ביקורת ספרותית על המאהב מאת מרגריט דיראס
ספר טוב

---

ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת?

לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאלתי מהו פשר המשיכה האפלה הזאת, למקומות בהם נחצים גבולות מתעתעים, המותרים אותי לעתים משתאה ומבולבל?

את התשובה מצאתי במקום אחר, בספרה של מרגריט דיראס, המאהב, ששלח אותי למקומות אפלים של הנפש האנושית. לסיפור העוסק באהבת בוסר, ספק תשוקה אפלה, בין ילדה ממוצא צרפתי, בת חמש עשר, לסיני המבוגר ממנה בעשור, בהודו סין, קולוניה צרפתית, בשנות השלושים של המאה הקודמת. בספר שלכאורה נראה פשוט, הכתוב בחסכנות, בו כל משפט הוא תמציתי ומגלם בתוכו מורכבות גדולה.

המאהב הוא ספר שדיראס, כתבה בגיל מבוגר על ילדותה, גיל בו לתהליך ההזכרות משמעות גדולה. באמצעות הזיכרון, היא מנסה לשחזר מציאות, המושתתת אומנם על אוטוביוגרפיה אישית, אך גם על דמות דמיונית המשמשת לדיראס, האלטר אגו שלה, ובכך היא מאפשרת לי כקורא לחוות סוגים שונים של רגשות סותרים בו עת, תחושת אהבה מכמירה לגיבורה, לצד דחיה גמורה לנפשות בספר, כמו אימה שאהבה בצורה חולנית את האח הבכור ובקשה להיקבר יחד אתו. או גם חמלה לאם שנשארה אלמנה, ובשארית כספה ניסתה לבסס את עצמה וילדיה, באמצעות רכישת חלקת אדמה בדלתת המקונג, ומגלה שהייתה זאת השקעה שירדה לטמיון או נשטפה במים, מה שגורם לדיראס, הילדה לגדול כענייה גמורה בקולניה צרפתית, כסוג של השפלה בלתי נסבלת.

הספר הזה הוא כמו אלבום משפחתי של תמונות דהויות, שאת תצלומיו ביצעו צלמים מקצועיים, כהעמדת פנים לבני משפחה יפים ומאושרים, כפי שאימה הציגה למכריה באובססיה. מולה מציבה דיראס את אלבום התמונות האישי שלה, המשוחזר מדמיונה, והוא בניגוד לאלבום המשפחתי, מציג תמונות שנות לחלוטין, של אהבה אסורה המתהווה על רקע התפוררות משפחתית. תמונות המייצגות דימויים אישיים, כדימוי העצמי של דיראס, המתארת את פניה שבגיל צעיר התכרכמו והפכו לזקנות, ביטוי לתחושת אובדן ילדותה והרס נפשה, תיאור שהטיח בי עצב עצום בראשית הסיפור.

דיראס מורדת, בועטת בעקרונות ובמנהגים חברתיים. כשהיא פוגשת במאהב הסיני שלה, היא חובשת ברט גברי, ושמלה רחבה כשק. המרד שלה, הוא הדרך שלה לחוות קונפליקטים, בין ראוי לאסור, ומשם לתאווה ולאהבה חסרת הסיכוי, ומהי בכלל אהבה לבת החמש עשר שלא הרבה יודעת על החיים ואיך בכלל אפשר ללמוד על החיים, המכלים איסורים מרובים, שחלקם הם פרי גזענות ודעות קדומות. אך מצד שני מהם גבולות הכרחיים, מהו המחיר שמשלמים אלה החוצים אותם? כדריאס, שהוחרמה על ידי חברותיה, או המאהב הסיני שנאלץ לקבל את תכתיב אביו ולהתחתן עם אישה סינית ששודכה עבורו?.

לשאלה שהצבתי בראשית הסקירה, אני מסוגל כעת לתת תשובה ברורה יותר, החיים מתנהלים בין קונפליקטים, וביכולת שלנו להביט אליהם בדרך שיפוטית. ככול שנצלול אל תוכם הם תמיד יותירו סימני שאלה, ולא בהכרח תשובות נכונות. בהיבט הזה הספר של דיראס, מעוצב להפליא, מאתגר ומעורר למחשבה, לטבע האדם, ולאופן בו מעוצבת אישיותו ומאווייו באמצעות בחירות שעשה בנעוריו שניתבו אותו למה שהוא לטוב ולרע.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על המאהב