הספרים שלי, ספרים שאני רוצה לקרוא, קניתיו, אך טרם הספיקותי, קראתי, ספרים שקראתי, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, כריכות ושמות גאוניים , ספרים שאהבתי, ספרים שקראתי, מעניין בארבעה במאה, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, מאד רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, AM, להשיג ולקרוא, פרוזה מתורגמת למכירה , קראתי ואהבתי, רוצה לקרוא, קראתי ואהבתי, לקרוא, ספרים שקראנו (או לפחות ניסינו), רשימה, 2020, להשיג ולקרוא, סוחף וטוב, קיים, רוצה לקרוא, וויש מודפסי עברית, בספרייה העירונית, ספרות מתורגמת, הרשימה החמה, מעוניינת לקרא, בקרוב..., קראתי , שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, מתוכננים, רשימה ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, ספרי הספריה החדשה שאהבתי, חייבת לקרוא , כל מה שאי פעם קראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, מומלצים ביותר, ספרים שקראתי, Wishlist - רומאן, לקרוא בעתיד, נראה לי שבא לי, רוצה לקרוא, כיף ומעביר את הזמן, הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא, לקרוא שוב, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, הספרים שקראתי, ספרים שקראתי, על המדף, ספרים שקראתי ואהבתי, ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאהבתי, ה-wish list של התולעת..., רוצה לקרוא , ספרים לכיף, המומלצים שלי, הספרים שקראתי כבר..., ספרי קריאה מומלצים, להחזיר את הזמן אחורה ולקרוא שוב, רשימה, ספרים שאקח בקרוב מהסיפריה, ספרים שלא אהבתי, הפסקתי באמצע, ספרים שאהבתי לקרוא, הייתי רוצה... מתישהו..., קצר וקולע, ספרים שקראתי, רשימה, ספרים שלבטח אקרא, ספרים שקראתי, רומנים היסטוריים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, הספרים האהובים עליי, ספרים שקראתי , קראתי, צריך לקנות, רשימת הקריאה העתידית שלי, מתעניין ב..., רשימה, ספרים שקראתי, ספרים טובים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים לקרוא, שואה ומלחמת העולם השנייה, נובלות וסיפורים קצרים מומלצים, ספרים מעולים, לקרוא, קוראת עכשיו (אישי), מתכננת לקרוא, ספרים שקראתי ונהנתי, ספרים מצויינים, ספרים שעזבתי באמצע, אך מגיעה להם הזדמנות שנייה, ספרי בנות וספרים שקראתי ואהבתי, מסקרן, הספקתי בצבא, עוד יבוא היום, הספרייה העברית בברלין, ספרים אהובים, ספרים מעולים, אהבתי, ספרים טובים במיוחד, רותם , מעוניינת לקרוא, רוצה לקרא, רוצה לקרוא, לקנות, ספרים שקראתי, קראתי בחודשים האחרונים , ספרים שנקראו ב2012, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, לקרוא! , ספרים שקראתי, ה- ספרים, ספרים שקראתי, איטליה - סיציליה, ארוטיקה (או סתם ספר שאפשר לאתר בו את המילה ציצים כמה פעמים), רשימה, ספרים שקראתי, לשאול מהספריה, לקרוא בקרוב, נקראו 2013, קראתי, יגיעו לספרייה שלי , אלי קריאה, ספרים שקראתי, קראתי, רוצה לקרוא אי פעם, קראתי, 2014, רוצה לקרוא, קראתי, ממתין על המדף, שאהבתי מאוד.., ספרים שקראתי, ספרים שחייבים לקרוא, קראתי, ספרים שקראתי, כללי, כללי, קראתי ונחמד, לקריאה, קראתי!, מחכים על המדף שלי, 2015, ספרים שקראתי, הו, ספרים שנתתי להם נשיקה אחרי שסיימתי לקרוא, קראתי, ספרים מעניינים , רוצה לקרוא, הספיקותי, ספרים שקראתי, רומן, ספרים שקראתי, לקריאה עתידית, My books, 2016, קריאה - מבוגרות.ים, סיפורת מתורגמת, תבל ומלואה - איטליה, ספרים שאני רוצה לקרוא, קראתי, הגיעו מים עד נטש, לרכוש, הנבחרים (מתוך ספרות יפה), נטע, קראתי, סיפורת למכירה, בקרוב אצלי, 2017 פואנטה℗, ספרים שקראתי, מלחמת העולם השניה, ספרות לטינית למכירה, אירופאית, לקרוא לקרוא לקרוא, ספרים שקראתי, מממממ......, 500 טובים, מלחמת העולם השניה 2, 2018, המאגר הענק לקריאה, סופרים, קראתי ב 2018, בתיכנון, ספרים שמכרתי, סיפורת, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, ספרים שקראנו במועדון, קְרִיאַת יַם סוּף, מומלצים, ראשון חדש לגמרי שני כחדש, לקרוא לקרוא לקרוא, ולהודות על הזכות להיות בני אדם, פרוזה, ספרים שאהבתי, כתבתי עליהם בבלוג הקודם, ספרים שקראתי, הספריה החדשה, בקרוב אצלי 2, ק ר א ת י, בגרות בספרות, נקראו, MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם, 2024, D3, ספרים שקורא 2025, רוצה לקרוא, הספריה החדשה/קטנה, אני עוד אקרא, לקרוא, למכירה עד 20 ש'ח, ספרות מתורגמת, to read list, שמש שמש באה בימים, נטשתי, הרשימה, עדינות, שיא היופי, ספרים שהמליצו לי, רפרופים בין 3*** ל4****, הותשתי אז נטשתי, נקראו, ספרים להחלפה, ספרים לקריאה, כריכות אהובות, לקרוא בקרוב, ספרות טובה, כפולים, D, כדאי גם קצת פרוזה , טוב וטוב, ספרים שמחכים שאקרא אותם, מומלצים לקריאה, ספרים שקראתי, הרשימה האפורה, קריאה שניה, נערמים על המדף, רומן היסטורי , רחל - רשימת קריאה כללית, תומחר , יום יבוא, ספרים שריגשו אותי, ספרים שרוצה לקרוא, ספרים שלא הצלחתי לגמור (האמת? בקושי להתחיל), רשימה, בא לי לקרוא ואין ברשותי, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, יובל, קראתי, ק - 2012 (מבחר), לקרוא מתישהו, רוצה- עדיפות 1, לקרוא, פרוזה ( כלבויניק :) יש גבול למידת ההשקעה בקטלוג), הספריה שלי, קראתי, 2011-2019, עוד ...

1.

הר אדוני - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה 'הר אדוני', פסגת יצירתו של דה לוקה עד כה, רב - מכר במשך חודשים ארוכים באיטליה (2001) ובצרפת (2002; "פרס פמינה" היוקרתי) - הנובלה השנייה של דה לוקה בתרגום עברי (אחרי 'אתה, שלי'; הספרייה החדשה, 2003). סיפור על אהבה בנפולי, בין ילד בן 13 ובין ילדה בת גילו, אך מנוסה, שכבר מכירה את "הגועל של החיים". "הנובלה הקטנה הזאת מספרת על האנשים הכי פשוטים, על החיים הכי שוליים, ובכל - זאת היא הופכת להיות הד והשתקפות של החשוב שבכל הספרים". Stampa) (La "כשאתה גומר לקרוא את הספר נותר בך רושם בל - יימחה שזה - עתה האזנת למזמור קודש... ובסוף, הגעת לשמיים". Republica) (La "הפרוזה של דה לוקה עשירה, עסיסית, מלאה חיים : כמעט אפשר לטעום אותה כפרי בשל בפה. הסיפור לוכד את קוראיו ומשרה אותם באטמוספירה קסומה". (L'Espresso) "מאז 'אלה תולדות' של מורנטה לא ריגש אותי כך ספר איטלקי. הימים שעברו עלי בעריכתו ובהכנתו לדפוס היו ימים של התרוממות - רוח, של התפעלות מבחירת הפריטים הנהדרת, של צחוק בקול, של צביטות לב, של בכי במקומות לא - צפויים, של אמונה מחודשת בכוחה של הספרות להיות אנושית כל - כך. אני חושב שזהו ספר שמולו 'המוות מתבייש שהוא קיים"'. (מנחם פרי)...

2.

אתה, שלי - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה כשפירסם דה לוקה את הנובלה הראשונה שלו ('לא עכשיו, לא כאן', 1989), נחשב לתקווה הגדולה של הספרות האיטלקית הצעירה. כעבור למעלה מעשור כתב המבקר של 'לה רפובליקה' על הנובלה השמינית שלו להר - האלוהים', 2001), כי היא מותירה עם סיום הקריאה רושם בל - יימחה "שהגעת לשמיים". דה לוקה, יליד נפולי (1950), קתולי המאוהב בתנ"ך, למד עברית ויידיש, תירגם לאיטלקית את ספר שמות, ואת יונה, קוהלת ורות. בשנות ה20 - לחייו נמנה עם מייסדי "מאבק נמשך", תנועת מחאה שהתכוונה לשנות את החברה האיטלקית. בן 18 הלך לעבוד כפועל בניין, והתמיד בכך גם כשכבר היה סופר מפורסם. הנובלה 'אתה, שלי' (1998) מספרת על קיץ שמשי אחד בחייו של נער, קיץ של אהבה ראשונה גדושת רגשות ושל התבגרות מואצת. על חוויית התבגרות בעלת מרכיבים כאלה לא סיפר איש בספרות לפני דה לוקה: תערובת לא - טיפוסית, מפתיעה, של מרכיבים מאפיינת את הדמויות המרכזיות ביצירותיו של דה לוקה. הנער - המספר-בן 16, שתקן, מסוגר, כחוש, רציני -מגיע באמצע שנות החמישים לחופשת קיץ באי קטן בים הטירני, לא רחוק מנפולי, אי ששוכן בו כפר דייגים. הוא יוצא לים בחברת דודו ובחברת דייג בשם ניקולה, המלמד אותו לדוג; נחשף לסכנות הדיג; אפילו ננשך על - ידי דג המותיר בתוך ידו את שיניו. הוא שונה מאחרים בני גילו. אף שכמוהם הוא נעשה בקיץ פרא, לא נועל כלל נעליים לרגליו, מתרחץ רק במי ים והשמש מעמיקה בעורו, הוא קצת "ראש - זקן". הוריו, עוד בילדותו, כשביקשו להיפטר משאלותיו העיקשות על מעשיהם במלחמת - העולם, היו שולחים אותו לספרייה, שם למד על קיומם של יהודים בעולם, שם נפתח לפניו לרווחה בית - קברות של מישורים - מישורים באמצע אירופה. האי עצמו מלא תיירים גרמנים שתויים ועליצים, שהנער נוהג להביט להם ישר בעיניים. בקיץ הזה הוא נמשך להסתובב עם בחורים מבוגרים יותר, בני עשרים, החבורה של בן - דודו. מוצאות חן בעיניו הנערות המבוגרות, אבל הוא נכנס לחבורה כזר. והנה, נערה אחת נוגעת בחירים שהותיר הדג בידו. זו נערה רומנייה, חסרת הורים, שבאה לאי מפנימייה בשווייץ בכוונה לעשות חיים, והיא מדליקה את דמיונם של הבחורים ומסובבת להם את הראש. קוראים לה קאיה, והנער - המספר בטוח מיד שעליו לחפש בה סוד שטרם הכיר ואשר הוא לבדו ידע אותו, וכי הוטלה עליו משימה להגן עליה... ניקולה הדייג, שיצא מן האי רק פעם בחייו: כשהיה חייל איטלקי כובש בסרייבו, מסביר לו את מקור השם המוזר קאיה: חיה. בשביל כולם היא תוסיף להיות קאיה, אבל בשבילו היא תהיה חיה'לה, נערה יהודייה שאת הוריה לקחו הגרמנים. וכשהיא מגלה אצלו תנועות וטיקים של אביה, היא מתחילה לכנות אותו טאטע (זה, לדעתו, שמו של אביה), והשניים חוזרים על מצבים משובבי - נפש של אב - בת. בבת - אחת הוא מדלג בתחושותיו בין תחנות האהבה, מהנער הצעיר המתאהב ועד לאב שיש לו ילדה קטנה לגדל, להשכיב במיטה, להשאיר אור דולק במסדרון. העקירה של הנער הביישן מסדר השנים (כמו בכל התבגרות) נמהלת כאן בזעם כלפי הרוע, בכאב, בתשוקה מוסטת, בתחושות של חירות ועוצמה. כל פרטי האי נמסכים אל המצב הפסיכולוגי הדלוק, מזדהרים בו - סופת השירוקו, תורת הקרסים והפיתיונות, ההתוודעות למאבק הדגים, לכבוד שיש לרחוש למעמקי הים, לסבלנות ולהשלמה של הדייגים (המנוגדות כל - כך לנהייתו הקדחתנית של הנער לתקן את העבר, מה שנבצר אפילו מאלוהים). דה לוקה מציב בפשטות את החומרים המצוינים ומניח להם להתחכך אלה באלה. חוויית ההתבגרות מונחת כאן על הסף שבין הפסיכולוגי לפוליטי. ההתמודדות האדיפלית המחודשת של המתבגר הופכת לסיפורו של נער המבקש להתייצב ומקום שאביו כשל בו מוסרית, ולהמיר את עצמו לרגע באב אחר, עד להתפתחות הדרמטית, האירונית, שאותה לא נגלה כאן. מ.פ....

3.

היום שלפני האושר - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה "אלה דברים שקורים ביום שלפנֵי". "ביום שלפני מה?" "ביום שלפני האושר". מחצר פנימית של בית-דירות גדול, בנפולי של שנות החמישים שעדיין חיה בצילה של מלחמת-העולם השנייה, מנסה ילד יתום בן 8 לצוד את תשומת-לבה של אנה, ילדה כבת-גילו, העומדת תמיד בחלון הקומה השלישית, ראשה שעוּן על ידיה, ומביטה בשמיים. היא ילדה מוזרה, שאינה יוצאת אף-פעם, אינה מדברת אל איש, ואינה מסוגלת לבכות. אבל הזגוגיות העקומות של החצר מקפיצות את דמותה עד לחדרון שלו במרתף, בעשרה ניתורים-חוזרים, עד למטה. יום אחד הוא מביט למעלה, אל הקומה השלישית, ואנה איננה. היא נעלמת לו מן הבניין ומן העיר, אך מוסיפה לגדול בתוכו. אבל היא עוד תשוב במפתיע, לקראת אמצע הספר, כששניהם יהיו בני 18, ותסעיר את העלילה. והרומאן, הנפתח כעוד ספר אופייני לדה לוקה, מלא חוכמת-לב, שכמו מתמקם כשלישי בטרילוגיה, אחרי 'הר אדוני' ו'אתה, שלי' – ינסוק להיות, בזכותה של אנה, הנועז ביותר של דה לוקה עד כה. את הילד היתום הזה, שחי לבדו בחדרון שלו בלי לדעת דבר על הוריו, מגדל השוער של הבניין, בשל נסיבות עלומות שיתבררו רק מאוחר. יום-יום הוא משחק אתו בקלפים ומספר לו סיפורים צבעוניים על נפולי של שלהי המלחמה. כפית אחר כפית מנחילים לו סיפורי השוער ירושה, נעשים זיכרונותיו שלו-עצמו, נוטעים בו תחושת "השתייכות" – הרגשה יפה, שכמו הרוח הדרום-מערבית "מחזיקה מעמד שלושה ימים ומותירה אווירת ניקיון ברֵיאות". 'היום שלפני האושר' הוביל את רשימת רבי-המכר באיטליה במשך שבועות, וזכה להצלחה גדולה גם בצרפת....

4.

שלושה סוסים מאת ארי דה לוקה את שלושה סוסים פירסם דה לוקה באיטליה ב - 1999, בין אתה שלי לבין הר אדוני, שתי הנובלות שריגשו כל כך את הקוראים בארץ וביססו את המוניטין שלו כאחד הסופרים המרתקים הכותבים היום באירופה. בשונה מן הנובלות הללו, המספרות על קיץ של אהבה ראשונה של נער, הגיבור של שלושה סוסים חווה אהבה מאוחרת. אם חיים של בן אדם נמשכים כמו חיים של שלושה סוסים, הוא כבר קבר שניים: הוא בן חמישים ואפשר לראות בו את בן דמותו של הנער מאתה שלי ומהר אדוני כעבור שלושים וכמה שנים. הוא גנן. לאחר הרבה גורל. מבין את העצים ואת הבדידות. חייו נתונים להסתכלות על אדמה, מים, עננים, יותר מאשר להסתכל על פנים. וכאילו רק ההווה בידיו, מיום ליום, הווה שנמשך רק יום. יש לו נשמה של משורר, והספר הוא שדה של ריחות, טעמים, צבעים ודימויים נהדרים. אבל אישה מסתורית מתחילה אתו במסעדת פועלים שבה הוא אוכל צהריים. משאירה לו שם (לילה) ומספר טלפון. אשה בעלת יופי מזמין צרות, שכמו יודעת ממבט ראשון מיהו, ובוחרת בו, וחוזרת ומכניסה אותו למשבצת ישנה. כצעיר בן עשרים נסע לארגנטינה, הלך אחרי אהבתו לארגנטינאית יהודייה, שפגשה אותה כשטיפסה על הרים באיטליה. הוא בא לארגנטינה לאהוב אשה , ומצא את עצמו במלחמה, נזרק למאבק העקוב - מדם נגד הדיקטטורה הצבאית, שבסופה חסרו בארגנטינה 40,000 אלף בני אדם. הרגו לו את אהובתו, והוא התנקש בחייו של קולונל, ופירק את חייו בבריחה מתמשכת על לקצה התחתון של ארגנטינה, הדרום הכי דרומי, תחתית השק של העולם. אין ספר שמתאר תשוקה ככה, נותן לה לשון כזאת. התשוקה החדשה, בהווה, מחדשת בגופו את אהבה הישנה ואת ארגנטינה. לילה יודעת למעשה את קולו הפנימי, ואט - אט, כשמתברר במה היא עוסקת, גובר הדמיון למה שנקלע אליו באמריקה הדרומית. הערבוב של דמויות מזמנים שונים תחת עוצמתה של האהבה; הגלישה של התשוקה אל הפוליטי ואל כוח חסר - מעצורים ואל רוע כבר מוכרים לנו מסיפורים אחרים של דה לוקה. ובכול זאת, כאן זה אחרת. מי שמחפש בגבר הזה מילה מופנית אל העבר, לא ימצא אותה. כמו באהבה, רק זמן - הווה בידיו. אבל אולי ילמד להתייחס באופן אחר לאותם חיים עצמם....

5.

לא עכשיו, לא כאן מאת ארי דה לוקה המספר בן שישים של 'לא עכשיו, לא כאן' מוצא תמונה שאביו צילם לפני כחמישים שנה: קטע של רחוב בנאפולי, אמו עומדת לחצות את הכביש. מולה, סמוך למדרכה האחרת, נראה אוטובוס. דומה שהוא - עצמו יושב מאחורי זגוגית החלון של האוטובוס, היום, ומקווה לאחוז סוף סוף ברגע שבו החיים שהעניקה לו אמו יהיו באמת שלו. אם נעצרת ברחוב, אדם משתהה מול תמונה;ומצד אחר:חיים שלמים. המונולוג הפנימי באוזני אמו, עד לסיום המפתיע, הצפוי בדיעבד, הוא כל הטקסט של הספר הצנום הזה, יצירת מופת גאונית של דה - לוקה. רובו של המונולוג הוא סדרת סצנות נוגעות - ללב, ולעיתים קרובות קומיות, מילדותו ומנערותו של נער מהורהר וגמגמן, בנאפולי שלאחר מלחמת - העולם השנייה. בבית שוררת חומרה של דממה קשה, גדושת אי - הבנות שלו עם אמו הוא אוסף את המתארים של עצמיותו. פגם הדיבור שלו הופך למחיצה שמאחוריה הוא חווה את ההתרגשות של ההתנכרות, מאלף את עצמו להיות זר, לא להשתייך, כמצב נכון לשמירת הייחוד שלו; הוא מתאמן בלחיות "בלי לחכות", אך גם חווה את הרוע של העולם כמעט פיזית וכאילו הוא אחראי לו אישית, אף - על - פי "שלא עשה את זה בכוונה". וכמין פיצוי הוא ניחן ביכולת מופלאה למצוא את נקודת הרוגע של החפצים, שמאפשרת לו להעמיד אותם בשיווי - משקל לזמן ממושך: מזלג ניצב בעצמו ישר על חודיו, כמו רקדנית בעלת ארבע רגליים. 'לא עכשיו, לא כאן' הוא ספרו הראשון של דה לוקה, ספר שכתב כשהיה פועל, בגיל 39(1989), ואשר זכה מאז ללמעלה משלושים מהדורות. הקוראים בישראל הכירו את דה לוקה, והתאהבו בו, באמצעות ספרים שנכתבו כעבור עשור ומעלה:'אתה, שלי'(1998), 'שלושה סוסים'(1999), 'הר אדני' (2001). עתה הגיעה העת לחזור אל נקודת ההתחלה רבת - הקסם, המפתיעה בבשלות הכתיבה, אל השורשים החווייתיים והפסיכולוגיים של אמנות - הכתיבה של דה - לוקה, של המינימליזם הכמו - שותק שלו, הגדוש הסתכלויות נדירות ועוצרות - נשימה בפרטים לא צפויים, והשופע ראיות של דבר מבעד לחציצה של דבר אחר באופן כה מלא - השראה. הספר מכיל הרבה חומרים אוטוביוגרפיים, אך המספר בן השישים אינו דה לוקה בן השלושים ותשע.ואף - על - פי - כן, המספר של הספר אומר בעניין גמגומו:"דיבור הוא הליכה על חבל. כתיבה, לעומת זאת, היא שליטה בו, התרתו"; ואילו דה לוקה, האוחז ביד בוטחת בחבל הסיפור, אכן מממש זאת....

6.

בשם האם - הספריה הקטנה # מאת ארי דה לוקה סיפור לידתו של ישו מנקודת ראותה של מרים, אמו. מרים מספרת אותו כסיפור אישי של חוויַת הריון מרגשת שבסופה, בפלא של לידה, נולד תינוק יהודי קטן, "שלא צריך להוכיח כלום, שצריך רק לחיות, לעבוד, להתחתן, ושיהיה לו כל מה שנחוץ"; תינוק שאפשר לאחל לו שהלוואי שירגיזו אותו רק הזבובים. אחרי הבשורה על-פי מתי, והבשורה על-פי לוקס, ואפילו 'הבשורה על-פי ישו' של סאראמאגו - שכולן מבטאות אג'נדה גברית - כותב דה לוקה אנטיתיזה נשית. "בשם האב" חונך את סימן הצלב. בשם האם נחנכים החיים. כאן מוגדלים פרטים כדי להתקרב אל הקשר בין אם לבנה אשר ללילה אחד הוא רק שלה, בלי "והוא יושיע", ובלי המדבר הגדול של האמביציות והמאבקים הגבריים.   בעזרת חיבתו של דה לוקה זוכה מרים לדבר פרוזה חכמה, מצחיקה ומכמירת-לב, עם דימויים של משוררת....

7.

היפוכו של אחד - הספריה החדשה למנויים 2006 [4] # מאת ארי דה לוקה בניגוד למתמטיקה, שניים בספר הזה אינם הכפלה של אחד. הם ניגודו, היפוכו של אחד ושל בדידותו - הם דבר שונה לגמרי ממצבו של אחד.      זהו ספר אוטוביוגרפי, שבו מי שאילף את עצמו להיות אחד בודד, להיות זר ולא-שייך ולגונן בקנאות על המסגרת הפרטית שלו, חוֹוה שורת אירועים של שניים, של "יחד", אף כי יחד מרוסק, מגומגם, ארעי.      על רקע תקופת חייו של דה לוקה כפועל פשוט באתרי-בנייה, כסבל, כחבר בתנועת "מאבק מתמשך"; על רקע חוויותיו כצעיר בשנים המובסות של התקוממות הצעירים באיטליה נגד כל הכוחות הממוסדים, יחד עם הפועלים ובתמיכת תושבי השכונות; על רקע הדיכאון שבא אחר-כך, והתנדבותו של דה לוקה לשירות הומני בטנזניה; על רקע חוויותיו כמטפס הרים נועז ומסתכן - מסופרים כאן אירועים של ההפך-מאחד, של אהבות, ותשוקות, ואחוות קצרות-מועד. הקטעים הנפרדים-כביכול יוצרים טקסט אחד, ועם זאת שבור, מינימליסטי, שמחברו צועד בשפלה של הפרוזה כמי שמורגל בהליכה של מטפס-הרים. זהו "מפל מבריק ומרהיב מהררי השירה אל מישורי הפרוזה".      דומה שאין לדה לוקה מתחרה ביכולת הדימויים המופלאה שלו, ובכישרון עוצר-הנשימה לדלות עולם לא-צפוי וכה משמעותי מפרט זעיר אחד....

8.

נַפָּלִיטָנִי (נפוליטני) - הספריה הקטנה # מאת ארי דה לוקה בגיל 18 עקר את עצמו ארי דה לוקה מנפולי לתמיד, כשֵׁן מִלֶסת. העיר שעוד כילד התבצר בה בעמדת הזר והתאמן בהיקרעות ממנה, כמו הכשירה אותו לאבד אותה, אך חדרה תחת עורו כקרס של דַיִג, ומאז היא חוזרת אליו בכל מעשיו, משמיעה את עצמה תחת מקומות ושמות אחרים – בעיקר ירושלים – ומחזירה אותו אליה שוב ושוב בכתיבתו. הוא אומנם חָדַל להיות נפוליטני, אך נשאר פליט שלה: נַפָּלִיטָנִי. במַסת-הזיכרונות הפותחת, מעין פואמה-בפרוזה, וברשימות שאחריה – שהן פנינים של הבחנות ואנקדוטות, עם דימויים עוצרי-נשימה ומעלים חיוך, כיד הדמיון המרהיב של מחבר 'הר אדוני' – ממטיר דה לוקה על נפולי נשיקות ויריקות, ומנסה ללכוד ברשת של משי את תוויה של העיר המלאה רוחות-רפאים, שירים, גאווה מנמנמת ודחיפוֹת; עיר שכל אמא שֶׁבה יכולה להספיק למאה בנים; עיר שהר הגעש הפעיל, הווזוב, הוא המגדלור הנטוע במערכת העצבים שלה: היא מצוּפּפת בינו לבין מפרץ, שגם כשהוא סוער, הוא נתיב בריחה מן האש הזורמת....

9.

נפליטני מאת ארי דה לוקה בגיל 18 עקר את עצמו ארי דה לוקה מנפולי לתמיד, כשֵׁן מִלֶסת. העיר שעוד כילד התבצר בה בעמדת הזר והתאמן בהיקרעות ממנה, כמו הכשירה אותו לאבד אותה, אך חדרה תחת עורו כקרס של דַיִג, ומאז היא חוזרת אליו בכל מעשיו, משמיעה את עצמה תחת מקומות ושמות אחרים - בעיקר ירושלים - ומחזירה אותו אליה שוב ושוב בכתיבתו. הוא אומנם חָדַל להיות נפוליטני, אך נשאר פליט שלה: נַפָּלִיטָנִי.   במַסת-הזיכרונות הפותחת, מעין פואמה-בפרוזה, וברשימות שאחריה - שהן פנינים של הבחנות ואנקדוטות, עם דימויים עוצרי-נשימה ומעלים חיוך, כיד הדמיון המרהיב של מחבר 'הר אדוני' - ממטיר דה לוקה על נפולי נשיקות ויריקות, ומנסה ללכוד ברשת של משי את תוויה של העיר המלאה רוחות-רפאים, שירים, גאווה מנמנמת ודחיפוֹת; עיר שכל אמא שֶׁבה יכולה להספיק למאה בנים; עיר שהר הגעש הפעיל, הווזוב, הוא המגדלור הנטוע במערכת העצבים שלה: היא מצוּפּפת בינו לבין מפרץ, שגם כשהוא סוער, הוא נתיב בריחה מן האש הזורמת....