ביקורת ספרותית על שיעור הפסנתר - מודראטו קנטבילה מאת מרגריט דיראס
ספר טוב

---

ספר קטן ( 100 עמודים), דפים קטנים, המכיל הרבה.
מרגרט דיראס במיטבה.
באמצע שיעור פסנתר לבן המלווה על ידי אימו, נשמעת צעקה מפאב סמוך, שם מוטלת אישה על הרצפה וגבר שרוע לידה, מלטף אותה, נושק לה ומתמלא בדמה.
הסיטואציה הזאת משנה מערכות אצל רבים מאלו המודעים לארוע ובעיקר לשני גיבורנו : האם והילד.
הבן מבקש להשתחרר מהרודנות והרשעות של המורה לפסנתר, והאם מחפשת קירבה.
שניהם צועקים :"אני בודד", וכל אחד מסיבותיו שלו.
הילד מפותה להשאר לבד על ידי צעצועים, התחנחנות של האם ועוד. מעולם לא מן השאלה הפשוטה: " מה אתה רוצה ומה אתה באמת צריך?"
ואילו האם נדה בין עולמה החומרני של מעמד העשירים והמסודרים בחיים, מול הצורך לצקת בו תוכן רוחני ונפשי.
הכתיבה של דיראס בספר זה בוגרת ורומזנית. אין היא מביאה את הפרטים כמו בספרה "המאהב" או " הירושימה אהובתי", אלא האוירה העצורה מתבטאת במשפטים קצרים , שבהצטברם יוצרים, רושם.
היא כותבת בהרבה ניגודים. לדוגמה: היצירה היא " סונטינה דיאבולו", כלומר, סונטה קטנה של השטן, אבל, ההוראות לניגונה הם:מודרטו קנטבילה- מתון ושירתי.
התיחסות האם לבנה היא :"יום אחד ילדתי את הילד הזה". ככה .
היא מתארת את חייה : "כשהילד ישן, אני יורדת לגינה ומטיילת בה . אני הולכת לסורגים, מסתכלת על השדרה...בחרנו בבית הזה מפני שהוא שקט, הכי שקט בעיר.."
והגבר שאיתו היא מדברת אומר לה:" את הולכת לסורגים ואחר כך עוזבת אותם, ואז את מקיפה את הבית וחוזרת לסורגים. הילד למעלה ישן. אף פעם לא צעקת. אף פעם".
הספר הוא על הצעקה שאיננה וכשהיא נשמעת היא מחרידה את הסביבה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שיעור הפסנתר - מודראטו קנטבילה