה) ואת זה אני אומרת כמי שבאופן רגיל אינה מחבבת פנטזיה במיוחד.

אינני מחבבת את הז'אנר הזה כי ברוב המקרים העולם שהוא בורא כבר היה פה פעם: בימי הביניים, אולי קצת אחר כך. יש בסיפוריו בדרך כלל אצילים מושחתים, אריסים נאנקים-תחת-עול, תיאורי קרבות של יריבים מושבעים,