• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המאהב

המאהב

מאת מרגריט דיראס

הביקורת של לי יניני

תמונה של לי יניני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
המאהב

המאהב

מאת מרגריט דיראס

הביקורת של לי יניני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של לי יניני
הוצאה לאור:ספרית פועלים
שנת הוצאה:1986
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 4 שנים

“ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת? לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורי”

2/4
ביקורות על המאהב
הבאה
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•4 דקות קריאה

הספר הינו מחזה על חייה של הסופרת. ספר קטן על סיפור חיים של אישה עצובה שניתן לגמוע בשעה אחת פנויה.

התקופה: עת הכיבוש היפני ומלחמת העולם השנייה.

הסיפור מתרכז סביב משפחה מטופלת בשלושה ילדים שמתגוררת בסייגון. האם עזבה את צרפת לאחר שאב המשפחה נפטר והפליגה עם ילדיה לסייגון. לפרנסת המשפחה האם עבדה כמורה בבית הספר וגידלה את ילדיה.

בתוך המשפחה הזו חיה לה "ילדה עצובה" שלומדת הסמכה למתמטיקה אבל רוצה להיות סופרת ולכתוב רומנים. הבת סבלה מהתעללות של אימה ואחיה וברחה מפניהם ולמעשה - הייתה אדם מאוד בודד ועצוב.

האם מאוד התביישה בביתה עד כדי כך שהציגה בפני המשפחה את תצלומי המשפחה והנופים שצילמה, אך נמנעה מלהציג את תצלומי ביתה והדודים – מצידם, לא הסכימו לפגוש אותה בגלל התנהגותה "השערורייתית".

בדצמבר 1942 אסון פקד את המשפחה ואחיה הקטן נפטר ממחלת ריאות וסמפונות. עוד אירוע שלא הוסיף שמחה למשפחה.

את הנחמה היא מצאה אצל "המאהב" הסיני. גבר הדור שלקח אותה מבית הספר כל יום בלימוזינה שחורה, עישן סיגריות אנגליות. בעל הון ממוצא סיני שהחזיק בבעלותו באדמות של פשוטי העם. עושרו בא לו מאביו שהיה בעל בניינים, שדות אורז וכנראה גם עסקי אופיום.

הנערה גדלה באווירה מלנכולית. החיים והבית לא חייכו אליה. הבת סבלה מהתעללות מצד אימה ואחיה ו"ברחה מפניהם" לזרועותיו של "המאהב".

היא נפגשה עם הגבר הסיני-"המאהב" במשך שנה וחצי. הסיני תמך בנערה, פינק אותה, רחץ אותה במיד ורדים, לקח אותה למסעדות מפוארות וגבה את התשלום על ידי תענוגות מגופה. שניהם אהבו וגם ידעו שגורלם לא יהיה משותף ולכן מעולם לא שוחחו על העתיד. הוא אהב אותה וביום האחרון לפני הפלגתה לארץ מולדתה – צרפת, הוא היה כל כך נרגש שבחר לא לגעת בה כפי שהיה מורגל.

מספר שנים לאחר המלחמה המאהב הגיע לפריז עם אשתו. הוא התקשר אליה ואמר: "רק רציתי לשמוע את קולך".... ציטוט מעמוד 124

לסיכום, זהו ספור עצוב, מלנכולי וקשה וברובו אוטוביוגרפי על חייה של הסופרת וחיי משפחתה בתקופה מלחמת העולם השנייה. אהבתי את הכתיבה הקולחת והפשוטה, אך היה לי קשה עם העצב שהוא מותיר בסוף הסיפור.
מודה לגברת נורית וייסמן ולהוצאה שספר זה נשלח לי לחוות דעת.

הקריאה לשיקולכם. לי יניני

מרגריט דיראס-ביוגרפיה- מתוך ויקיפדיה

מרגריט דיראס נולדה בגיה דהן שבהודו-סין הצרפתית (כיום וייטנאם) בשם מרגריט דונדייה (את שם העט 'דיראס' אימצה לעצמה בהשראת כפר בצרפת שבסמוך אליו רכש אביה פיסת אדמה שקיווה להתגורר בו בשארית חייו), לאחר שהוריה נענו להצעה של הממשלה הצרפתית שעודדה אנשים לעבוד בקולוניות.
אביה של דיראס נפל למשכב זמן מועט אחרי בואם ושב לצרפת, שם הוא הלך לעולמו. לאחר מותו נותרה אימה שהייתה מורה בהודו-סין ביחד עם שלושת ילדיה. המשפחה חיה בדלות יחסית לאחר השקעת נפל באחוזה מבודדת באזור האגררי של קמבודיה. החיים הקשים בהם התנסתה משפחתה במהלך תקופה זו הותירו את חותמם על פועלה האומנותי המאוחר של דיראס. דיראס הצעירה סבלה מהתעללות מילולית ופיזית מצד אמה ואחיה הגדול וגדלה בבית שבו, לדבריה, איש לא חייך.
בהיותה בת 17 חזרה דיראס לצרפת, ארץ הולדתם של הוריה, שם היא החלה את חוק לימודיה לתואר ראשון במתמטיקה. במהרה היא נטשה את המתמטיקה לטובת לימודי מדע המדינה ואחרי כן משפטים. לאחר שהיא השלימה את לימודיה ב-1935, היא נהפכה לפעילה ב־PCF (המפלגה הקומוניסטית הצרפתית) והייתה פעילה במחתרת.
מרגריט דיראס היא מחברתם של ספרים, מחזות, סרטים וספורים קצרים רבים, בכללם רב המכר ככל הנראה אוטוביוגרפי L'Amant משנת 1984, שתורגם לאנגלית כ-The Lover ולעברית כ"המאהב". הטקסט זכה בפרס גונקור לשנת 1984. ספור התבגרותה מופיעה גם בשלוש ורסיות אחרות: The Sea Wall. Eden Cinema ו-The North China Lover. גרסת הסרט של המאהב יצאה לאקרנים בשנת 1992 והופקה בידי קלוד ברי, דיראס הודרה מתהליך היצירה.
עבודות חשובות אחרות שלה כוללות את: "מודראטו קנטבילה", שאף נהפך לסרט הנושא אותו שם, Le Revissement de Lol V. Stein וסרטה India Song. דיראס גם הייתה התסריטאית של הסרט הצרפתי מ־1959 הירושימה אהובתי, אותו ביים אלן רנה.
הרומנים המוקדמים של דיראס הינם קונבציונליים למדי בצורתם (עמיתה ריימונד קינו ביקר את ה"רומנטיות" שלהם). על כל פנים היא נעשתה נועזת יותר בניסוייה ב"מודראטו קנטבילה" ודלדלה את הטקסט על מנת להטות את כובד המשקל למה שלא נאמר. היא קושרה לתנועת הספרות הצרפתית של "הרומן החדש", למרות שהיא עצמה לא השתייכה לקבוצה ספרותית כלשהי. סרטיה היו ניסויים באופיים, נמנעו ברובם משימוש סינכרוני בקול, השתמשו בקול על מנת לרמוז יותר מאשר לספר. הסיפור המתואר נחווה באמצעות דימויים שהקשר שלהם למה שנאמר הוא ספק נוגע ספק אינו נוגע.
בשנת 1939 היא נישאה לסופר רובר אנטלם ובשנת 1942 נולד להם בן שמת בלידתו. בשנת 1944 נאסר אנטלם ונשלח לבוכנוואלד. בסוף מלחמת העולם השנייה הוא נמצא במחנה דכאו במצב ירוד, כשהוא על סף מוות. דיראס טיפלה בו עד שהשתקם אולם אחר כך הם התגרשו והיא נישאה לסופר דיוניס מסקולו. בשנת 1947 נולד להם בן, ז'אן מסקולו, העוסק בבימוי סרטים ובעריכת ספרים. הזוג התגרש ב1956. את פרשת טיפולה באנטלם היא כתבה בסיפרה "הכאב".
חייה הבוגרים של דיראס לא היו קלים. על אף הצלחתה כסופרת, היא סבלה במשך תקופות ארוכות מאלכוהוליזם. היא נפטרה בדיז'ון בגיל 81 מסרטן גרון ונקברה בבית הקברות מונפרנאס. על קברה מופיעות האותיות MD בלבד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של גלית
גלית
4קוראים|גיל ממוצע68|50%נשים

על המבקרת

תמונה של לי יניני

לי יניני

ותיקה
חברה מזה 13 שנים
762 ביקורות•12 נבחרות•12,817 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של לי יניני
לי יניני
ותיקה
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות762
ביקורות נבחרות12
לייקים שקיבלה12,817
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת286ספרות מקורית241מתח ריגול והרפתקאות93

דיון על הביקורת

2 תגובות
לי יניני
לי יניני•לפני 13 שנים

נכון. תודה

שין שין
שין שין•לפני 13 שנים

יפה ומרגש.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של לי יניני

ארמון המגנוליות

ארמון המגנוליות

פיונה דיוויס

לפעמים די במבט אחד בפסל, בציור או בתמונה ישנה כדי לחשוף סוד שנקבר לפני חמישים שנה. זה בדיוק מה שקורה ב"ארמון המגנוליות" – רומן היסטורי שבו פיונה דייוויס טווה בעדינות את החוטים בין שתי תקופות שונות ומצליחה לשמור על הסקרנות עד העמוד האחרון.

הספר מתרחש בשני צירי זמן – 1919 ו-1966 – ובמרכזו בית פריק המפורסם בניו יורק, שהפך לימים לאחד המוזיאונים המיוחדים בעיר.

העלילה נעה בין ליליאן קרטר, דוגמנית ומודליסטית צעירה שמוצאת את עצמה מסובכת בפרשת רצח מסתורית, לבין ורוניקה ובר, דוגמנית אנגלייה המגיעה לבית פריק כמעט חמישים שנה מאוחר יותר בעקבות הזדמנות מקצועית מבטיחה.

לאחר שליליאן איבדה את אמה במגפת השפעת הספרדית, היא נאלצת להתמודד לבדה עם מציאות קשה ועם חשד המאיים להרוס את חייה. היא מוצאת מפלט בבית פריק, שם היא מתחילה לעבוד כמזכירתה האישית של הלן פריק, בתקווה להתרחק מעבר מטריד המאיים להשיג אותה.

מנגד, ורוניקה נקלעת במהלך הפסקת החשמל הגדולה של ניו יורק לשורה של גילויים המובילים לחשיפת סודות שנשמרו במשך עשרות שנים.

לב לבו של הספר אינו רק התעלומה עצמה, אלא גם סיפורם של משפחת פריק ושל הבית שהפך למוזיאון. דייוויס משלבת עובדות היסטוריות אמיתיות לצד עלילה בדיונית של סודות משפחתיים, שאיפות, אהבות ותככים. בסיום הספר היא אף משתפת במקורות את השראתה והמחקר שביצעה על המוזיאון ועל הדמויות ההיסטוריות, תוספת מעניינת במיוחד עבור חובבי הז'אנר.

החלק שהרשים אותי ביותר היה דווקא המחקר ההיסטורי. ניכר שהסופרת השקיעה בעבודה יסודית, והתקופה קמה לתחייה באמצעות הפרטים הקטנים. לעומת זאת, המסתורין היה עבורי משני לחוויה ההיסטורית. קצב הספר איטי יחסית, אך הוא תואם היטב את האווירה התקופתית ואת הסבלנות שהסיפור מבקש מהקורא.

חובבי רומנים היסטוריים, סיפורי משפחות ומקומות אמיתיים בעלי עבר עשיר ימצאו כאן קריאה מהנה ומעשירה, המשלבת היסטוריה, אמנות וסודות מן העבר.

בשורה התחתונה:

ארמונות אינם שומרים רק יצירות אמנות – הם שומרים גם זיכרונות, סודות וסיפורים שאיש לא העז לספר. "ארמון המגנוליות" הוא רומן היסטורי מרתק, שבו העבר וההווה נפגשים בין קירותיו של בית אחד ומזכירים לנו שלפעמים האמת מחכה בסבלנות עשרות שנים עד שמישהו יגלה אותה.

קריאה נעימה
לי יניני

לפני 3 ימים•
★★★★★
•לי יניני
איזבלה מלכת ירושלים

איזבלה מלכת ירושלים

נעמה בר שירה

רומן היסטורי המתרחש בתקופתם של איזבלה מלכת ירושלים, צלאח א־דין – מהשליטים הבולטים של התקופה – ומסעי הצלב בסוף המאה ה־12.
נעמה בר שירה נשענת על אירועים היסטוריים ידועים ומרכיבה מהם עלילה המשלבת דמויות אמיתיות לצד דמויות בדיוניות. הפרקים הקצרים שזורים בפוליטיקה, מאבקי כוח, קרבות, אהבה, נאמנות ובגידות. אין ספק שהסופרת מצליחה להכניס את הקורא אל סמטאות ירושלים הצלבנית ולהמחיש היטב את רוח התקופה.
מי היא איזבלה? נסיכה שגורלה הוכרע עבורה כבר בילדותה. בגיל 11 היא נישאת להאמפרי יפה התואר, המבוגר ממנה בשש שנים. כאשר היא מגיעה לגיל 18, אמה מריה מגיעה לבקרה ומזהירה אותה שאם לא תביא יורש, יהיו לכך השלכות. האם היו לכך תוצאות? בהחלט.
אל תוך המערבולת הזו נכנס דניאל – חבר ילדות המלווה את העלילה לכל אורכה, וגם הוא נושא עמו סוד. מהו אותו סוד? את זה תגלו במהלך הקריאה.
יש כאן סיפור על שלטון, כוח, מערכות יחסים, נאמנות, אהבות אסורות, יחסים להט"ביים, וגם על שדים, מלאכים וחזיונות.
הספר כתוב בגוף שלישי, נע בין קולותיהן של הדמויות השונות, ובין הפרקים משולבים איורים יפים המוסיפים לאווירה.
בכנות, יש לא מעט נקודות לזכותו של הספר. התקופה ההיסטורית של ממלכת ירושלים ומסעי הצלב מרתקת בפני עצמה, וניכר שהסופרת השקיעה בבניית העולם ההיסטורי. היא מצליחה להעביר היטב את האווירה, הנופים והמורכבות הפוליטית של התקופה. הכתיבה קולחת, והדמויות בנויות היטב.
עם זאת, עבורי הייתה גם נקודת חולשה משמעותית. לצד העובדות ההיסטוריות שולבו אלמנטים בדיוניים רבים, ובהם חזיונות, מלאכים ושדים. באופן אישי אני מעדיפה רומנים היסטוריים שנשארים קרובים ככל האפשר למציאות ולתיעוד ההיסטורי. מבחינתי, השילוב של העל־טבעי הרחיק אותי מהסיפור ופגע בתחושת האמינות.
אהבתי במיוחד את דמותו של דניאל, וגם איזבלה היא דמות שקל לחבב ולהזדהות איתה, למרות גורלה הטרגי.
זהו הספר הראשון בסדרה, והוא מסתיים בנקודה מסקרנת במיוחד.
בשורה התחתונה: "מי שנהנה מהספר בוודאי ימצא את עצמו ממתין בקוצר רוח להמשך."

קריאה נעימה

לי יניני

לפני שבוע•
★★★★★
•לי יניני
הקולגה

הקולגה

פרידה מקפדן

"יש ספרי מתח שמפתיעים בטוויסטים, ויש ספרי מתח שמצליחים גם לגעת בלב. "הקולגה" של פרידה מקפדן עושה את שניהם."
כשספר מצליח לגרום לי לסיים אותו בתוך יממה, אני יודעת שנפלתי לידיה של סופרת שיודעת בדיוק מה היא עושה. כבר מהרגע הראשון היה לי ברור שאף דמות אינה באמת מי שהיא מציגה את עצמה .
העלילה נבנית בהדרגה, המתח הולך ומתעצם, והדפים עוברים בזה אחר זה מבלי שמרגישים.
פרידה מקפדן אינה מסתפקת בטוויסטים מפתיעים. היא גם מציבה בפני הקורא שאלות אנושיות נוקבות. הספר מחדד עד כמה קל לשפוט אדם רק משום שהוא שונה מאיתנו, ועד כמה דעות קדומות עלולות לעצב את היחס שלנו כלפיו.
דון שיף היא אישה מוזרה, אאוטסיידרית ומנהלת חשבונות בחברת וויקסד, חברה לתוספי מזון. היא רווקה המתגוררת לבדה, חובבת מושבעת של צבים ומקפידה לאכול לפי צבעים ובימים מסוימים בשבוע.
דון שיף מגיעה למשרד בכל בוקר בדיוק בשעה 08:45. אבל מה קורה כשבוקר אחד היא אינה מופיעה?
באותו בוקר, באופן חריג, גם הקולגה היפה והמקובלת במשרד, נטלי פארל, מגיעה מוקדם מהרגיל, אף שבדרך כלל נהגה להגיע רק אחרי השעה 09:00.
היעדרותה של דון מפתיעה את נטלי. היא פונה למנהל הסניף, סת' הופמן, בתקווה שאולי דון הודיעה על היעדרותה, אך מתברר שלא התקבלה כל הודעה. ככל שחולפות השעות, הדאגה של נטלי גוברת, והיא מחליטה לנסוע לביתה של דון.
נטלי נכנסת בהיסוס אל הבית, שדלתו אינה נעולה. הכול מסודר ונקי להפליא. על השולחן מונחים בקבוק יין פתוח למחצה וכוס ובה שאריות יין אדום. כוס נוספת מנופצת על הרצפה – מראה שאינו אופייני כלל לדון.
כשהיא מתקדמת בזהירות, היא שולפת סכין להגנה עצמית, נתקלת בריח מוזר, באקווריום ובו צב, בכוננית ספרים ובאוסף גדול של פסלוני צבים מזכוכית, מקרמיקה ומשיש. רק מקום אחד באוסף נותר ריק.
רגע לאחר מכן היא מועדת על הדום הפוך ופורצת בצרחה...
למה נטלי צרחה?
הספר מחולק לשני חלקים, וביניהם משולבים מיילים שדון שולחת לחברתה מיה. מיה מייעצת לה כיצד להתמודד עם מצבים שונים, ולמכתבים הללו יש תפקיד משמעותי בהתפתחות העלילה.
ככל שהתקדמתי בקריאה, מצאתי את עצמי משנה שוב ושוב את דעתי על דון. הדמות שנראתה בתחילה מוזרה ומרוחקת התגלתה כאדם מורכב הרבה יותר. היא ממש לא מי שחשבתי שהיא.
ומה שבטוח – בזכות דון שיף, חובבת הצבים, למדתי לא מעט גם על צבים.
בשורה התחתונה: "הקולגה" הוא הרבה יותר מספר מתח סוחף. זהו ספר על דעות קדומות, חרם חברתי, קבלת השונה והמחיר הכבד של שיפוט מהיר. פרידה מקפדן מצליחה לשלב בין עלילת מתח מצוינת לבין מסר אנושי חשוב, והתוצאה היא ספר שקשה מאוד להניח מהיד.
קריאה נעימה, לי יניני

לפני שבועיים•
★★★★★
•לי יניני
כל מה שלא נכתב

כל מה שלא נכתב

אמה גריי

יש ספרים שמלווים אותנו בזמן הקריאה, ויש ספרים שממשיכים להדהד גם הרבה אחרי שסגרנו את הכריכה. 'כל מה שלא נכתב' הוא בהחלט אחד מהם.
הספר עוקב אחר קייט, אלמנה צעירה המנסה להמשיך בחייה לאחר מות בעלה האהוב, תוך שהיא מגדלת את בנה, צ'רלי, ומתמודדת עם מציאות חדשה ושגרה שאיבדה את היציבות שהייתה לה.
אובדן של אדם קרוב משאיר אותנו לא פעם ללא מילים. בתחילה מגיע ההלם, אחריו העצב, הכעס, האשמה, ולבסוף – הניסיון ללמוד איך ממשיכים לחיות.
זהו ספר שעוסק באבל, אך אינו מכביד. הוא מצליח לשלב בין רגעים של הומור עדין לבין רגשות עוצמתיים, ובין כאב לתקווה.
העלילה מתארת את החיים שאחרי האובדן, ובמקביל מחזירה אותנו אל הזיכרונות מהקשר הזוגי של קייט ובעלה קאם (קאמרון). המעברים בין העבר להווה מעניקים לדמויות עומק והופכים את הסיפור לאנושי ואמין.
לב ליבו של הספר הוא אותם פתקים שבעלה הותיר אחריו – מילים שהופכות לעוגן עבורה גם לאחר לכתו. אבל האם זה באמת כל מה שנשאר?
אמה גריי כתבה את הספר לאחר שאיבדה את בעלה, ולכן התחושות המתוארות בו מרגישות אותנטיות וכנות. לצד עוצמת האובדן, היא מצליחה להכניס גם תקווה, צמיחה ואמונה בכך שאפשר למצוא משמעות ואהבה מחדש.
אחת השאלות שמלוות את הקריאה היא:
"האם מותר לאהוב שוב, מבלי להרגיש שבוגדים בזיכרון של מי שאהבנו?
הכתיבה של אמה גריי רגישה, חשופה ואותנטית. הספר בנוי בפרקים קצרים יחסית, המאפשרים לקרוא בקצב נינוח, לעצור, לעכל ולהמשיך. המעברים בין ההווה לעבר משתלבים היטב ותורמים לעוצמת הסיפור.
שאלות נוספות שהספר מעורר:
• מה ההבדל בין לשרוד לבין באמת לחיות?
• כיצד הזיכרונות שלנו מעצבים את ההחלטות שאנחנו מקבלים בהווה?
• ועד כמה הפחד להתקדם הלאה מנהל אותנו?
קייט מנסה לאזן בין עבודתה, גידול בנה צ'רלי, חברתה הטובה גרייס – שלא מוותרת לה ודוחפת אותה לפתוח חשבון בטינדר – לבין הגעגוע הבלתי פוסק לקאם. דווקא תקלה בטיסה מאלצת אותה לבלות זמן עם הבוס שלה, יו, שנושא עמו סוד משלו. המפגש הבלתי צפוי הזה מטלטל את עולמה ומאפשר לה להתחיל להביט קדימה.
בשורה התחתונה:
זהו ספר מרגש על אהבה, אובדן, תקווה והאפשרות להעניק ללב שנשבר הזדמנות לפעום מחדש.
קריאה נעימה, לי יניני

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•לי יניני
איש המוסד בלב טהרן

איש המוסד בלב טהרן

אלי חליפה

יש ספרים שקוראים בשביל האקשן, ויש כאלה שנשארים איתך בגלל המחיר האנושי.
הספר הזה מנסה להיות גם וגם.

בסוף הקריאה מצאתי את עצמי תוהה – האם הוא מצליח?

ומה קשה יותר: לשרוד משימה מסוכנת, או לשרוד את מי שהפכת להיות בדרך?

אני לא בטוחה שהספר מספק תשובה חד-משמעית.

זהו ספר רלוונטי מאוד לתקופה שאנחנו חיים בה – עלילתי, קצבי וסוחף, עם הרבה אדרנלין, מרדפים ודילמות מורכבות. הוא פותח צוהר לעולמם של אנשי הצללים ולמחיר הכבד שהם – וגם משפחותיהם – משלמים כדי להגן על המולדת.

אלי חליפה מציין שהספר נכתב בהשראת אירועים מהעולם האמיתי, והתוצאה אכן מרגישה קרובה למציאות. מבחינתי – זה עבד. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד.

העלילה עוקבת אחר דניאל רוזן – לוחם מיומן שמנהל חיים כפולים. איש משפחה לכאורה, אך בפועל חי בתוך מערבולת של משימות מסוכנות בלב טהרן.

הוא מחליף זהויות בקצב כמעט בלתי נתפס – מתחיל את היום כאדם אחד וממשיך אותו כאחר, לפעמים כמה פעמים ביום. החיים שלו בנויים משקרים וסודות, והמחיר הנפשי של להיות “אף אחד” מורגש היטב.

לצד האקשן, יש גם בגידות, אהבות אסורות ודרמות אישיות שמעניקות לסיפור עומק רגשי. תחושת האמינות מתחזקת גם בזכות הדיאלוגים והמחקר שמאחורי הספר.

דמותו של דניאל רוזן מצליחה להיות יותר מגיבור פעולה – יש בו גם שבריריות, פחד ובדידות. בעיניי, הבעיה האמיתית שלו אינה האויבים שמולו, אלא העובדה שהוא כבר לא באמת יודע מי הוא. בין זהות לזהות, גם הקורא נשאר תוהה במי להאמין – ואולי אין תשובה נכונה.

מה שעניין אותי במיוחד הוא לא רק מי הדמויות – אלא מי הן כשהקליפות מוסרות. האם אפשר להחזיק כמה חיים במקביל ולהישאר אנושי?

סיימתי את הספר הזה תוך כמה שעות – וזה כבר אומר לא מעט. ממליצה בחום.

בשורה התחתונה:

“איש המוסד בלב טהרן” הוא לא רק סיפור על משימות חשאיות – אלא על אדם שנעלם בתוך הזהויות שהוא נאלץ לבנות, ועל המחיר שבכך.

נקודה למחשבה: בסוף לא כולם שורדים את המשימות אבל מעטים שורדים את עצמם.

קריאה נעימה,

לי יניני

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•לי יניני
האכזבות

האכזבות

עפר סקר

יש ספרים שאנחנו בוחרים בקפידה, ויש כאלה שפשוט מגיעים אלינו בדרך קצת אחרת.

את "אכזבות" רכשתי במהלך ביקור בסטימצקי, כשעופר סקר עצמו נכח במקום ואף המליץ לי עליו באופן אישי. יש משהו במפגש ישיר עם יוצר שמעורר סקרנות ורצון לתת הזדמנות — וכך אכן היה גם במקרה הזה.
למי שלא מכיר, עופר סקר הוא שחקן, יוצר, תסריטאי ומבקר מוזיקה ישראלית וזה ספרו הראשון.
ניגשתי לקריאה עם פתיחות וציפייה, אך ככל שהתקדמתי בעמודים, גיליתי שקשה לי להיכנס באמת פנימה. הגעתי לכ-100 עמודים מתוך למעלה מ־260, ובשלב הזה עדיין לא הרגשתי שהצלחתי להתחבר באופן מלא לסיפור או לדמויות.
הכתיבה מנסה לייצר אווירה ולשרטט סיטואציות שיש בהן פוטנציאל, ואכן לעיתים יש רגעים שמסקרנים ומעוררים עניין. יחד עם זאת, עבורי התחושה הייתה שהעלילה מתקדמת בקצב מעט מהוסס, ולא תמיד מתגבשת לכדי קו ברור או חוויה שמושכת להמשיך הלאה ברצף.
אפשר להרגיש את הרקע של סקר בעולמות המשחק, התסריטאות והבימוי — יש נטייה לחשוב בסצנות, ברגעים, אפילו בדימויים. עם זאת, המעבר לכתיבה ספרותית ארוכה ומעמיקה הוא שדה אחר, שלעתים דורש התמסרות שונה מבחינת עומק רגשי ובניית סיפור, ובמקרה הזה הרגשתי שזה פחות מדויק עבורי כקוראת.
ייתכן בהחלט שקוראים אחרים יתחברו יותר לסגנון, לקצב או לאופן שבו הסיפור מתפתח — וזה תמיד היופי בקריאה, שכל אחד מוצא בה משהו אחר. עבורי, החיבור היה יותר חלקי, והציפייה שנוצרה בתחילת הדרך לא התממשה במלואה.
יחד עם זאת, עצם היצירה והבחירה להוציא ספר לאור הן דבר שראוי להערכה, ובוודאי דורש אומץ ואמונה בדרך.
שורה תחתונה:
"אכזבות" הוא ספר שמתחיל עם פוטנציאל ועניין, אך לפחות עבורי לא הצליח להתגבש לכדי חוויית קריאה שסחפה או השאירה חותם. ייתכן שקוראים אחרים ימצאו בו יותר, אני — פחות התחברתי. למי שמכיר אותי יודע שאני לא בדיוק מתחברת לאלמנטים עתידניים ומד"ב ולכן החוויה שלי היא כמו שנכתבה כאן.
לי יניני
נ"ב: עיצוב הכריכה מרמזת על התוכן ומושכת את המבט אליו בכל הר הספרים בדוכן. אני גם לא מופתעת שמרלין מונרו מככבת בכריכה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•לי יניני
תמונות נסתרות

תמונות נסתרות

ג'ייסון רקולאק

מותחן חכם, אפל וממכר שלא עוזב אותך לרגע.
יש ספרים טובים… ויש ספרים שפשוט לא נותנים לך להניח אותם מהיד.
״תמונות נסתרות״ הוא בדיוק מהסוג השני.
את ״תמונות נסתרות״ של ג’ייסון רקולאק סיימתי כמעט בנשימה אחת.
זה ספר שמתחיל יחסית רגוע, כמעט תמים, ואז לאט־לאט, מתעמק — ולופת אותך עד הסוף.
העלילה עוקבת אחר מלורי, צעירה שמנסה לאסוף את החיים שלה מחדש אחרי עבר לא פשוט, ומתחילה לעבוד כאומנת לילד מתוק בשם טדי. בהתחלה הכול נראה נורמלי, אבל הציורים של טדי מתחילים להשתנות — ממשהו ילדותי וחמוד למשהו מטריד, אפל… ולא לגמרי מוסבר.
מכאן הסיפור הופך למותחן פסיכולוגי עם נגיעות על־טבעיות, כזה שמשאיר אותך כל הזמן בחוסר ודאות:
מה אמיתי? על מי בכלל אפשר לסמוך?
החוזקה הכי גדולה של הספר בעיניי היא האווירה — תחושת אי־נוחות זוחלת שמתגברת מפרק לפרק. שילוב של מסתורין, מתח וטוויסטים שלא ראיתי מגיעים, יחד עם דמות ראשית שקל להתחבר אליה למרות (ואולי בגלל) השבריריות שלה.
האלמנט של הציורים מוסיף רובד מיוחד – לא רק מספרים לך את הסיפור, אלא ממש נותנים לך לראות אותו, וזה הופך את הקריאה לחוויה הרבה יותר עוצמתית ומצמררת.
זה לא רק ספר מתח — זה ספר שגם מתעסק בעבר, אשמה, ואיך דברים שלא פתורים ממשיכים לרדוף אותנו.
שורה תחתונה: מותחן חכם, אפל וממכר, עם קצב מצוין וסיום חזק.

אם אתם אוהבים ספרים שגורמים לכם “עוד פרק אחד… רק עוד אחד” עד 2 בלילה — זה בדיוק הספר בשבילכם.
יש ציורים שאי אפשר להתעלם מהם — ויש ספרים שלא נותנים לך לברוח מהם. ולראייה מעל 370 עמודים ביום אחד זה כבר אומר הכול!

קריאה נעימה ומהנה.

לי יניני

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•לי יניני
האחות הלא נכונה

האחות הלא נכונה

קלייר דאגלס

יש ספרים שמתחילים מתוך סקרנות… ויש ספרים שתופסים כבר מהעמוד הראשון ולא מוכנים להרפות. כבר מהעמוד הראשון היה ברור לי שזה לא הולך להיות סיפור רגוע, אלא רכבת הרים של מתח וסודות.

האחות הלא נכונה של קלייר דאגלאס הוא בדיוק מהסוג הזה – כזה שמבטיח מתח, ומקיים אותו עד הסוף. נכנסתי אליו בלי יותר מדי ציפיות, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נשאבת פנימה.

כבר מההתחלה יש תחושה שמשהו שם לא לגמרי במקום – כמו סדק קטן במציאות שלא מפסיק להתרחב. זה לא מתח מתפוצץ מהשנייה הראשונה, אלא כזה שנבנה בהדרגה, מתחת לפני השטח, ודווקא בגלל זה עובד כל כך טוב.

הסיפור עצמו מתפתח בצורה חכמה ומדויקת, וכל פרק מוסיף עוד חתיכה לפאזל – אבל במקום להתבהר, התמונה רק נעשית מורכבת יותר. כל פעם שחשבתי שהבנתי לאן זה הולך, הגיע טוויסט קטן (או גדול…) שהזיז את הכול מחדש. זה מסוג הספרים שגורמים לך לחשוד בכולם – ובעיקר בעצמך, כי פתאום הייתי לא בטוחה מה נכון ומה לא.

הדמויות בנויות בצורה אמינה ולא שטוחה, וזה מה שהופך את כל החוויה להרבה יותר חזקה. יש בהן משהו אנושי ופגיע, שמצד אחד מקרב ומצד שני מעורר חשד. השילוב הזה בין קרבה לאי־נוחות עובד כאן מצוין, ויוצר תחושת מתח רציפה שלא מרפה.

אבל מעבר לעלילה ולדמויות, מה שתפס אותי במיוחד זו האווירה – אותה תחושת אי־שקט שמלווה אותך כמעט לאורך כל הקריאה. מין ידיעה עמומה שמשהו עומד להתגלות, ושזה לא הולך להיות פשוט. וזה בדיוק הקסם של הספר הזה: הוא לא נותן להרגיש בטוחה לרגע. זה גם מה שגרם לי פשוט לא לרצות להניח אותו מהיד.

הספר הזה הוא מאותם ספרים שאת אומרת לעצמך “עוד פרק אחד ודי” – ואז מוצאת את עצמך ממשיכה עוד ועוד, כי אי אפשר לעצור בנקודה נוחה.

סיימתי את הספר בתחושה שהוא עשה בדיוק את מה שמותחן טוב אמור לעשות – לסחוף, לערער, ולהשאיר אותי עם מחשבות גם אחרי העמוד האחרון.

ניסיתי לחשוב אם יש משהו שפחות עבד לי – ולא באמת מצאתי. אולי מי שקורא הרבה בז’אנר יצליח לנחש חלק מהכיוונים מראש, אבל עבורי זה לא גרע מהחוויה בכלל.

בשורה התחתונה: מותחן פסיכולוגי סוחף ומדויק, שמצליח לשמור על מתח אמיתי עד הסוף – כזה שמתחיל בסקרנות ונגמר בהתמכרות.
אז אם אתם מחפשים ספר שיגרום לכם להגיד "רק עוד פרק אחד" – זה בדיוק האחד.

קריאה נעימה,
לי יניני
נ"ב: כולי תקווה שיתורגמו עוד ספרים מפרי עטה של הסופרת קלייר דאגלס

לפני חודש•
★★★★★
•לי יניני
גירושים מושלמים

גירושים מושלמים

ג'ניבה רוז

כדי להימנע מספויילר אני מזהירה שהסקירה מיועדת למי שקרא את הספר הראשון: "נישואים מושלמים".

אחרי "נישואים מושלמים" לא באמת הייתי בטוחה שאני רוצה לחזור לשרה מורגן... אבל הסקרנות ניצחה.

אז מה מחכה לנו הפעם?

אחרי שאדם סיים את דרכו על הכיסא החשמלי, שרה ממשיכה הלאה: מתחתנת מחדש, מקימה משפחה, מתחילה קריירה חדשה. על פניו – התחלה נקייה. דף חדש.

אבל שרה מורגן לא באמת נועדה לחיים שקטים.

כשהיא מגלה שבוב בגד בה, הכול מתפרק. ומה שמתחיל כגירושים מכוערים הופך מהר מאוד למשהו הרבה יותר מסוכן – כי בדיוק אז צצה ראיה חדשה שמחזירה את סיפור הרצח הישן לחיים.

ושוב – שרה במרכז. שוב – כל העיניים עליה. ושוב – אי אפשר להיות בטוחים מי משחק את מי.

הספר מתקדם בקצב מהיר, עם פרקים קצרים שמדלגים בין נקודות מבט שונות – שרה, בוב והשריף. זה עובד טוב, שומר על מתח ומכריח אותך להמשיך “רק עוד פרק”… ואז עוד אחד.

יש כאן לא מעט טוויסטים, חלקם צפויים יותר, חלקם באמת מצליחים להפתיע. לא כל הפיתולים הפילו אותי מהכיסא – אבל כן מצאתי את עצמי נהנית מהדרך, וזה לא מובן מאליו בז’אנר הזה.

מה שכן – זה ספר שמודע היטב למה שהוא. דרמטי, קצת פרובוקטיבי, ולא מתבייש ללכת רחוק.

והסיום?
יש סוף… אבל הוא ממש לא סוגר הכול. להפך – הוא משאיר טעם של עוד, ובעיקר תחושה שהסיפור של שרה מורגן רחוק מלהסתיים.

בסוף גם מתברר שמחכה לנו ספר שלישי, ולמען האמת – אני סקרנית לראות לאן ג'ניבה רוז תיקח אותה מכאן.

בשורה התחתונה:
זה לא הספר הכי מתוחכם שתקראו, אבל הוא כן ממכר, מהיר ונשכני.
וכמו בזוגיות רעילה – גם כשאת יודעת שמשהו שם לא לגמרי עובד… קשה להפסיק.

קריאה נעימה,

לי יניני

לפני חודש•
★★★★★
•לי יניני

ביקורות נוספות על "המאהב"

המאהב

המאהב

מרגריט דיראס

ביוגרפיה עצובה, או פורנוגרפיה מעודנת?

לעתים אני נמשך לספרות המפרקת טאבואים - רעיונות ומעשים אסורים ובלתי מקובלים לגמרי, כפי שמגדיר אותם המילון. לעתים אלה יחסי אהבה אסורים, כך הוא הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב, העוסק באהבה אובססיבית של אדם מבוגר לילדה. ספר שבשל עיסוקו בגבולות הטאבו, מצליח לעורר מכלול רגשות סותרים, ובשל כך הפך להיות יצירת מופת עולמית, אם כי אני אישית לא התחברתי אליו, ובכל זאת שאלתי מהו פשר המשיכה האפלה הזאת, למקומות בהם נחצים גבולות מתעתעים, המותרים אותי לעתים משתאה ומבולבל?

את התשובה מצאתי במקום אחר, בספרה של מרגריט דיראס, המאהב, ששלח אותי למקומות אפלים של הנפש האנושית. לסיפור העוסק באהבת בוסר, ספק תשוקה אפלה, בין ילדה ממוצא צרפתי, בת חמש עשר, לסיני המבוגר ממנה בעשור, בהודו סין, קולוניה צרפתית, בשנות השלושים של המאה הקודמת. בספר שלכאורה נראה פשוט, הכתוב בחסכנות, בו כל משפט הוא תמציתי ומגלם בתוכו מורכבות גדולה.

המאהב הוא ספר שדיראס, כתבה בגיל מבוגר על ילדותה, גיל בו לתהליך ההזכרות משמעות גדולה. באמצעות הזיכרון, היא מנסה לשחזר מציאות, המושתתת אומנם על אוטוביוגרפיה אישית, אך גם על דמות דמיונית המשמשת לדיראס, האלטר אגו שלה, ובכך היא מאפשרת לי כקורא לחוות סוגים שונים של רגשות סותרים בו עת, תחושת אהבה מכמירה לגיבורה, לצד דחיה גמורה לנפשות בספר, כמו אימה שאהבה בצורה חולנית את האח הבכור ובקשה להיקבר יחד אתו. או גם חמלה לאם שנשארה אלמנה, ובשארית כספה ניסתה לבסס את עצמה וילדיה, באמצעות רכישת חלקת אדמה בדלתת המקונג, ומגלה שהייתה זאת השקעה שירדה לטמיון או נשטפה במים, מה שגורם לדיראס, הילדה לגדול כענייה גמורה בקולניה צרפתית, כסוג של השפלה בלתי נסבלת.

הספר הזה הוא כמו אלבום משפחתי של תמונות דהויות, שאת תצלומיו ביצעו צלמים מקצועיים, כהעמדת פנים לבני משפחה יפים ומאושרים, כפי שאימה הציגה למכריה באובססיה. מולה מציבה דיראס את אלבום התמונות האישי שלה, המשוחזר מדמיונה, והוא בניגוד לאלבום המשפחתי, מציג תמונות שנות לחלוטין, של אהבה אסורה המתהווה על רקע התפוררות משפחתית. תמונות המייצגות דימויים אישיים, כדימוי העצמי של דיראס, המתארת את פניה שבגיל צעיר התכרכמו והפכו לזקנות, ביטוי לתחושת אובדן ילדותה והרס נפשה, תיאור שהטיח בי עצב עצום בראשית הסיפור.

דיראס מורדת, בועטת בעקרונות ובמנהגים חברתיים. כשהיא פוגשת במאהב הסיני שלה, היא חובשת ברט גברי, ושמלה רחבה כשק. המרד שלה, הוא הדרך שלה לחוות קונפליקטים, בין ראוי לאסור, ומשם לתאווה ולאהבה חסרת הסיכוי, ומהי בכלל אהבה לבת החמש עשר שלא הרבה יודעת על החיים ואיך בכלל אפשר ללמוד על החיים, המכלים איסורים מרובים, שחלקם הם פרי גזענות ודעות קדומות. אך מצד שני מהם גבולות הכרחיים, מהו המחיר שמשלמים אלה החוצים אותם? כדריאס, שהוחרמה על ידי חברותיה, או המאהב הסיני שנאלץ לקבל את תכתיב אביו ולהתחתן עם אישה סינית ששודכה עבורו?.

לשאלה שהצבתי בראשית הסקירה, אני מסוגל כעת לתת תשובה ברורה יותר, החיים מתנהלים בין קונפליקטים, וביכולת שלנו להביט אליהם בדרך שיפוטית. ככול שנצלול אל תוכם הם תמיד יותירו סימני שאלה, ולא בהכרח תשובות נכונות. בהיבט הזה הספר של דיראס, מעוצב להפליא, מאתגר ומעורר למחשבה, לטבע האדם, ולאופן בו מעוצבת אישיותו ומאווייו באמצעות בחירות שעשה בנעוריו שניתבו אותו למה שהוא לטוב ולרע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רץ
המאהב

המאהב

מרגריט דיראס

הספר שכב במדפי הרבה שנים ורק לאחרונה קראתי אותו. סיפורה האפל של הילדה ומאהבה המבוגר מאד הוא מעין גרסה הפוכנ של לוליטה אוריינטלית אירופאית. מומלץ ביותר

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רמי נוידרפר
המאהב

המאהב

מרגריט דיראס

ספר טוב. אחר ומיוחד

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
4.0
לפני 9 שנים

“ספר טוב. אחר ומיוחד”