“ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת? לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאל”

“# מרגריט דיראס מנסה לומר משהו בספר הזה ומסתמכת בעיקר על תחושותיו ופרשנותו של הקורא. זה לא הספר הראשון שאני קוראת כשזו כוונתו של הסופר, אבל באחרים שקראתי אפשר להגיע לסוף הסיפור ולהבין למה התכוון הסופר, מה שאי אפשר, לדעתי, בסיפור הזה. דיראס עוסקת ברומזנות המעוגנת בתרבות ובזמן (הספר יצא לאור ב-1958) ילד מלווה על ידי אמו לשיעור פסנתר. המורה לפסנתר שתלטנית ולא נעימה, דורשת מהילד התבטלות מוחלטת. נוכ”

“שתי סיבות גרמו לי לקרוא הבוקר את המאהב של מרגריט דיראס: 1. נסיעתי הקרובה לוייטנאם בחודש נובמבר. 2. הביקורת המעולה של חני על הספר. צדקת בכל מילה חני. יש משהו מינימליסטי בכתיבה של מרגריט דיראס. אמנם היא לא מגלה לנו את כל הפרטים בסיפור, אבל בכל זאת נראה לי כי הכל גלוי וברור ודי במה שהסופרת כותבת כדי להבין את כל התמונה. רובע צ'ולון בסייגון הוא הרובע בו מתגוררת האוכלוסייה הסינית בעיר. הסינים”

“הספר הינו מחזה על חייה של הסופרת. ספר קטן על סיפור חיים של אישה עצובה שניתן לגמוע בשעה אחת פנויה. התקופה: עת הכיבוש היפני ומלחמת העולם השנייה. הסיפור מתרכז סביב משפחה מטופלת בשלושה ילדים שמתגוררת בסייגון. האם עזבה את צרפת לאחר שאב המשפחה נפטר והפליגה עם ילדיה לסייגון. לפרנסת המשפחה האם עבדה כמורה בבית הספר וגידלה את ילדיה. בתוך המשפחה הזו חיה לה "ילדה עצובה" שלומדת הסמכה למתמטיקה אבל רוצ”

“ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת? לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאל”

“# מרגריט דיראס מנסה לומר משהו בספר הזה ומסתמכת בעיקר על תחושותיו ופרשנותו של הקורא. זה לא הספר הראשון שאני קוראת כשזו כוונתו של הסופר, אבל באחרים שקראתי אפשר להגיע לסוף הסיפור ולהבין למה התכוון הסופר, מה שאי אפשר, לדעתי, בסיפור הזה. דיראס עוסקת ברומזנות המעוגנת בתרבות ובזמן (הספר יצא לאור ב-1958) ילד מלווה על ידי אמו לשיעור פסנתר. המורה לפסנתר שתלטנית ולא נעימה, דורשת מהילד התבטלות מוחלטת. נוכ”

“שתי סיבות גרמו לי לקרוא הבוקר את המאהב של מרגריט דיראס: 1. נסיעתי הקרובה לוייטנאם בחודש נובמבר. 2. הביקורת המעולה של חני על הספר. צדקת בכל מילה חני. יש משהו מינימליסטי בכתיבה של מרגריט דיראס. אמנם היא לא מגלה לנו את כל הפרטים בסיפור, אבל בכל זאת נראה לי כי הכל גלוי וברור ודי במה שהסופרת כותבת כדי להבין את כל התמונה. רובע צ'ולון בסייגון הוא הרובע בו מתגוררת האוכלוסייה הסינית בעיר. הסינים”

“הספר הינו מחזה על חייה של הסופרת. ספר קטן על סיפור חיים של אישה עצובה שניתן לגמוע בשעה אחת פנויה. התקופה: עת הכיבוש היפני ומלחמת העולם השנייה. הסיפור מתרכז סביב משפחה מטופלת בשלושה ילדים שמתגוררת בסייגון. האם עזבה את צרפת לאחר שאב המשפחה נפטר והפליגה עם ילדיה לסייגון. לפרנסת המשפחה האם עבדה כמורה בבית הספר וגידלה את ילדיה. בתוך המשפחה הזו חיה לה "ילדה עצובה" שלומדת הסמכה למתמטיקה אבל רוצ”