יצא לי להיפגש עם מטומטמים. אהבלים גמורים. במסגרת העבודה שלי בדיוטי פרי, אני אמור לקחת פרטים מאנשים לפני הקופות וככה לקדם את התור ולקצר אותו. בפועל, יש אנשים שחושדים שיש לי מניע נסתר. מישהו פעם אמר לי "אני לא אומר לך, אתה נראה לי מהמכס" (למרות שיש לי מדים של דיוטי פרי). מישהו אחר ענה לי "אני לא אוהב לתת פרטים אישיים" (ובצורה נוחה שכח שיצטרך לתת בכל מקרה פרטים אישיים בקופה). אבל השיא היה מישהו שלקחת

איזה כיף היה לקרוא את מקבץ הסיפורים הקצרים של <mark>האשק</mark>, סופר שעיקר פרסומו נבע מספרו הנודע ״החייל האמיץ שווייק״, ספר ששני כרכיו האימתניים ממתינים לי שנים על המדף...
הסאטירה השנונה, שמאירה באור מצחיק את הטימטום האנושי על גווניו השונים, מהווה אתנחתה ראויה, אם כי קצרה מדי, לתקופה הסוערת שעוברת על העולם בעיצומו של המאבק במגפת הקורונה.
בכלל אני מוצא שיש לסופרים הצ׳כים, לפחות לאלו שקראתי - למעט אולי קפקא,

מעולה+++. אחד הטובים ביותר - למרות שזו הפעם השלישית שאני קורא אותו על 2 כרכיו. הפעם הזו החלטתי לחזור אליו אחרי ביקור של מספר ימים בפראג. זהו ספר ענק!! ממש. <mark>ירוסלב האשק</mark> עוקץ ודוקר בצורה מדהימה, מצחיקה ומבדרת את הקורות במלחמת העולם הראשונה דרך דמותו העגלגלה, התמימה והשנונה של יוזף שוויק - שרת הפלוגה ה-91. שוויק מוציא מדעתם את כל הקצינים מגנרלים ומטה בהתייחסותו התמימה ובסיפוריו על כל מיני דמויות עם ה

מהי ההגדרה לספר קלאסי ?
משעמם אבל חייבים לקרוא אותו,כי אחרת מה יגידו ... (מאה שנים של בדידות וכו').כבד עם מליון שמות וארוך כאורך הגלות (מלחמה ושלום ...).לא מצליח להבין מה הסופר רוצה (יוליסס...).אני בטוח שלכל אחד ואחת יש בטח תוספת או שתיים.
אבל "החייל האמיץ שוויק" חרף היותו ספר קלאסי הינו ספר מבדר במובן הפשוט של המילה.הוא צוחק על הממסד הקיסרי (האוסטרו הונגרי) הוא צוחק על עצמו והא לא מפסיק לעניין

מסתבר איפה כי הכתיבה הצ'כית מזכירה מאד בהומור שלה את הסגנון של ההומור היהודי. בכל אופן מדובר בספר שקשה לקרוא מרוב צחוק. כל פרק מפיל את הקורא על הרצפה, כתיבה מרתקת ממש. קראתי כל פרק לאט שלא יעבור מהר. כל פרק הוא סיפור בפני עצמו הנשזר לכדי סיפור ארוך המספר את קורותיו של חייל שלימזל מטומטם בתקופת מלחמת העולם הראשונה. למרות שינויי התקופה קל מאד להזדהות עם הדמות ומה שעובר עליה בשרות הצבאי. ספר חובה.

מי שנהנה כמוני (פעמיים לפחות) מקריאת ספרו האלמותי של <mark>האשק</mark> "החייל האמיץ שוויק" לא יכול היה שלא לחטוף ברגע שראיתי את הספר הזה בספרייה. אפשר להבין מספרון זה - 131 עמ' בסה"כ את המקורות מהם שאב <mark>האשק</mark> את החומרים לחייל האמיץ שוויק - מה עוד שכמה מהסיפורים מביאים את קורותיו המוקדמים של שוויק כמעין חטיפים הרומזים לסיפור הגדול והמקסים. הומור צ'כי מעולה, פנינים אמיתיות. כיף של ספר.

רבים וטובים כבר שיבחו את הספר ולדעתי כולם צדקו. ספר מבדר, קולח, מצחיק, מותח.....הכל נכון.
מחמאות אלו אפשר לכתוב על כל ספר.
ייחודו של שוויק הוא האמת!!!
מתחת לכל הצחוק אנו מוצאים את מציאות החיים הקשה שהיא מנת חלקם של כל החיילים בזמן מלחמה ולא משנה באיזה צד.
אמת זו מעלה את הספר מעבר לזמנו והוא נכון לכל תקופה.
רוצו לקרוא!!!!
בהכנעה.

למרות שמדגדג בקצות המקלדת לכתוב ששוויק הוא יוסריאן של מלחה"ע הראשונה, זו תהיה הגזמה לטובתו של <mark>האשק</mark>. עם כל הכבוד, או כמו ששוויק היה אומר, מודיע בהכנעה, ההשפעה, האיכות הסאטירית והנגיעה לנפשו ההומיה של הקורא של מילכוד 22 עולות בהרבה על אלו של החייל האמיץ.
עם זאת, זו לא בושה להפסיד למייקל ג'ורדן בכדורסל (בבייסבול דווקא כן), במיוחד אם נזכור ששוויק הקדים בכמה עשרות שנים.
המבנה הסיפורי פשוט מאוד: שוויק

הריעו לקיסר ירום הודו...
הריעו למושיע... לאנשים החכמים לאלו שיודעים מה טוב לעמם.
זהו היסוד הציני-בעיני זה אינו ספר הומוריסטי זוהי הציניות <mark>האשק</mark> שאעושה את הספר הענק הזה.
כל כך אקטואלי בזמננו במובנים רבים.
אין בכוונתי לכתוב להמליץ על הספר הזה הוא ענק.
ישנו הרבה מהמשותף בינו הסופר ובין שוויק הגיבור האמיתי של המלחמה המטומטמת ההיא לבין "גיבורינו" הנוכחיים.