ביקורת ספרותית על שלושה סוסים מאת ארי דה לוקה
ספר בסדר

---

את "שלושה סוסים" לקחתי לקרוא מכיוון שמספרו הקודם של דה לוקה שקראתי, "הר אדוני" היו לי זיכרונות טובים. תיאורי החיים בנאפולי, בשכונה של אנשים קשי יום שעסוקים בדרך כלל במאבקי ההישרדות היום יומיים, נגעו בי מאוד כמו גם תיאור היחסים בין הוריו של הנער. ציפיתי למשהו דומה גם ב"שלושה סוסים".

בשלושה סוסים דה לוקה מתבונן בחיים דרך עיניים של אדם שחווה אובדן, גלות, אהבה חדשה וגם אלימות. המספר כאן הוא גבר איטלקי בגיל העמידה, החי חיים שקטים של עבודה כגנן. אך מאחורי השקט מסתתר עבר קשה: הוא חי שנים בארגנטינה, שם חווה את תקופת הדיקטטורה של החונטה הצבאית בשנות ה-70 וה-80. אשתו האהובה נעלמה ונרצחה בידי כוחות הביטחון, והוא עצמו נאלץ לברוח חזרה לאיטליה.

על פניו זהו סיפור עם פוטנציאל גדול: סיפור על כאב, על התגברות על משברים והאפשרות להמשיך הלאה, על רגעים הקטנים שבהם אפשר לגלות מחדש אנושיות, חום ואהבה, ולמרות כל זאת אני מודה שלא כל כך הצלחתי להתחבר לסיפור ולכתיבה של דה לוקה: בין אם זו השפה הפיוטית שלו או לפעמים זו הכתיבה המרומזת, וכל אלו גורמים לכך שהעלילה אינה זזה ומשהו כאן לא עבד היטב עבורי. בהחלט יתכן גם כי ההשוואה להר אדוני עושה לספר הזה עוול, אך ממש לא יכולתי להימנע מההשוואה הזו.

אין בדברים אלו כדי להטיל ספק בכישרונו של דה לוקה: לפעמים גם לעיתוי של הקריאה יש חשיבות והפעם השילוב של דה לוקה, שלושה סוסים ושלי, לא ממש עבד.

אנו מצויים בעיצומם של עשרת ימי תשובה ואני משתדל להיות נחמד לכולם, אז 3 כוכבים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על שלושה סוסים